Page 795 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 795
Pg: 795 - 25-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – גיטין
פרהסיא וזילא להו מילת' משא"כ חלה דבצנע' ולא מתני' כתב לגרש וכו' פסלה מן הכהונה .וכתב
זילא להו מילתא וכדאמרי' התם. הרב גור אריה ז"ל וז"ל :יש להעיר לב"ש דהרי
ס"ל שלהי פרקין דלא יגרש וכו' אלא אם כן מצא
)גבול יאודה( בה דבר ערוה וכתבו שם התוס' מהירושלמי שזנתה
בעדים אם כן שכתבו לו לגרש הוא במצא בה דבר
דף פא ע"ב ערוה שנאסרה עליו ובלאו הכי זונה אסורה ליה
ועוד איך קתני ונמלך וכו' והלא בעל כורחו יצטרך
תו' ד"ה ב"ש סברי כו טעמ' דב"ש משום דאין לגרש ובית דין יכפוהו לכך ולאו ברצונו תליא
אדם בועל בעיל' זנות כו ע"כ וי"ל אפי' למאי מילתא וכו' עכ"ל .ולי נראה דנעלם ממנו מ"ש הרב
דס"ד דהכא דבשראוה שנבעלה פליגי וס"ל לב"ש פ"י לקמן במשנה ב"ש אומרים לא יגרש אדם את
אדם עושה בעילתו בעיל' זנות לק"מ מהתם דקא' אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ומשמע בגמ'
דס"ל לב"ש דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהיינו דבר ערוה ממש שזנתה בעדים ברורים ואין
משום דיש לחלק אבל לפי המסקנה דהכא דב"ש להקשות לב"ש הא דכתיב בכהן הדיוט גרושה זונה
נמי ס"ל הכא דאין עוש' בעילתו בעילת זנות אין לא יקח גרושה למה לי הא כל גרושה זונה היא וכו'
צריכין לההוא חילוק אבל לב"ה אפי' למסקנה ודאי ויותר נראה דלא פלוגי ב"ש וב"ה אלא לענין
לגרשה בעל כרחה אבל מדעתה אפשר דבכל ענין
שצריך לחלק. שרי וכדאיתא בש"ע אה"ע סי' קי"ט עכ"ל .ואם כן
)מר דרור( אנן בדידן נמי נוכל לומר דהכא דמגרשה מדעתה
ואפילו בלא ערוה יכול לגרשה ואחר כך נמלך
כתב הרב מש"ל פ"י הי"ח ע"ש מהרדב"ז ז"ל כ"י וביטל ולא גירש אפי' הכי ס"ל לב"ש דפסלה מן
שאם פירס' נדה ונתייחד עמה בפ"ע דלא חיישי' לה
אפי' ראינו שננעלה דלא שייך לומר דאין אעבב"ז הכהונה ודוק.
דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש לבעילת זנות )ימי אברהם(
וכתב עליו דל"ד למ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מה'
תמורה דאם היו ג' בהמות קדשי מונח לפניו וא' שם דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך
מהם בעלת מום שעומד' לפדיון וג' בהמות חולין גגות כו' משמע דהיתר גמור הוא ואפי' מדרבנן
ואמר הרי אלו תחת אלו שאינו לוקח אלא ב' וק"ק דמ"ש תחלה דאע"ג דק"ל דפחות מה' רביעי
והבהמה הג' בעלת מום תלינן דלשם חלול קאמר קמח פטורה מן החלה אפ"ה אסור לאדם לעשות
ולא לשם תמורה דכיון דיש לפניו דרך ההיתר והוא עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנו חיוב חלה
החלול ודרך האסור והוא התמורה חזק' שאינו מניח כמ"ש הרמב"ם והטור ה' חלה ס"סי שכ"ד וכתב
ההיתר ועושה האסור ע"כ ואע"פ שע"כ פנים זה ל שם מרן בב"י שהוא ירוש' ושכ"כ הרשב"א ז"ל
והביא עוד ראיה מפ' אלו עוברין יע"ש ובשלמא
אנזהר מאיסור תמורה כו' יע"ש. לשיטת התוס' דהכא לא שרינן אלא אכילת עראי
ולא ידעתי מה דמות ההיא דהתם לדהכא דהתם ניחא דהתם משמע בירוש' דמייתי מרן שם דבאכיל'
ודאי משום דעבר על שני לאוין לא אמרינן עראי שרי אך לשיטת דר' אפרים דמייתי התוס'
דמסתמא ער נמי על הג' משא"כ דמאן דעביד איסור במנחות פ' ר"י דאף באכילה קבע אסיר תקשי
חמור דנדה לא איכפת ליה באיסור קל דב"ז וכן דמ"ש מחל' וי"ל ע"פ הסו' דפר"י שם דס"ז דהכ'
מבואר בתשובות הריב"ש דמייתי מרן בנ"י יע"ש. לא הוצרכו לגזור דלא שכיח מאן דעביד הכי דהוי
ולדידי הוה אפשר לומר כותיה ולבר מעעמיה וה"מ
דטעמא דאין אדם עושה בב"ז ה"מ שלא יהיו בניו
795
