Page 763 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 763
Pg: 763 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
הוי כאלו מינהו בשעה שנמלך וק"ל דתק"ל ממתני' כיון דאמטייה בידה מיגרשא משום דכיון דנתן עיניו
דלעיל דכ"ג דקתני קבל בקטן פסול ואי איתא אפי' לגרשה לכי מתיידע ליה דלא מצי לשוייה שליח
דלא מהני בשעה שהיה קטן לכי גדיל הוי כאלו לקבל' ניחא ליה דליהוי שליח להולכה ומש"ה מכי
מינהו באותה שעה דאין שום סברא לחלק בכה"ג
בין היה ראוי בשעת מינוי השליחות ללא היה ראוי מטא גיטא לידה מיהא מגורשת.
]נ"א – כיון דעיקר השליחות הוא בשעה שנמלך )מאמר מרדכי(
ובשעה שהגדיל מאי נ"מ אם היה ראוי או לא[ וצ"ע
ואפשר לתרץ דכיו ןדאוקימנא לעיל למתני' דקי' תוס' ד"ה רבי אומר וכו' .ולא ניחא להו דר"י
הקטן בחו"ל דבעי' למימר בפ"נ ובפ"ג וא"כ איכא דהתם ,היינו ר"י נשיאה בן בנו של רבי ונזכר
למי' דה"ט דקיבל הקטן לא מהני כשיגדל משום במשנה במסכת ע"ז ובברייתא ריש כתובות ולקמן
דאינו יכול להעיד מה שראה בקוטנו ואע"פ דלמ"ד גבי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ,משום
לפי שאין מצויין לקיימו נאמן להעיד בגדלו מה דנזכרו התם תנאים קדמונים עמו ,גם לא ניחא להו
שראה בקוטנו כדתנן בפ"ב דכתובות דנאמן להעיד לומר דמשמיה דר"י קאמר התם וליה לא ס"ל,
על קיום שטרות מ"מ א"ל דהגמ' הכא בס"ד ס"ל דא"כ אמאי שביק תנא דברייתא סברת רבי עצמו
כמ"ד לפי שאין בקיאין לשמה וא"כ כיון דאיכא דסל הולך לאו כזכה ולא תנייה התם .ולפי דבריהם
חששא דאיסורא דאורייתא והוי עיקרו מן התורה ניחא מאי דפריך לקמן בע"ב מחוב לגט דרב אדרב,
ואינו נאמן להעיד מה שראה בקוטנו ומ"מ שמעינן ומאי קושיא דבחוב הוי כזכה אבל גט הוי כמתנה
מסוגיא זו דאע"ג דלא היה שליח בשעת הכתיבה דמעצמו הוא מגרש ולא הוי כזכה וכדאמרינן
מהני לפי ס"ד דגמ' ומעתה י"ל על מ"ש מהר"י בהשולח דף ל"ב ,ובדבריהם ניחא דכיון דהאשה
מינץ בס' הגט שלו דפסלו כמה רבנים גט שלא היה מעיקרא א"ל התקבל והוא אמר הולך ,סבר ש"ס
שליח עליו בשעת כתיבה ואפשר דאיירי בח"ל כיון דיש מציאות שאנו אומרים שלשון זכה נכלל
דבעי' למימר בפ"ג ובפ"ג וכיון דלא היה שליח לא בתיבת הולך אף שאינו פשט הלשון ,ממילא הכא
רמיא עליו למידק כיון דהיה מיהא שליח לקבלה
לפי דעתו דשליח מהני וכן נעשה מעשה בגט מומר נמי הולך היינו כזכה מסברא ודאי ודוק.
דעשינו התיקון של תה"ד ומנה שליח קבלה ואח"כ ואין להקשות לדבריהם דא"כ לקמן בע"ב דקאמר
נטלו הבעל ומנה להשליח עצמו שליח הולכה אע"ג דברייתא דקתני הילך לא יחזור ר' נתן היא דמאן
דלא היה בשעת כתיבה כיון דהיה מיהא שליח שמעת ליה דאמר הולך יחזור ,רבי ,מנליה הא רבי
קבלה וידע דבעי למהוי שליח הולכה אחרי כן גופיה בהולך לחוד בלא התקבל קאמר דיכול
ומכאן ראיה לדין זה ומ"מ י"ל דהכא בא"י עסי' לחזור .לק"מ דהתם ע"כ בדאמרה היא התקבל
דלא בעי לומר בפ"נ ובפ"נ) :א"ה וכן הוכיח ג"כ איירי ,דאי לאו הכי בהילך אמאי לא יחזור אפילו
ה"ה הי"ו לקמן דף ע"ז ע"ב מדברי הרא"ש דלא יאמר בהדיא התקבל וזכי יכול לחזור דגט חוב הוא
לה כדלעיל במתני' וברייתא ,אלא ודאי בהתקבל,
כמהר"י מינץ ז"ל(: וא"כ מאן שמעת ליה דאמר דיחזור בהולך ר' נתן.
)משמרות כהונה ,ועד לחכמים( )חי' ר"מ מאימראן(
דף סג ע"ב גמ' ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' מדברי
רש"י ז"ל נראה דהקושיא גם לרב אשי דמטעם זה
דכיון שנתן עיניו לגרשה אפילו דעקר השליחות
ולא מהני בשעת מינוי השליחות מ"מ לכי ממליך
763
