Page 765 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 765
Pg: 765 - 24-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
השליש הוא משום מיגו ניחא דבדליכא עדי ראיה בעל אומר לפקדון ר"ח אמר שליש נאמן כתב
לא מהימן דאף דאיהו מודה דלפקדון נתנו מ"מ הרב ב"ה ס"ה ל"ד וא"ת יהא הבעל נאמן דלפקדון
מהימן איהו משום מגו דמצי טעין שלא נתנו לו נתנו לו במגו דאי בעי אמר מזוייף וי"ל דהאי לאו
מגו הוא דאפשר דלא מצי טעין מזוייף כגון דמצי
ושיטה זו דחו לה רוב המפ' ז"ל. לקיימו בחותמיו א"כ איכא עדי מסירה ע"כ ומשמע
)גבול יאודה( דהיכא דלא מצי לקיימו וליכא עדי מסירה לכ"ע
הבעל מהימן אפי' אין ב' ביגיד אחת וק"ל עליה
ד"ה ר"א היא כו' כתב הרב ח"ה דהוצרכו לזה דא"כ אכתי תקשי לר"ה דאמר בעל מהימן וכתבו
הכא משום דמתני' אהיא כר"א דבעי עדי קבלה התוס' לעיל דה"ד כשטוען בעל דפקדון אבל אי
משום מסירה וכוותיה קי"ל א"כ במאי פליגי אי טעין להולכה דלא שייך טעמא דאם איתא מודה
לפקדון אי לגרושין הא עדי קבלה ודאי ידעי ר"ה דשליש מהימן וכ"כ הטור ז"ל ואמאי נימא
דבתורת מסירה לגירושין יהביה ניהליה ולוה כתבו דאף דטעין הבעל להולכה נתתיו וליכא טעמא דאם
דלר"א נמי אם עדים חתומים כשר בלא עדי מסירה איתא אפ"ה יהא מיהמן במיגו דה"מ טעין דלפקדון
ובהכי מיירי פלוגתייהו דר"ה ור"ח ע"כ וק"ל דמאי נתנו לו דהוה מהימן וגם בד"ה שליש מהימן כתבו
קו' דכיון דלר"ח שליש מהימן ואיהו קאמר דבעידי בסוף הדבור ולפ"ז מהימני' לשליש כו' ואמאי לא
מסירה מסר ליה לקבל' ודאי דמהני' ולכן נ"ל דק"ל מהימן דלפקדון נתנו במיגו דה"מ טעין שאולין הם
להתוס' דמאי מתרצי' דמתני' ר"א היא דאכתי ק' בידו אלא ודאי דאף דאיכא מגו אפ"ה לא מהימן
דל"ל עדי קבל' כיון דשליש מהימן לר"ח ושליש כיון דמודה הוא דלפקדון נתנו לו והא הימניה כמאה
מהימן במאי דקא"ד בעדי מכיר' מסרי' ניהליה וי' עדי' ולא מהמניה ליה מגו וכמש"ל וא"כ הכא מיריי
שפיר דבמתני' איירי דליכא עדים חתומים עליו אף היכא דלא מצי לקיימו ואף דליכא עדי מסירה
ובהכי חשיב אין שלישותו בידו דהא האי שטרא ואפ"ה לא מהימן לר"ה כשאין ב' בעיר א' ולר"ח
חסמא בעלמא הוא ולא מהני עדי ראיה ומשום הכי אפי' כששניהן בעיר א' דהא לר"ה נמי איתיה
בעינן עדי מסירה ובהכי ניחא מאי דאיכא למידק
בשמעתין דתריץ מעיקרא מי קא נפיק גיט' מחותי לטעמא דהא המניה כשאין ב' בעיר אחת.
ידה ובתר הכי פריך ה"מ ר"א היא ולפי' התוס' מאי ומשמע לי דאף דהגט קרוע או נאבד אפ"ה מהימן
דתריץ מעיקרא מי קא נפיק גיט' כו' היינו לומר לר"ה כשאין ב' בעיר אחת ולר"ח אפי' כששניהן
דמש"ה בעינן עדי מסירה דאמירה לא ק"ל וא"כ בעיר אחת ואפי' דליכא עדי ראיה שראוהו שלם
לפום תי' דמסקנ' דה"מ ר"א היא הול"ל אלא אך בידו אפ"ה מהימן דהא מודה איהו דלפקדון נתנו
ע"פ האמור ביח' דעיקר תי' היינו תי' קמא דמי נפיק והודא' בע"ד כמאה עדים דמי והרי הודה שנתנו
גיט' מתותי ידה דהיינו דאין עדים חתומים עליו בידו ומ"ש התוס' בד"ה תינח דבעי' עדי ראיה היינו
במתני' דמצי איירי דבעל טעין שמצאו באשפה
ודוק. וכמ"ש לעיל ויש גמגום על הטור ז"ל שכתב ע"ש
הרמב"ם שהשליח נאמן בכל ענין אפי' אין הגט
)גבול יאודה( בידו רק שיש עדים שראוהו בידו ומשמע דאם לא
ראוהו בידו לכ"ע אינו נאמן ולא ידעתי מ"ש ראוהו
שם גמ' מגו דאי בעיא אמרה לדידיה יהביה בידו מהודאת עצמו שנתנו בידו שלם ובשלמא לפי
ניהליה כתב הרא"ש ז"ל לפי' ב' דאפשר דאפי' הגט שיטת רש"י ז"ל דמשמע ליה דטעמא דנאמנות
ביד שליש מהימנ' כיון דלא מסייע ליה אלא שליש
לחודיה אינה מעיזה כו' והק' הרב לח"מ ז"ל בפי"ב
765
