Page 746 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 746
Pg: 746 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
והבינו מפרש דה"ק כו' ואני שמעתי ולא אבין בנתפצעו אחר ערוב דעדין אפשר דמפרש למתני'
דבאגוזי ערלה שנפלו לאגוזי היתר שייך למימר בנתפצעו קודם ערוב דאז עולי' בר"א לכ"ע והאי
הכי דאילו היה יודען היה מוציאן עכ"ל ונר' דלא דינא דנתפצעו אחר ערוב דכתב הרמב"ם היינו
דמי כלל הא דנטיעה דאין לו רשות לאכול מכל דינא דברייתא לס' ר"י וכ"ש דבשוגג יעלו וכתב
הכרם אם לא ילקוט מכל המאתים נטיעות כדי אח"כ ואסור כו' ואם עשה כן קונסי' אותו ואוסרי'
שיעלה הך דערלה בהדייהו בהא ודאי איכ אלמימר כו' ור"ל ואם עשה כן במזי' והיינו במזיד לא יעלו
חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת ואלו דקא' ר"י ור"ש בפסק כוותייהו במ"ש מרן איברא
היה יודעה היה מוציאה שהתירו הוא בטורח גדול דבפי' למתני משמע בדברי הרב אך לשונו
אבל הך דאגוזי פרך דבקל יכול להתיר כלם שבחבורו ליכא שום הכרח ומה זה שכתב הרב ומת
דפוצעם ועולין בד"א התם ליכא למימר חזקה ודוק
גם שבה' מ"א כו' וק"ל.
כי נראה ברור. )אור יקרות(
)אור יקרות(
גמרא והא הכא דמאורייתא חד בתרי בטיל וכו'
גמרא ההוא דא"ל דר"א כו' א"ל ס"ת ביד מי מה שק' על זה דר"י ס"ל דמין במינו לא בטיל מד"ת
כו' לפרש"י דפי' דכל שבידו נאמן דקאמר אביי כדאיתא בחולין עיין בתשו' הרשב"א ז"ל סימן
ר"ל שעדיין יש בידו לעשות אותו מעשה קשה תל"ח ועיין בבני חיי דף ע"ה שהביא סיוע מהכא
דכבר נכתב הס"ת אפילו שיהיה עדיין ביד הסופר לסברת הרשב"א דס"ל דאין מבטלי' איסו'
אינו נאמן לאביי וגם לרבא ודאי דלא אתו הני לכתחילה איסורו הוי מן התורה דאי הוי מדרבנן
עובדי דלרבא אם הוא בפ"א נאמן והכא חזינן דלא אפילו נימא דמן התורה דבר חשוב לא בטיל לפצוע
שאלו לו ר"א כלום .וי"ל דרש"י יפרש דהני עובדי האגושי' כדי לבטלן הוי מדרבנן ע"ש בבני חיי
הוו אליבא דרבא ורב אמי הבין מתוך דבריו כשא"ל בסי"ד סי' צ"ט בהשמטות ואינה ראיה דאיכא
ביד לוקח שהוא בעצמו החזירו ונראה שלא אמר למימר דקושטא קאמר דמדאורייתא חד בתרי בטיל
כלום אלא עד שבא לפני רב אמי ועיין בהרא"ש ושוים הן חשוב ואינו חשוב וכן הראב"ד דס"ל ג"כ
כהרשב"א הוצרך לישב סוגיא זו על פי סברתו
וק"ל. כמיע"ש בספר תמים דעים סימן רל"ט דף ס"א ע"ג
)אור יקרות(
דוק.
שם גמרא והא הכא דמדאורייתא בטל ברוב כו' )אור יקרות(
)א"ה ע' להרב פרי תואר ז"ל בסימן צ"ט סק"ח
דיליף מכאן ראיה לומר דאין מבטלין איסו' שם חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת
לכתחילה הוא מדאורייתא דאי לאו הכי למה ליה וכו' ופרש"י אין אדם נוטע כרמז וכו' ובין דלא
למימ' כיון דמדאורייתא בטל ברוב אפילו תימא שכיחא לא אחמור בה רבנן וכו' עכ"ל והרמב"ם
דמדאורייתא לא בטיל אפ"ה תי' ליה דכל עיקר ז"ל פירש פירוש אחר וז"ל בפ' יז עה' מ"א דין כ"ה
האיסו' שעשה זה המבטל אינו אלא דרבנן והיכי נטיעה של ערלה וכו' ולמה התירו לו ללקוט
קניס ר"י שוגג אלא עכ"ל דאין מבטלין היינו לכתחילה והיה מן הדין שאוסרין לו הכל עד שיטרח
מדאורייתא ומש"ה לא מצי לאקשויי אלא כיון ויוציא הנטיעה והערוגה האסור' שהדבר חזקה
דמדאורייתא בטל ברוב עש"ב .וע' להרב כרתי שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ואילו היה
ופלתי שם בי"ד סימן צ"ט סק"ה שכתב ע"פ דרכו יודעת היה מוציאה עכ"ל וכתב מרן בכ"מ ז"ל וז"ל
746
