Page 789 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 789
Pg: 789 - 25-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
שהזכירו מחלוקת זה והוא תימא ויותר מזה אני שבא אחר כך לא הרחיק עצמו מהד' אמות של
תמיה על הטור ז"ל בר"הי ק"ך שכתב דאפי' א"ל הראשון כי אם אמה או שתי אמות בענין לא קנה
זרוק לי חובי וזרקו קרוב למלוה ונתבד חייב ור"ל זה השני כי אם העודף על הד' אמות דהיינו אמה או
קרוב למלוה אפי' בד"א שלו יע"ש וזה עלה כדברי שתי אמות והגט הוה מונח מקצתו בסוף הד' אמות
אביו הרא"ש ז"ל. של הראשון ומקצתו מונח בהעודף של השני.
)גבול יאודה( )מר דרור(
שאני התם דכתיב ויצא והיתה ולהכי באסרי לגטין דף עח ע"ב
כוונתי הוא על כל מה שגרם להם דהיינו קדושין
דהושוו להם והם גרמא לגיטין כן נראה פירושא גמ' ותגרש מאוירא דד"א יש לחקור מ"ש מהא
דהאי מלתא ומשום הכי לא ידעתי לישב הטעם דאמרי' בפ"ק דמציעא ראה את המציאה ונפל עליה
שכתב רש"י משו' דמהגרשת בע"כ דהא מה"ט א"א דל"ק דגלי דעתיה בנפילה ניחא ליה דליקניה בד"א
שיכלול בדבריו אף בקדושין דהא אינה מתקדשת לא ניחא ליה דליקניה ה"נ נימא כיון דזרקו לידה
בע"כ אלא נ"ל דטעמא הוא דתלו האי מלתא בקרוב בידה ניחא ליה דליקניה בד"א לא ניחא ליה
או רחוק מקום משו' דגטין וקדושין הם ענייני'
המקרבי' האשה אצל בעלה או מרחיקים אותם דבקנייה דבעל תליא מילתא גבי גיטין וי"ל:
ממנה לכן ע"י קורבת הקדושין והגיטין היא )משמרות כהונה ,ועד לחכמים(
מתקרבת או מתרחקת האי כדיניה והאי כדיניה
משא"כ ד"א דאין עניינו ענין קרוב או רחוק ולכן שם גמ' אר"א אר"י לגטין אמרו ולא לדבר אחר
אינו נגמר ע"י קרוב או רחוק ובאה בזה ג"כ הרגשת עיין במ"ש הרא"ש בסו' דלעיל דבסמוך אההיא
המוספות בד"א לגיטין אמרו וכו' דלא שייכא אלא דאמר ר"י קרוב לה ענינו אפילו אמה דר"י לא אתא
לאפלוגי אדרב ושפיר אית ליה דאם זרק לה גט
לפי פי' רש"י: לתוך ד"א שהיא מגורשת כו' אלא דלשון קרוב לה
)אדרת אליהו( וקרוב לו משמע אפי' רחוק מתנה הרבה כו' ומשום
עיגונא תקינו חכמים בגטין וצ"ל המקדש אדעתא
גמ' בשתי כיתי עדים .קשה לפ"ז סיפא דחוב דרבנן מקדש ולכך אר"י לגטין אמר וזולא לד"א
אמאי קתני מחצה יחלוקו והא המוציא מחבירו עליו ע"כ ומשמע מדבריו אלו דע"כ ל"ק ר"י לגיטין
הראיה ,וליכא למימר דהתם כיון דאיירי באומר לו אמרו ולא לד"א אלא דוקא בקרוב לו מאה אמה
זרוק לי בתורת גיטין ,אף שהדין לגבי ממון דכיון דהאי דינא לא אתמר אלא משום עגונא מש"ה
דהמוציא מחבירו עליו הראיה מ"מ כיון דתלה ק' דלא שייך לאקולי בה כולי האי אלא דוקא בגטין
הדבר בגט עבדינן דיניה כגט) ,לומר דתרי ותרי וקדושין משא"כ לענין מתונא דלא מקלינן בה
המע"ה( דאין נראה כן מלשון התוס' בד"ה מחצה בקרוב לו מאה אמה אמתים בקרוב לו ד"א כיון
)ממה שכתב( דאין כאן ספק ,פירוש דפשוט לנו דד"א דתקינו חכמים לאו משום עגונא הוא שהרי
שכיון ששניהם יכולים לשמור דיחלוקו משמע דאי לענין מציאה תקנו חכמים דד"א קונות לו מינה מש'
הוה ספק הוה אמרינן דהמוציא מחבירו עליו נמי דה"ה לענין החוב אך ה"ה ז"ל בפי"ו מה"מ
הראיה ,ודוחק לומר דרב יוסף לא מוקי בב' כיתי כתב ע"ש הרמב"ן בתשו' דדבר ברור הוא שהזורק
אלא דוקא ההיא דגט אבל הך דחוב בח' אמות חוב לחבירו אפי' בתוך חצי אמה שלו דלא הוה
מצומצמות איירי ,דבחוב ואתו חלק מהמעות פרעון וכעת לא ראיתי לשום א' מהאחרונים ז"ל
789
