Page 745 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 745
Pg: 745 - 24-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
דבכולם פסק בר"י דבדרבנן לא קנסינן ובהך דהכא בפרש"י ד"ה דאכיל מני' תרומה טמאה דלא כו'
פסק כחכמים בפ"י מה"ת ד"ב כמיע"ש והרב בעל דהאוכל תרומה כו' במיתה ואפילו היא טמאה
פרי חדש בי"ד סי' צ"ט כתב דדעת הרמב"ם עכ"ל וכ"פ ביבמות דף צ' יע"ש וצ"ע דהא מימרא
דקנסינן בהא מטעם דהוי מדאורייתא ור"י קניס מפורשת היא בסנהדרין בפרק הנשרפין דפ"ג
בדאורייתא ודבריו תמוהים דהם הפך סוגין בבירור דאמר שמואל אמר ר"א מנין לכהן טמא שאכל
תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי
וצ"ע. יחללהו פרט לזו שמחוללת ועומדת הרי ברור
)אור יקרות( דמיתה ליתא אלא דאיסורא איכא מדיוקא דקאמר
שאינו במיתה הא איסורא איכא והיינו דקאמרי'
דף נד ע"ב הכא דלא מצי אכיל לה בימי טומאתו וכ"פ הרמב"ם
פ"ז מה' תרומות וז"ל כהן וכו' וטמא שאכל תרומה
פרש"י בד"ה נתפצעו כו' נתפצעו האגוזי' טמאה אינו לוקה אעפ"י שהוא בלאו כו וכתב מרן
תחילה ואח"כ נפלו לתוך של התר יעלו כו' וז"ל ומ"ש וטמא כו' בס"פ הנשרפין כו' ומשמע
עכ"ל פי' דכיון דכבר נתפצעו בטלה חשיבותם דמיתה הוא דליכא הא איסורא איכא עכ"ל והא דלא
וכשנפלו אח"כ תו' של התר הוי דינם כשאר דברים הביא מסובין דנראה בברור דאיסורא איכא היינו
דשיעורם כר"א וס"ל לרש"י דמתני' דמתניא בס' משום האי דכתבינן דתלמו' הכא דפשיטא ליה
ערלה בסתמא ונתפצעו האגוזי ,כו' יעלו באחד זר' דאיסור' איכא היינו מהך דיוקא דכתב מרן ז"ל ואיך
היינו בכה"ג דנתפצעו תחי' קודם ערוב וכ"כ ר"ע שיהיה דברי רש"י הם תמוהים ויש שרצה לישב
וכמ"ש הרב בעל ש"י שם דקמ" וראיתי להרב הנז' במאי דחלקו התוס' שם ד"ה פרט לזו כו' בין נטמא
שעשה מחלוקת בזה דהרמב"ם מפרש למתני' התרומה תחילה דאז הוא דפטר תנא לנטמא הגוף
בנתפצעו אחר ערוב וכמו שמש' מלשו' בפה"מ ואח"כ נטמאת התרומה דחייב וליתא דהרי הא
וכתב עוד ומה גם שבה' מ"א פי"ו כתב נתפצעו בסוגיין מיירי דכבר נטמאת התרומה וקאמר דלא
האגוזי' או שנאסרו בהנאה כו' הרי זה יעלו בר"א חזי ליה בימי טומאתו וע"ז פרש"י דמיתה איכא
עכ"ל ואילו ר"ע ומהרש"ם מפרשי' לה בנפצעו בכהן האוכלה וצ"ע והנה מתבאר מתוך מ"ש
קודם עירוב וכנ"ד מלשון רש"י והנה לענין דינא דלכ"ע איסורא איכא עכ"פ בכהן טמא האוכלת ומה
לא נפקא מינה בין שני הפרושי' דבנתפצעו קודם טמאה וכמ"ש הרמב"ם ולרש"י מיתה נמי איכא
עירוב לדברי כולם הרי דינם ברור דעלו בר"א והתימא ממוהר"ש ויליסיד הובאו דבריו בספר מ"מ
והיינו דינא דמתני' לפירו' ר"ע וסיעתו ולפי' ח"א סי"ב שכתב דתרומה טמאה חזיא לכהן בימי
הרמב"ם מכ"ש דנתפצעו אח"כ נפקא ובנתפצעו טומאתו לאוכלה והרב המחבר לא השיב עליו בזה
אחר ערוב דמיירי מתני' לפי' הרמב"ם הנה בסוגין
אייתי ברייתא דפליגי בה תנאי וכפ' הרמב"ם כר"י כמיע"ש וצ"ע.
ור"ש לגבי ר"מ ור"י וכתב ז"ל שם ואסור לפצוע )אור יקרות(
האגוזי' כו' אחר שנאסרה כו' שאין מבטלים איסו'
כו' ואם עשה כן קונסי' אותו ואוסרי' אותו כמו שם הכי השתא התם גברא לשלומי קא מכוין
שבארנו עכ"ל וכ"כ מהרש"ם ג"כ דבנתפצעו אחר אנן ניקום ונקנפיה וכו' ומשמע דר"י דס"ל
ערוב היינו מחלוק' בברייתא כו' במיע"ש בדבריו דבדרבנן לא קנסינן ודאי דס"ל בהא כר"מ דהרי
בס' הנז' וא"כ ק' על דברי הרש"י ז"ל דמאי ראיה אפי' ר"מ דקניס בדרבנן בהא לא קניס מטעם
יש מדברי הרמב"ם בה' מ"א דמפרש למתני' דלשלומי קא מכוין כו' וכ"ש ר"י דהוא אעירא
דדינא בדרבנן לא קניס והתימה מהרמב"ם ז"ל
745
