Page 729 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 729
Pg: 729 - 23-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הסבלונות אלמא אע"פ שחוזרין במיתת הכלה )שרביט הזהב(
אפי"ה חשיב ליה מכרה א"כ קשה לר"י מאי בעי
כיון דהדין שמה אם ימות בעלה היינו גנב ושלח שם דמ"ד ע"ב בעי רבי ירמיה בן בבל שנשא
סבלונו' ואע"פ דחוזרין הויא מכירה ועיין בדינים בא"י והכניסה לו עבדים ושפחו' ודעתו לחזור מהו
אלו ותמצא ובמציעא ד"צ העושה ערמה וסריס תיבעי למ"ד הדין עמה תיבעי למ"ד הדין עמה כיון
שורו קנסו חכמי' למוכרו אם עמדה ונשאת מהו מי דהדין עמה כדידה דמו או דילמא כיון דמשעבדי ליה
הוי כמוכרן לו ומותר או דילמא כיון שהיא י"ל לפירא כדידיה דמו ותיבעי למ"ד הדין עמו כיון דלא
קני ליה לגופיה כדידה דמו תיק"ו והנה לפי' רש"י
הנאה ממנו וריוח הבית צריך למוכרו וצ"ע. בנכסי צאן ברזל קא מבעיא ליה ונר' דבנכסי מלוג
)פתוחי חותם( לא קא מבעיא ליה דפלוגת' היא קנין פירות כקנין
הגוף דמי כמו כן יאתא במציעא דצ"ו אבל בנכסי
גמ' בעי רבי ירמיה בן בבל וכו' תבעי למ"ד צאן ברזל מבעיא ותמיה לי דגם זה אמאי לא פשיט
הדין עמה כיון דהדין עמה כדידה דמי או דילמא מהא דאית' בפ' החובל ד"צ דעבד נכסי מלוג פליגי
כיון דמשעבד ליה לפירא כדידיה דמי וכו' ע"כ. אם יוצא בראשי אברי' לאיש או לאש' מ"ד ק"פ
והק' הרב קול אליהו וז"ל :ותמיה ליה טובא מאי כקנין הגוף יוצא לאיש ולא לאשה ולמ"ד לאו כקנין
שנא מהאי דאמרינן בש"ס דמציעא דף צ"ו ע"א הגוף דמי יוצא לאשה ולא לאיש ר"א אומ' לא לאיש
שאל מהאשה ונשאל בעלה וכו' בעל פלוגתא דר"י ולא כאש' כספו המיוחד לו עבד המיוחד לו ואין זה
ור"ל ,ופסקו כל הפוסקים כר"ל דקנין פירות לאו מיוחד לא לאיש ולא לאש' ע"ש ע"כ ל"פ אלא
כקנין הגוף דמי ,וא"כ איך אמרינן הכא כיון בעבד נכסי מלוג אבל עבד צאן ברזל אפי' לר"א
דמשתעבד ליה לפירא כדידיה דמי ,והא קנין פירות עבדו מיוחד לו הוא ויוצא לאיש דוקא כמ"ש
לאו כקנין הגוף דמי וצריך עיון גדול עכ"ל .ולי הרמב"ם פ"ז מה' עבדי' אלמא עבדו הוא ועוד
נראה דלעולם קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אמרי' בפ' אלמנה לכ"ג דס"ן אלמנה לכ"ג כו' ואלו
והכא שאני דהנה הא דהמוכר עבדו לח"ל יצא הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו
לחירות הוא משום דמפקיעו מן המצות וא"כ אפילו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריו' הרי אלו
דנימא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון דעל אוכלין בתרומה ומסקנא כיון דחייב באונסי' וזולא
כרחו של עבד להשתעבד לרבו דהא פירות העבד ויוקרא דידיה הוא דידיה הוי ואכלי בתרומה וכן
דהיינו מלאכתו לרבו וא"כ על כרחו יצא אחר רבו ההיא דמציעא בנכסי צאן ברזל אם שאל מן האשה
לחוצה לארץ לישתעביד לו ומפקיע ליה מן המצות ושאל בעלה עמה חשיב בעליו עמו עי"ש ולע"ד נר'
ואם כן קנסא לאשה ולבעל על שהפקיעו מן מצות דמספק' ליה דמשום צד דכדידה דמי לא גזרו ע"ז
והיינו דפירש"י ז"ל ד"ה לפירא שהוא משעבד בהן האופן או דילמ' אף ע"ז גזרו כיון דאיכא צד לומר
למלאכתו עכ"ל .והוא תמוה מה בא רש"י ללמדנו כדידיה הוא ותכלית הענין אם גזרו ע"ז או לא ולפי
וכי אין אנחנו יודעים פירות העבד אלא ודאי דכונת בעיי' ר"י אשה שגנבה שור או שה והכני' לבעלה
רש"י והיכי קאמר כיון דמשועבד ליה לפירא ואח"ך באו עדים מי מחייב ד"וה או לא כיון דקי"ל
כדידיה דמי והא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בעל לוקח הוי מי הוי כמכרה לו וחייב או לא תיבעי
ולכך קאמר רש"י דהכא שאני שהוא משעבד בהן למ"ד הדין עמה תיבעי למ"ד הדין עמו כדלעיל
למלאכתו וא"כ כיון דעל כרחו יוציאו להשתעבד בו וראיתי בקמא דע"ט גנב ושלח סבלונות לבית חמיו
בח"ל וא"כ היינו הפקעתו מן המצות ולעולם קנין משלם ד"וה אע"פ דאם מת הכלה או החתן חוזרין
פירות לאו כקנין הגוף דמי ודוק.
729
