Page 766 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 766
Pg: 766 - 24-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
)זרע יצחק ,ועד לחכמים ג( דין י"א דכיון דטעמא משום חזקה אין אשה מעיזה
פניה בפני בעלה ל"ל בגמ' טעמא דמגו לימא בלא
דף סד ע"ב מגו חזקה אין האשה מעיזה יע"ש ואפשר לישב
דטעמא ודחזקה לחודא לא מהניא כיון דאיכא חזקה
בא"ד וא"ת והא זכיה וכו' .בתוס' בתרא כתבו אחרת כנגדה דאם איתא דלגרושין יהביה ניהליה
דזכיה לגדול הוי תקנת רבנן ולא מן התורה ,וסותר לדידה הוה יהיב לה ניהליה אך מטעם מגו מהימן
דבריהם דהכא דגם בקטן הוי דאורייתא לר"י אך לקמן דמיירי בבעל מודה דלא שייך טעמא דאם
ובגדול לכ"ע הוי דאורייתא ,גם רש"י כתב כאן ואיתא וכמ"ש הראשונים ז"ל משו"ה הוה שייך
זוכה אף לאחרים ומדרבנן ,משמע דבגדול הוי טעמא דחזקה דלא מעיזה אם לא דהיכא דמסיי' לה.
דאורייתא ,ובקידושין נפקא לן מדכתיב ונשיא א'
למטה תקחו וכו' משום דזכין לאדם שלא בפניו, )גבול יאודה(
ובהאשה שהלכה אמרינן לענין גט דהיתה לה קטטה
בינו לבינה היה יכול לעשות שליח לקבלה וליתן לו תוס' בד"ה שליש נאמן וכו' אפילו בדברים
גט אי לאו דטב למיתב טן דו ,ואי זכיה דרבנן היאך העשויין להשאיל ולהשכיר וכו' אלא אומר
יכולים להפקידע קידושין ולהתירה בחנם בלי שום בפקדון וכו' עכ"ל .יש מקשים דהיכא דבע"ה
טעם כיון דלא נפיק מינה חורבה .מיהו זה יש אומר דלפקדון יהביה ניהליה אפילו בדברים
לדחות כיון דתקינו זכיה בעלמא גם באשה אפקיעו העשויים להשאיל אית ליה מגו דהא טעמא מאי
והשוו דבריהם ,ומיהו ודאי דבריהם דבתרא לר"א דאינו נאמן משום דאיכא למימר דבתורת שאלה
ושכירות אתו לידיה ולכך אינו נאמן לומר לקוחים
דוקא אבל לר"י זכיה ]היא[ מן התורה וק"ל. הם בידי אבל אם הבע"ה גופיה מודה דלאו בתורת
)חי' ר"מ מאימראן( שאילה ושכירות אתו לידיה אלא בתורת פקדון
א"ה אם השליש טוען שנתן לו לשם מתנה שיתן
תוס' ד"ה אלא לאו כו' ואור"ת כו' תקשה לפלוני אחר יהא נאמן מן הדין מדין מיגו דהיינו דאי
מוהר"ב אנג'יל ז"ל ממ"ש רש"י ז"ל עלה דההיא בעי הוא אמר לקוחים בידי דליכא למימר דכיון
דמערתין על מ"נ דמיירי כשהן על שולחנו יע"ש דעשויין להשאיל דיהיב בידיה בדרך העשוי דהא
ונראה דרש"י ז"ל ס"ל דר"י נמי מודה בטעמ' בע"ה גופיה מודה דלא יהיב בידיה בדרך העשוי
דשמואל דיד קטן כיד אביו מטעם דבשעה שהוא ומהתוס' משמע דנאמן אפילו בלא מיגו כמ"ש
מוצאה מריצה אצל אביו אלא דס"ל דהך טעמא לא מהרש"ל ומהרש"א וי"ל דכבר גילו דעתם התוס'
שייך אלא כשהוא סמוך על שולחנו שדעתו קרובה בשבועות דף מ"ו ע"ב בד"ה בקונטרס גריס וכו'
אצלו משא"כ באין סמוך על שולחנו אינה מריצה דבדברים העשויין להשאיל ולשכיר אינו נאמן
אבל אביו ובגדול שהוא סמוך על שולחנו אף דלא לומר לקוחים אפילו אומר בע"ה גנובים הן וטעמא
שייך ביה טעמ' דמריצה מ"מ משום איבה שלא דכיון דבע"ה לית ליה מיגו דהמ"ל דיהיב בידיה
יהיה מפרנסו ראו חכמים לומ' דמציאתו לאביו בדרך העשוי דהיינו שאילה ושכירות ואפילו
ובקטן הסמוך ע"ש איכא תרי טעמי שיהיה מציאתו הרא"ש דלא ס"ל הכי שם מודה הכא דדוקא התם
לאביו אי משום איבה ואי משום שהוא מריצה אצל משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקנן לא מהני
אביו כיון שהוא סמוך ע"ש מה שאין כן בקטן דאינו
סמוך ע"ש מציאתו לעצמו דליכ' משום איבה ולא מגו דבע"ה וע"ש במהרש"א ודוק.
משום שהוא מריצה וס"ל לרש"י דע"כ לא קאמר
766
