Page 721 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 721
Pg: 721 - 23-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
דף מ ע"ב בגר שמת ה"ה דנימא הכי לאמימר במפקיר דטעמא
מאי בגר שמת משום שאין לו יורשים לכך מיתה
תוס' ד"ה וכתיב וכו' שקנה יבמתו מ"ה וכו' מפקעת האיסור ה"ה והוא הטעם במפקיר לאמימר
קשה דשאני התם משום דקנה מ"ה לכך אינו יכול כאין לו יורשים דמי דמיתה תפקיע האיסור ודוק.
לגרש עד שיגדיל משא"כ הכא דלא זכה הוא עצמו )זרע יצחק ,ועד לחכמים ג(
בעבד אלא מדרבנן דקטן לית ליה זכייה אפי' בדעת
אחרת מקנה אינו אלא מדרבנן וכמבואר מדברי גמרא ומי איכא מידי דלעבדיה וכו' לא וכו' לא
רש"י בפ' לולב וערבה ואפשר דהתו' קא מק' כפי ידעתי בהשיאו אשה למה לא יעבור הרב באיסו'
שיטתם דס"ל דדעת אחרת מקנה לו זוכה מ"ה ועיין לפ"ע מ"ש מהמושיט כוס יין לנזיר וכו' ולכאו'
מסתייע' מכאן ס' בעל נאמן שמואל הביאו הפ"ח
לעיל בתו' ד"ה קטנים. ביו"ד דס"ל דדוקא היכא דהוא מוזהר על אותו דבר
)זרעו של אברהם( וא"כ כאן דהוא ליתי' בהך איסו' דב"ח א"כ לא קאי
בלפ"ע אמנם ס' זאת כבר נדחה קרו לה ועמדנו עלה
תד"ה הקדש וכו' בסה"ד וי"ל דאביי מפרש במ"א ולעיקר הקו' אפשר דכאן חשיב כדלא קאי
כעולא וכגון שרוצה הלוה לסלקו בזוזי עכ"ל בתרי עבדי דנהרא ודע דמה שהק' מהרי"ט בס' גט
צ"ע דאמאי לא מוקמי דאביי סבר שיחררו רבו מקושר דל"ז בסוגי' דהכא דאף אם נאמר דיש
ראשון כרבא ולאו מטעמיה וכן מפרש אביי המשנה בלשון הזה לשון שחרור היאך מהני דהוי כנכתב
מי שחררו רבו ראשון שורת הדין וכו' בשני פנים בשעה שאינה ראויה דמ"ש מהכותב גט לאשה
הפן הראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום דעלמא דל"מ לק"מ דהכא נכתב בשעה הראויה היא
במצות דהוא משועבד לבע"ח דלמפרע הוא גובה
אלא מפת"ה שיצא עליו שם ב"ח כופין רבו שני משום דגטו ושחרורו באין כא'.
ועושהו ב"ח הפן השני מי שחררו רבו ראושן שורת )זרעו של אברהם(
הדין אינו ח"כ לרבו דהא בעי לסלוקי בזוזי אלא
מפת"ה שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה או שקרא ג' פסוקים בבית הכנס' בפני רבו
וכו' הפן הראשון שכתבתי נראה דז"א דלס' תוס' הרמב"ם פ"ח מה' עבדים הי"ח כתב ואסור לאדם
הא דבעי לסלוקי בזוזי עדיף לפו"ד מהא דלמפרע ללמד את עבדו תורה ואם למדו לא יצא לחירות
הוא גובה וא"כ ל"ש לומר שוה"ד אין חייב במצות וכתב הפר"ח בס' מ"ח דצריך להגי' ואם למ' יעש"ב
דאדרבא שוה"ד חייב כיון דבעי לסלוקי אך הפן ולי נראה עיקר כמ"ש בספרים ואם למדו ולמדה
השני א"ש ועדיפא אתי טעמא דשוה"ד א"ח כלום רבינו ממאי דאמרינן סוף פ"ב דכתובות מסייע ליה
לרבו שני כיון דרוצה לסלקו והוא שחררו כדין וכו' לריב"ל דאמר ,אסור לאדם שילמ' את עבדו תורה
וכתב הר"ן ז"ל שם מסייע ליה בגמרא דמתני' איירי
וצ"ע ודוק. דקא נהוג ביה מנהג בנים ואלו היה עבד היה אסור
)כרם שלמה( לעשות כן שמא יחזיקוהו כבן חורין וישיאוהו בת
חורין ע"כ ומדאמרינן דטעם האיסור ללמד' תורה
תוס' ד"ה חיישינן מ"ש הרב' ח"ה דמנ"ל הא לא שמא ישיאוהו בת חורין משמע שאם למדו רבו ,לא
ידענא מאי ק"ל דהדבר ברור דכיון דזה טוען ודאי
ואידך הוי ספק דאמרינן שמא זכה לו ע"י אחר א"כ יצא לחירות.
הדבר ברור דבריא עדיף ומש"ה הוצרכו לומר )מאמר מרדכי(
דהאי חיישינן ל"ד וכן מבואר בדברי הרא"ש.
721
