Page 764 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 764
Pg: 764 - 24-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)זרעו של אברהם( גמ' מאן שמעת ליה וכו' רבי נתן וכו' .הקשה
מו"ה מש"כ זל דלפמ"ש התוס' לעיל דרבי ל"ק
שם א"ל ליהוי לי בידך כצ"ל .פירש רש"י שלוחי דהולך כזכי אלא בא"ל השליח התקבל א"כ דילמא
לקבלה .אבל אי גרסינן ליהוי בידך לא משמע רבי היא ומיירי דהיא עשתה אותו שליח לקבלה
והשליח לא א"ל דעשתה אותו לקבלה ותירץ דא"כ
לקבלה ,כן כתב בבית יוסף. אפילו אמר התקבל כוונתו התקבל והולך כיון דלא
)ברית יעקב( א"ל שעשתה אותו לקבלה יע"ש והנה מה
שפשיט"ל דאפילו אמר התקבל כוונתו התקבל
תוס' ד"ה ושליש אומר לגרושין כו' שאומר והולך כיון דלא א"ל שעשתה אותו לקבלה יע"ש
שהיה שליח לקבלה כתב הרב ה"ה ז"ל ולא ניחא והנה מה שפשיט"ל דאפילו אמר התקבל כוונתו
להו לפרושי כאומר שהיה שליח להולכה וכבר נתן התקבל והולך עיין להריטב"א שמספק"ל בהתקבל
הגט בידה כו' משום דלפי מת שפי' לקמן דלכך היכא דלא ידע וכתב דהדבר צריך תלמוד יע"ש
השליש נאמן משום דאף לפי דבריו שאומר לפקדון בר"פ ואפשר לומר דבהילך מודה הריטב"א דהולך
מ"מ הרי תימניה ה"ד כשהוא עדיין בידו דהרי הוא ותן לה קאמר וא"כ אפילו בהילך נמי אמאי לא
לפנינו דהימניה אבל כשאינו בידו אלא ביד האשה יחזור וכ"כ הר"ן לקמן בשמעתא דשליש דאם הוא
לא ידע שהוא שליח קבלה וא"ל הילך כוונתו
לא מהימנינן ליה שנתנו בידו להולכה. להולכה ובעיקר קושית מו"ה אפשר לומר דלרבי
ולכאורה הוה ק' לפי' זה מדברי רש"י ז"ל דשמעתין היכא דלא א"ל השליח התקבל ס"ל דלאו כזכי
דפירו' דטעמא דשליש נאמן היינו משום מיגו דאי ואפ"ה בהילך מודה א"כ ה"ה לרבי נתן דבהא לא
בעי הוה עביד מאי דקאמר דמשמע דהיכ' דיהיב
גיטא ביד האשה עדיף טפי דמש"ה מהימן היכא אשכחן דפליגי ודוק.
דהגט ביד השליש מיגו דמצי יהיב לה אבל הא ודאי
בורכא היא דאם כן תקשי לן היא גופא דמ"ט )שלמי תודה ,ועד לחכמים(
דשליש לא מהימן בטענה גופה דלקבלה יהבא
ניהלא אלא משום מיגו דהוה עביד מאי דקאמר וכי רש"י ד"ה עבידנא וכו' ולא חיישינן לחצירה
עבד מאי דקאמר מאי הוי דהא כשאומ' היא השליש וכו' תמה הרשב"א דפשיטא דאם איתא לדר"ח דלא
נחלו לי בתור' גרושין אכתי לא מהימנ' דמי איכא גזר אנן נמי לא גזרינן ע"ש ונ"ל דהוצרך ר"נ
מידי דשליש גופיה לא מהימנא ואיהי מהימנא א"ו לאשמעינן דלא נימא דבהא אפי' ר"ח מודה דדמיא
דכונת רש"י ז"ל דכתב דמגו דאי בעי עביד מאי ממש לחצירה הבאה לאחר מכאן ובזה ניחא שלא
דקאמר היינו שיהיה טוענת היא קמאי דידי נתנתו
לו לגרושין ואי קשיא דא"ה אין זה מיגו דהאשה לא כתב רש"י כי אם טע"ז דלא כמהרש"א.
תתרצה לשקר זו היא קו' התוס' ז"ל בסמוך בד"ה
שליש נאמן ואם כן היכא דהגט ביד האשה והיא כתב הריטב"א דאיכא מ"ד דאפי' אי הוי הלכה
אומר' השליח אמר לי שבתור' קבלה יהבתי נהל"ה כר"ח דדוקא היכא דליכא בזיון דבעל דהיינו כה"ג
דקאי לישא והוא הק' עליו מ"ש דחיישינן טפי
לכ"ע אינו נאמן כיון שאין שלישותו בידו. לטעמא דבזיון דבעל ע"ש ולא ידעתי מאי קו'
)גבול יאודה( דשאני טעמא דבזיון דבעל דהוי פסו' דאורייתא
משא"כ טעמ' דחצירה אינו אלא גזירה דרבנן
דף סד ע"א
וכמ"ש הוא עצמו לעיל בסמוך.
764
