Page 741 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 741
Pg: 741 - 24-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
ושלא כדעת הרמב"ם עיין לה' מח"א ה' עדות סי' ולזה בכיסין הקשורין ,הו"ל כאלו אומר לו ראיתי
ז'. שנטלת שנים ,והו"ל טענת בריא אף על השניה,
אבל השורים דמנתחי היא טענת שמא על השניה,
)זרעו של אברהם( וצ"ל שהתוס' ס"ל דאומרים מגו להפטר מן
השבועה ,ורבים מהפוסקים סוברים ,דאין מגו
רש"י ד"ה על טענת עצמו בו בטוענו זה בן המת להפטר מן השבועה ,ועי' טוח"מ סי' צ"ב ס"ב ע"ש
דדמיא לדר"י ע"כ ק' דה אהש"ס שמפרש לה
בטוענו בן המת טעמא הוא כדי שלא תיקשי ליה ובסמ"ע מחלוקת זו.
מתני' דפריך ליה וראב"י לית ליה משיב אבידה )שרביט הזהב(
לפרש"י דמכת מתני' פריך וא"כ ע"כ לפרש"י זה
דהכי מתרץ ליה מתני' בדלא טוענו אבל דרא"בי בד"ה ובכולי בעי דלודי וכו' ,מסקינן דלא וכו',
בטוענו ולא פליגי וא"כ מאחר דמתני' בדלא טוענו הרי"ף והרא"ש פסקו דהלכתא כאביי דסבר דמאן
מאי פריך מעיקרא אר"י ור"י לית ליה משיב אבדה דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וכן פסק הטור
והא לא דמי דמתני' בדלא טוענו אבל ר"י בטוענו והש"ע סי' צ"ב ס"ג יעו"ש ,וא"כ אין כאן קו' על
מיירי דומייא דרא"בי דאוקי בטוענו בן המת וכ"ת
אי איתא דמתני' היירי בדלא טוענו מן הדין יהיה רש"י ז"ל אי סבר כותייהו.
פטור אפי' בלא טעמא דת"ה במגו דאי הוה שתיק )שרביט הזהב(
אלא ע"כ מדתלה הפטור בת"ה א"כ בטוענו איירי
א"כ השתא נמי מאי מתרץ דראב"י בטוענו בן המת בא"ד וההיא שבועה דאורייתא וכו' ,פשוט הוא
דשבועה להכחיש העד ,היא דאורייתא מקרא דלא
כיון דגם מתני' בכה"ג איירי. יקום עד אחד באיש ,ומה שהוצרכו התוס' להביא
)מר דרור( ראיה מתוך שאינו יכול לישבע ,משום דשבועת
התורה איכא למימר בגוונא דאיכא למימר קא
הוא דאחר כראב"י דאסיקנא דס"ל דאף בבני משתמיט ולא חשיד וכו' ,אבל דלא שייך משתמיט
שלא לוה ממנו כי אם מאביו כי טוענו טענת ברי איכא למימר דאינה אלא מדרבנן ,לזה הוצרכו
אינו מעיז ומדהעיז לא משיב אבדה מקרי דה"נ כי ראיה מנסכא ,ועי' מהר"ם שהניח בצ"ע ,וראיתי
טוענו ברי מצאת דלא לוה ממנו דומיא דבנו דלא במציעא ד"ן תירוץ כמ"ש ,וההוכחה זו שהוכיחו
לוה ממנו אינו מעיז וכי העיז לאו משיב אבדה מקרי התוס' ,אינה אלא לסברת ר"י דלא ס"ל טעמא
ולכן ישבע כראב"י דלרבנן מעיז בבנו וב"ש דספק מלוה ישנה שאמר אביי ,אבל לסברת אביי
במציא' אף כי טוען ברי מאחר שיודע שלא מן הוכחה זו מנסכא דר"א אינה ,וכמ"ש בגמ' .ד"ו
הטוען בא לו דבר זה לידו אלא מאחר שהוא אביו
או מההפקר שמצאו ומדלא העיז במה שמודה משיב תוס' ד"ה הא דאר"ן.
אבדה מקרי ופטור א"כ אפוא לכ"ע במוצא מציאה )שרביט הזהב(
או משיב אבדה של הלואה או כיוצא בה ואין שם
טוען כדי בטענת שמא לא משבעינן ליה ועל האי תוס' ד"ה מפני וכו' אבל מדחייב שבועה בע"א
מנן לכ"ע המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון וכו' ולכאו' ק' דאימא דאיצטריך קרא היכא דאיכא
העולם וכן בזה אמרינן השיב אבדה פטור אבל ע"א המסייעו דהשתא אי לאו דאיכא ע"א דמחייבו
בטענת ברי פלוגת' דראב"י ורבנן דלרבנן היא הוה נפטר ונראה דס"ל להתוס' דבהא אינו נשבע
דהמוצא מציאה ומשיב אבדה נאמר אף כי איכא
741
