Page 814 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 814
Pg: 814 - 26-Back 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
יטמא בין הגוים .וי"ל דנזיקין יוכיח .ואם תאמר מה מדאיצטריך קרא לרבות שוה כסף ככסף בהנך דוק.
לנזיקין שכן במיטב שדהו דמשום הכי לא כתבו
התוספו' דילפינן מנזיקין ואם כן מע"ע נמי לא נילף )אמרי בינה(
כדפירשית. בא"ד שם ,דמפדיון הבן והקדשות ודאי ליכא
)אמרי בינה( למילף דהא קידושין איתנהו אפילו בקרקעות .וכן
כתב מהרש"א ז"ל .ופשוט .והקשה מהרש"א זל
שם ד"ה וכמה היא פרוטה וכו' כל פרוטה איכא וז"ל אמאי לא ניחא להו כדבעו למימר מעיקרא
פלוגתא בגמרא .הנה לא מצאתי פלוגתא דאמוראי דמסברא נימא דשוה כסף ככסף ומיהו אצטריך
לקמן דף י"ב ,דהא מסיק בגמ' עלה דפריך נימא את קראי בע"ע ונזיקין דאי לא הוה כתיב בע"ע ס"ד
ורבין בפלוגתא דהני תנאי וכו' א"ל בין דידי ובין דלא יהיה שוה כסף ככסף לפי שגם הוא גרם לו
רבין אליבא דת"ק ,ולא קשיא הא דאייקור איסרי לימכר וכו' כמ"ש התוס' בתירוץ ב' ואי לא הוה
הא דזול איסר ,משמע דליכא פלוגתא דאמוראי כתיב בנזיקין ס"ד דלא יהיה שוה כסף ככסף לפי
בהכי .ועוד היכי אמרי דאיכא פלוגתא וכו' ,כיון שמצינו שהקפיד הכתוב לענין מיטב וכו' כמ"ש
דעיקר הזולא והיוקרא אינו בפרוטה כי אם באיסר, התוס' בתירוץ קמא ודו"ק עכ"ל .ולי נראה לתרץ
שהפרוטה לעולם במקומה עומדת והיכא דזול איסר דבשלמא כד אתינן למילף חדא מחדא שפיר פרכינן
נותנים ו' פרוטות באיסר ,והיכא דאייקור נותנים בו הך פרכא דדלמא הך פרכא היא שגרמה בכל חד
ח' ,וחד אמורא איירי בזול וחד באייקור ,ומר אמר מנייהו דשוה כסף ככסף כיון דליכא בע"ע הך
חדא ומר אמר חדא ולא פליגי .ונראה דפלוגתא גריעותא מש"כ בנזיקין דאתית למילף מיניה וכן
דאמרו התוס' ,היינו פלוגתא דתנאי דמייתי בגמרא בנזיקין איכא הך קפידא דמיטב מש"כ בע"ע כדרך
והיינו תנא קמא ורשב"ג ,והני תנאי פליגי בחדא כל הפרכות ,אבל כד אתינן למימר שוה כסף ככסף
מלתא בזמן הזול וכן בזמן היוקר ,שלעולם השיעור מכח סברא דחינן הך סברא בהך פרכות דהסברא
הוא שוה ,דלמר ח' פרוטות ולמר ו' בזמן היוקר או אינו דבר מסויים דנימא דלית בה הך גריעותא אלא
לערך זה בזמן הזול ,ומ"ש בזמן הזול וכו' הכונה כולל לכל דבר שכתוב בו כסף שוה כסף ככסף
שבזמן הזול עצמו פליגי ובזמן היוקר בעצמו. ודו"ק.
)עצמות יוסף( )זרע יצחק(
שם ד"ה היבמה וכו' א"נ משום דלא אצטריך בא"ד שם ,בלחם אבירים כתוב לאמר זה לשונו
למיתני בהם מניינא למעוטי מידי .עיין במ"ש אין להקשות דמנא לן דילפינן מעבד עברי לרבות
מהרש"א ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב דלחליפין לא כל שוה כסף נילף מהקדשות או פדיון הבן ונמעט
אצטריך מיעוטא כיון דתנא רישא למעוטי שאינן קרקע ,דודאי יותר דומה קנין האשה לקנין עבד
בכלל כסף ואין האשה נקנית בהם יע"ש ונלע"ד עברי מפדיון הבן עכ"ל .והוא שיבוש דאי הוה
דזה דעת התוס' בא"נ ולתי' הא' ס"ל כמ"ש ילפינן מהקדש או מפדיון הבן הוה קשיא לן שאני
מהרש"א דאיכא למעוטי מידי דהיינו חליפין ולכך התם דמיעטיה קרא בכלל ופרט וכלל אבל בעלמא
הוצרכו לומר משום דלא תנא ביבמה וכו' וע"ע שוה כסף ככסף ואפילו קרקע דומיא דעבד עברי.
ומכל שכן ומה עבד עברי שגרם לו לימכר והיה מן
להע"י ז"ל. הדין דליבעי כסף ואפילו הכי אמרינן שוה כסף
)שלמי תודה( ככסף בעלמא לאו כל שכן .ואם תאמר היכי ילפינן
מע"ע מה לע"ע דדין הוא שנקל מעליו כדי שלא
גמ' האשה נקנית וכו' ,שמעתי שכל זה הלשון
אינו מסתמא דתלמודא אלא דרבנן סבוראי ממ"ש
814
