Page 742 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 742
Pg: 742 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
שם גמ' כאן להאכיל ,ק"ק ואיך נתיר להאכילם ענת ברי ולראב"י ככה"ג לא נאמר ור' יצחק כותיה
ע"י תרומה שאינה מועלת מן התורה ,וצ"ל דהפקר ס"ל ובזה אין אנו צריכים למה שכתבו התוס' בד"ה
ב"ד הפקר מן התורה ,כדילפינן מקרא אשר נחלו מנ"ה אלא לא גרסינן ליה כע"ש רש"י והמסקנא
ראשי האבות ,וחכמים הפקירו תבואה זו ,ונתנו
בר' יצחק אתא דלא כמו שכתבו הה:
רשות לאפוטרופוס לעשר. )אדרת אליהו(
)שרביט הזהב(
דף נב ע"א
שם ומוכרין להם פירות להאכיל ,ק"ק מה טובה
יש בפירות יותר מהמעות ,ואדרבה מעות משתמרין גמר' להאכיל ולא להניח וכו' כתב הרשב"א
יותר ,ובהרי"ף והרא"ש אין חלוקה זו כלל ,ויש דמדינא אפי' להניח אלא כדי שלא יראה כמזלזל
וכו' ובזה ניחא מה שהק' ה' חכם צבי על התו'
להגיה להאכיל ולהניח. בביצה ובשבת שכתבו דהך דר"א דהוה מעשר
)שרביט הזהב( היינו אפוטרופו' והא להאכיל דוקא ולא להניח
והשתא ניחא דדוקא במעשר דגן דנראה כמזלזל
מתני' יתומים שסמכו וכו' .קשה דלענין מעשר משא"כ במעשר בהמה דהעשירי קודש) .זרעו של
נקט שסמכו או שמינה להם אביהן ולא נקט מינוהו
ב"ד ולענין שבועה נקט מינהו אביהם ומינוהו ב"ד אברהם(
ולא נקט סמכו אצל בעל הבית ,והפוסקים נחלקו גמ' אמר רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן
בזה איכא מ"ד כיון דהלכה כאבא שאול דמינהו אבי להניח וראיתי להרב שערי חיים דף נ"ו ע"א שכתב
יתומים לא ישבע כל שכן סמכו אצל בעל הבית משם הרב אנג'יל דהיינו טעמא דלהאכיל מעשיר
והרא"ש ז"ל חולק בזה בטעם נכון עיין בו משום דהוי שלוחו ובתרומה בעינן שליח והא אין
בשמעתין ובטור ח"מ סימן ר"ץ ותבין ובתוספו' דף שליחות לקטן וצ"ע עכ"ל .ולי נראה לתרץ ע"פ
מ"ש הרב ט"ז בי"ד סי' ש"ה בהלכות פדיון הבן סי'
זו ע"ב ד"ה הלכה כאבא שאול. ט' סי"א דהעלה דגבי פדיון הבן דמידי שהוא חוב
)אמרי בינה( כמו פדיון הבן דניחא ליה לאיניש למיעבד בממונו
ובעצמו ולכך פסק הש"ע דממתין עד שיגדיל ויפדה
ומה שפי' רש"י ז"ל וישבע שלא נשאר בידו את עצמו יע"ש .א"כ אנן בדידן נמי כיון דאין להם
כילום לא נהירא דאין זה לשון וצריך לחשב ,ועוד מה לאכול וכי ימות ברעב ואי אפשר בלאו הכי א"כ
דע"כ לא פליגי במתני' אבא שאול וחכמים אלא מי הוי ודאי זכות גמור לקטן וא"כ בהאי גוונא דהוי
ישבע ומי לא ישבע ולכ"ע חד מינייהו כולם בין זכות גמור יש שליחות לקטן ולכך היינו טעמא
מינהו אביהם בין מינוהו ב"ד ולרשב"ג לא ישבע דמעשר הפוטרפוס ומטעם שליחות מה שאין כן
כלל דאין צריך היינו אין צריך לחשב ולהשבע והוי להניח כיון דיש להם מה לאכול א"כ יש בו צד חוב
פלוגתא שלישית ,לכן נראה דלא פליגי לענין דניחא להם למעבד מצוה בעצמם וכיון דיש להם
שבועה דכבר אפליגו רבנן ואבא שאול במתני' אלא צד חוב לא הוי שלוחם ואנן בתרומה בעינן שליחות
לענין חשבון בעלמא כמה הוציאו ממונם ואם
ימצאו פשיעה בשום דבר יתחייב לשלם כמו ועיין ברשב"ץ שכתב כן ודוק.
שכתבו התוספו' בסמוך דף זו ע"ב ועיין בהרא"ש )ימי אברהם(
בשמעתין ותבין.
)אמרי בינה(
742
