Page 724 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 724
Pg: 724 - 23-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
ומ"ש רש"י הכותב נכסיו לב' עביו שכתב ב' בגמ' ע"ז בפשיטות והא שפחה לעבד משרא שרי
שטרות כל נכסיו לזה כו' משמע דבכל שטר כתוב כו' יע"ש וצ"ע.
נכסי לפלוני עבדי והיינו כההיא דב' שטרו' היוצאין
ביום א' דפ' מי שהיה נשוי דצ"ד אבל הרא"ש ז"ל )אור יקרות(
כתב וז"ל כגון שכתב ב' שטרות ובכל חד כתוב כל
נכסי נתונים לפלוני ולפלוני ומשמע מדבריו דאין תוס' ד"ה לא תהו ולפ"ז בשפחה נמי שייך בה
בזה משום לה ולחברתה כיון שהם שני שטרות שבת כו' לא ידעתי מהיכא דייקי דמשום דשייך
ומעוטא דלה ולא לה ולחברתה היינו היכא דמגרש שבת כפינן דהא ממתני' ליכא למידק דכפינן אלא
בחציו עבד וחציו ב"ח דבצד חירות אית ביה משום
שניהם בשטר א' ועיין בטא"ה סימן ק"ל ס"ז. שבת ומשום ע"ו ונקט שבת דבכללה ג"כ נכללת
ואין להקשות לפי פי' זה ממאי דמשני' בתר הכי ואי מצות פ"ו אך היכא דליכא משום מצות פ"ו אלא
בעית אימא ל"ק כאן בב"א כאן בזה אחר זה ולפי' משום שבת לחודיה לא כפינן וא"כ בשפחה אף
הרא"ש ז"ל שכתב בכל א' לפ' ולפ' וז"ל בב"א מ"ל דשייך בה שבת כיון דלא מצווה על פ"ו לא כפינן
בזה אחר זה די"ל דהיא היא כונת תלמי' דבב"א ודע דהתוס' בריש חגיגה דייקו מהך דירוש' דעבד
היינו שהקנין היה בב"א ונר' שהכריחו לפ' כן חייב בפ"ו הפך דברי הי"מ שהם דברי התוס' ז"ל
משום קו' התוס' דק"ל לפרש"י חד מפליג בין אמר דהכא ומייתו עוד ראיה לדבריה' דהא ע"ו אכולהו
כולו לאמר חצי וע"ז הוצרך לפ' דהיא היא מאי ב"נ קאי אף לכנענן ומהר"ש יונה והרב ח"ה ז"ל
דקאמר הא דאמר כולו דהיינו כל נכסיו לפ' ולפ' תמהו עליהם מסו' דס"ד מיחוש דכ"ד יע"ש
והצריכוהו עיון ולע"ד לא ירדתי לסוף דעתם ברור
דהיינו חצי לזה וחצי לזה ודוק. שדברי התוס' ברורים ושוב מצאתי להר' פ"ח בס'
)גבול יאודה( מים חיים בנימוקיו לחגיגה ולהרב מש"ל שתמהו
אמר רבה מחלוקת וכו' לפ"ז הו"מ לאוקי מתני' עליהם יע"ש א"צ להאריך.
לר"י בהכי .יש להסתפק בשחרר חציו ומכר חציו
)גבול יאודה(
בב"א ולא ידע הלוקח אי חשיב מקח טעות. דף מב ע"א
)זרעו של אברהם(
גמ' נגחו שור יום של רבו ,כדמסיק בנזק שחוזר,
דף מב ע"ב ומיהו נראה דוקא שחוזר ביומו ,אבל אם שוהה ד'
או ה' ימים ,וכ"ש יותר ,שמפסיד גם האחר ,נראה
גמר' ה"נ לימא וכו' נר' דמקנס ודאי לא ק"ל דזה פשוט שישתוו שיטול ימים כשיעור הימים שנתבטל
לא חשיב שבח ממון דכיון דגזירת הכתוב היא דל' מחמת הנזק ,שכבר נטלן רבו לכל אותם הימים,
שקל אע"ג דלא שוה אלא דמכופר הוא דק"ל וכמ"ד ונ"מ אם לא היה לו מה לעשות באותם הימים שלו,
דכופרא ממונא דחשיב שבח ממון משא"כ למ"ד
דכופר' כפרה זה ל"ח שבח ממון ובהכי יתיישב מה שאין לו על רבו כלום.
שהק' על הרמב"ם שפסק להאי מימרא והוא פסק
כרבא דאינו נותן אלא שבת שבכל יום והשתא א"ש )שרביט הזהב(
דכיון דהוא פסק דכופרה כפרה א"כ ליכא לקו'
הש"ס.
)זרעו של אברהם(
724
