Page 728 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 728
Pg: 728 - 23-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הגיע זמנו והיה בדעתו לפדותו כשיגיע הזמן דלא וכן עיקר ופשטנא ליה מדין מוכר בהמה שקונסין
היה בדעתו לשקעו בידו ,ואין לומר דלשלים יום לקנותה עד עשרה בדמיו ואי אמרת בתר מעיקרא
מבעיא לן והתם היה זמן יותר ,חדא דסתם קאמר אזלינן דהיינו במה שמכרה היא משכחת לה דליכ'
אפילו קבע זמן לשלשים יום דלא שאני לן בהכי קנס בשהוקרו הבהמות והשתא שוה כדי העשרה
ועוד דאם כן הך דפרהנג גוי נימא דאיירי יותר בדמי מה שמכרה אלא ודאי דעשרה בדמי מה
משלשים ואמאי מוקי לה דאינה חוזרת לעולם ששוה עכשיו קאמר ומצאתי להרי"ף בפרקין
דמפרש כפירושא קמא וצ"ע דהא פי' בתרא משמע
וצ"ע. עיקר עכ"ל .ולע"ד מדברי הרי"ף ז"ל אין כאן
)אמרי בינה( הכרח דאיירי בשלא הוקרו ולא הוזלו אלא שוים
בשעת המכירה ומה שלא הכריח מעבד דאי איתא
דף מד ע"ב דבתר מעיקרא אזלינן משכחת לה דליכא קנס
בשהוקרו העבדים והשתא שוים כדי העשרה בדמי
תוס' ד"ה נטייבה וכו' ,ומפרש ר"ח שחרש בה מה שמכרו משום דגבי עבד סוף סוף הוי קנס כיון
חרישה יתירה וכו' ,פי' רע"ב מתני' איירי בשעת שיוצא לחירות ומסתמא כיון דספקא דרבנן הוי
הסכנה שהיתה המלכות אונסים על המס המוטל על
הקרקעות ,והתירו לחרוש בשביעית כדי שיתן אזלינן לקולא.
המס ,ואם חרש בה שני חרישות ,קנסוהו ,דחרישה )מאמר מרדכי(
אחת התירו ,ולא שתי חרישות ,וכ"כ הר"ש,
ומהר"ם לא עיין עליהם וכתב פי' אחר ,ובמס' מ"ק גמר' דקא משתרשי ליה וכו' כתב הריטב"א
די"ג ד"ה שנטייבה ,כתבו דגם נטייבה לא הוי דמזיק מ"כ דפטור ולא אמרי' דקא משתרשי ליה
משום דהו"ל מזיק ורחמנא פטריה למזיק ע"ש ק"ל
דאורייתא ,היפך דבריהם דהכא ,ע"ש. דהתינח ללישנא דהתם בחולץ דפטרי ליה משום
)שרביט הזהב( דכתי' וזה אלא להך לישנא משו' דהו"ל משאל"ת
מאי איכא למימר ואפשר דל"ח משאל"ח אלא דוקא
גמ' רשב"ג אומר פעמים יצא וכו' ,אנטוכי וכו', היכא דאיתיה בעיניה .והתו' שם כתבו דאכילה ל"ח
שבאנטוכייא ,ק"ק וניחזי אנן ,לוקח זה למאי קנה משתרשי דאפשר להתענות ע"ש ונ"מ לפ"ז דאם
אותו ,ועוד כיון דעיקר הקנס בלוקח כדלקמן ,מאי הוא אכלן בשבת או י"ט דלא סגי בלא"ה לדעת
איכפת לן בדברי המוכר ,ולמה יהיה נאמן עליו, התוס' חייב ולדעת הריטב"א פטור ואפשר דגם
ונראה דהמכוון הוא דאם מכר לפ' אנטוכי לא לתו' פטור דל"ח משתרשי ליה אלא כגון דנתנם
קנסינן ללוקח ,דיכול ומר לקחתיהו לדור כאן ,כיון בחובו משא"כ הכא דאינו אלא מחמת דחיוב שבת
דאית ליה כאן ביתא כדמסיק ,ואם מכרו למי שאין הוא דרביע עליה אבל הוא מצד עצמו אפשר לו
לו כאן בית כ"א אושפיזא ,ודירתו באנטוכייא ,אינו
יכול לומר לקחתיהו להניחו כאן ,או להסתחר כאן, להתענות.
דמסתמא לקחו להוציאו לחו"ל ,והברייתא שאמרה )זרעו של אברהם(
לאנטוכי סתם יצא לחירות ,היינו שיש לו בית
באנטוכייא ,ואם היה שרוי בלוד ,שיש לו בית גם בעי רבי ירמיה מכרו לשלשים יום מהו .וקשה
בלוד ,לא יצא לחירות ,והברייתא שאומרת ע"ש לא יהא אלא בממושכן ביד גוי עד שלשים יום והא
המוכר הוא שמספר לנו כן ,ומבעיא ראיה בעדים, אמרינן לעיל דף מ"ג ע"ב דכי לוה עליו ועשה לו
נימוסו דהיינו קבע זמן יצא לחירות מיד אפילו לא
או שמפורסם כי כן.
728
