Page 750 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 750
Pg: 750 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
דקאמר דישפוך לארץ מררתי דאיוב הוא מעשה אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ..על דרך ועל
נסים כו' ולכן הדבר ברור דכונת התוס' לומר שיש דאטפך אטפוך וסוף מטיפיך יטופון ועל דרך
תי' בטרפות הקרום בין אדם לבהמה וכמ"ש בפ' שנעשה דינים ומכות במצרים אע"ג דהיתה גזרת
בין הבתרים דלכל אחד יאמר לא היה ראוי לבא על
א"ט יע"ש. ידך .ומיהו קשה כיון דזה היה בעל מקרא כמו
ולעיקר קו' התוס' הוה אפשר לומר דהא דאמרי' שנראה הענין פסוק לי פסוקיך היכי תמה קב"ה בעי
דטרפה לא חיי טפי מיב"ח משום רוב' נגעו בה לחרובי ביתיה וכו' וכי לא ידע דין ומשפט המצריים
דרובא דרובא אינם חיים טפי מיב"ח ומההיא דאיוב
ליכא חיובתא דמסתמא איוב מרובא דעלמא הוה אע"ג דהוה גזרת בין הבתרים כדפי' וצ"ע.
ומש"ה מייתו ראיה מינה דליכ' טרפות בנקיבה )אמרי בינה(
המרה וא"ל ר"י דע"כ התם מעשה נסים היה
דאלמ"ה יעלה כליותיו כו' מי קא חיי אלא ניסא דף נו ע"ב
שאני אך בהך עובדא דטיטוס מאחר דפשיטא לן
בעלמא דנקיב' הקרום הוי טרפו' ע"כ לומר דטיטוס ושושילתא דרבן גמליאל פירש רש"י משפחת
הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית
ממעוטא הוא. דוד .נראה דכונת רש"י דעיקר בקשתו שלא יהרגם
ושוב ראיתי להרב פ"ח ז"ל סי' נ"ז סק"ג שכ"כ ומשום שלא יאמר מאי חזית דדמא דידהו סומק טפי
ע"ש מהרש"ל ז"ל ודחה דבריו מההיא דאיוב דלא שאל על אחרים לזה אמר שלא תכלה שולטנות
ומדברי התוס' דפ"ק דחולין די"א ד"ה אתייא יע"ש. בית דוד דעכ"פ יהיה להם איזה שליטה ולזה שאל
)גבול יאודה( משום כבוד דהע"ה ,אבל לא כיוין ריב"ז שיהיו
נשיאים דהוה מסתפי ולכן היה נשיא ריב"ז הגם
כל המיצר לישראל נעשה ראש .לפי הפשט כיון שרבן גמליאל בן רשב"ג הנהרג כבר היה גדול
שמיצר לישראל נעשה ראש ועולה לגדולה כדי וכמ"ש הרמב"ם שר"ג דיבנה קבל מרבן שמעון
שיצר לישראל ,אבל התוספו' פי' בפ"ב דחגיגה דף אביו וגם אמרו בשילהי יבמות דנזכר ר"ג שזקנו
י"ג ע"ב ד"ה שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את רבן גמליאל הזקן השיא נשים על פי עד אחד ולכן
בניו והיינו דאמרינן בגיטין כל המצר לישראל נראה דמה ששאל ריב"ז עיקר שאלתו שלא יהרגם
נעשה ראש כלומר כבר נעשה ראש קודם שמצר ומשו"ה נתמנה לנשיא מפחד הקיסר .אמנם
להם שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו הרשב"ץ כתב דהיה ריב"ז נשיא מפני שר"ג קטן
עיין שם .ולא נהירא דלישנא משמע דבתר דמצר וכבר הבאתי דבריו לעיל בקונטריס זה בברכות על
להם נעשה ראש וקאמר זיל איגרו בהו והוית
רישא ,וי"ל דהכי קאמר זיל איגרי בהן ובזה ודאי דף ז"ך ע"ש.
הוית רישא ומן השים יעלוך בגדולה מפני כבוד )פתח עינים(
בניו שלא יאמרו וכיון שתגמור כן בדעתך להתגר
בם מלחמה ולהצר להם הוית ראש דוק .ומיהו קשה תוס' בד"ה וניקר במוחו כו' עיין ברב פ"ח ז"ל
מי הכניסם בתגר זה ואמאי לא פי' כדפי' לפי הפשט בי"ד סי' ל"א ה"ק ז' שכתב דמ"ש התוס' לחלק בין
כל המצר לישראל נעשה ראש בתר דמצר לישראל, טרפות דאדם לבהמה אין פי' דטרפות האדם חי
וי"ל דלא ניחא להו לפרש כן דאטו הקב"ה חפץ יותר מי"ב חדש שהרי מבואר בדברי הרמב"ם פי"ג
במאן דמצר לישראל דנותן לו גדולה ונעשה ראש מה"ג ובמ"מ שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל
לפי שהצר לישראל אלא ודאי לכבוד ישראל קאמר והירוש' שאינו חי יות' מיב"ח וכן מוכח בא"ט דמ"ג
750
