Page 767 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 767
Pg: 767 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
ממונו דמש"ה נמי התירו הערמה אבל קשה לזה לה ר"י אלא דוקא גבי מציאה משא"כ גבי שיתוף
מסוגיא דפרק אין מעמידין דאמרינן התם. ומ"ב דאף שהן סמוכים ע"ש ליכ' משום איבה
שהרי רצון אביו בכך וכמ"ש מרן ב"י ז"ל ע"ש
)גבול יאודה( תשו' הרמב"ן ז"ל ומשום הכי קתני אומר אדם לבנו
ובתו הגדולי' וגדול גדול ממש משא"כ לבנו ובתו
רש"י ז"ל ד"ה וכנגדן בקטנה חשיב לה יודעת הקטנים דלא דכיון דהם סמוכים ע"ש איכ' טעמ'
לשמור קדושיה וא"ת היכי מפליג בין שיעור דמריצה אצל אביו וידו כיד אביו ולפ"ז צריך לומר
גרושיה וקדושין דהא חד לישנא אתמר בהו דהכא דמתני' דמפליג בין קטן לגדול היינו בסמוכים ע"ש
תנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטא אינה יכולה
להתגרש והתם תנן קטנה שיודעת לשמור קדושיה ודוק.
מתקדשת למיאון כבר הוקשה כן לתרץ ז"ל ותי'
שלא רצו להתיר אישות דאוריית' בפחו' מעונת אבל התוס' חולקים ואומרים דבכל דוכתא ס"ל
הפעוטות אבל בקדושין למיאון הקדימו הזמן שאין לר"י דלא גדול גדול ממש ולדידיהו מתני' דמ"ב
כאן צד קולא כלל וכ"כ הרא"ש והק' הרב מש"ל מתוקמ' אליבא דר"י דגדולים היינו אינם סמוכים
ז"ל דזה לא יתכן דשמירת הקדושין יהיה אגוז וסומך עליהם שלאחר שיפדו יחזרו לאביו ודוק.
ונוטלו ושמירת הגט יהיה עונת הפעוטות דהיכא ומ"ש עוד ובתו נר' דאפי' אינה סמוכה על שולחן
רמיזא בשמירת הגט עונת הפעוטות ותו דאי
שמירת הקדושין דר"ת הוי צרור וזורקו א"כ רבנן אביה כו' עיין במ"ש בזה בתי' בפרק נערה.
דפליג ס"ל דאפי' קודם זמן דצרור וזורקו תקינו לה )גבול יאודה(
רבנן קדושין וזה הוא דבר מתמיה דכיון דבעינן
דעתה איך יתכן שיתקנו לה רבנן קדושין קודם זמן פירש"י בד"ה היא ואביה וכו' אם היתה יתומה
דצרור וזורקו ויש לישב לע"ד דודאי שמירת וכו' עכ"ל .לפי טעם זה אפי' קטנה נמי שהרי
הקדושין הוי בשיעורא דצרור וזורקו דכל שהגיע יתומה וקטנה שקידשה מקבלת גיטה וזה הפך ממה
לעונת זו יודע' לשמור קדושיה והה"נ דלגבי גט
יודע' לשמור את גיטא וזהו סברת ר"י דקאמר לעיל שנראה מתחילת דבריו דדוקא גדולה:
בפירושא דברייתא דאיזוהי קטנה היודעת לשמור )זרע יצחק ,ועד לחכמים(
את גיטא כל שמשמרת גיטא וד"א דה"ק שמשמתר'
ד"א מחמת גיטא והיינו שיעורא דאגוז ונוטלו ואנן דף סה ע"א
לא אשינן עליה דר"י מלישנא דברייתא דודאי
שפיר מתפרש לישנא דברייתא בכה"ג ולא אשינן גמרא אלא בעציץ שאינו נקוב אינ' למידק דהא
עליה אלא מצד הענין דלא יתכן זה דהא שוטה כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון במלתא דאית
בעלמ' היא ומש"ה אמרינן דפירושא דברייתא היינו ליה עיקר מן התור' וכן הקשה מוהר"ב אנג'יל ז"ל
כל שמבחנת בין גיטא לד"א ושומרת גיטא ולא ד"א ושמא י"ל דכיון דטעמ' דתקון כעין דאורייתא הוא
שיודעת שהגט הוא המתירה דזהו שיעור גדול יותר משום דלא ליתו לזלזולי בה והכא לא שייך דלא
והיינו שיעור' דפעוטות כמ"ש התוס' ונמצא ליתו לזלזולי ביה שהרי דין עציץ שאינו נקוב לענין
דבלשון זה איכא תרי פירושי והשתא התם תרומות ומ' דעציץ נקוב לכל דבר וכן לענין פדיון
בקדושין דלא אכפת לן אי סוטה הויא כל שמשמרת דבעי חומש מש"ה ראו להקל לענין זכיית קטן
דמש"ה לא אתי לזלזולי ועוד הוה אפ"ל דבמלתא
דהפסד ממון לא העמידו דבריהם דאדם בהול על
767
