Page 816 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 816
Pg: 816 - 26-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
אבל הכא כולה סיפא בדידה אך אכתי קשה דליתני וכו' .והענין הוא דמעיקרא לא הוה קשיא לן דליתני
כולה בדידיה מקדש בו ובשלוחו ובה ובשלוחה. האשה ניקחת משום נתתי כסף השדה קח ממני דהא
לא דמי קיחה דאשה כקיחה דכסף ,דמתני' אי הוה
)מר דרור( תני נקחת הוה קאי אאשה וקרא קאי אכסף ,אבל
השתא דאמרן דאינו חושש קשה וא"ת וליתני וכו'.
שם דמדעתה אין .ודע דהא דקאמר הכא דקתני ובלחם אבירים פירש קשר אחר קרוב לזה באופן
האשה נקנית לאשמעינן דמדעתה אין בעל כרחה
לא ,לאו משום לישנא דנקנית קאמר הכי ,דהא אחר וזה יותר פשוט.
כתבו התוס' גבי היבמה נקנית דנקנית משמע בין )אמרי בינה(
בעל כרחה בין מדעתה ,אבל הכרח הגמרא הוא
מדנקט מתניתין הך דינא באשה ולא נקט האיש דף ב' ע"ב
קונה ,ע"כ לומר לך דדעת האשה בעינן ,ונקט נקנית
ביבמה אגב רישא משום דנקנית גם כן משמע גמ' ,אי נמי שדות בכסף ,נראה דמשום די"ל דלא
לכתחלה ומשמע בדיעבד ,אבל אי לישנא דנקנית ילפינן מקראי דכתיבי קודם מתן תורה מייתי מקרא
לא הוה משמע אלא מדעתה ,לא הוי ליה למנקט דשדות בכסף וגו' .ועי"ל דאי מקרא דקיחה משדה
עפרון הוה אמינא דילמא שאני התם דבגוי שכל
בסיפא משום אגב וק"ל. קנינו בכסף ,וכהאי גוונא כתבו התוס' ז"ל לקמן
)עצמות יוסף( )דף כ"ו ע"א ד"ה אמר קרא וכו'( ,קמ"ל שדות וכו'.
ועיין בסמוך בס"ד על דברי התוספות ז"ל ד"ה א"נ
שם אי הכי קשו קראי אהדדי .קש' במילת אי הכי
דקאמר דמשמע דהשתא הוא שיצא לו זו הקושיא שדות וכו'.
דקשו קראי אהדדי וצריך טעם למה לא קשו קראי )כתית למאור(
אהדדי אלא השתא דאייתי משניות אבל בלאו הכי
לא קשיא מידי ויראה כי כלל הוא כל דבר שאין בו שם ומאי לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא
רוח חיים זכרהו ונקבהו ולזה אי לאו משניות ודאי כהקדש .קשה לי דאמאי בעי ]מאי[ לישנא דרבנן.
לא קשו קראי אהדדי אבל כיון שהמשניות כל א' קידושין דלא כתבו בתורה הוי לישנא דרבנן,
נקט חד לישנא אחר הפסוק וכמ"ש התוס' א"כ ודאי ונראה לי לתרץ דס"ד דמקשה מה שכתבו
התוספות ,דפשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת
בדקדוק הוא וא"כ קשו קראי. ומזומנת לי ,ולכן הקשה דהאי לישנא הוי לישנא
)מר דרור( דאורייתא ,דמצינו הקדשה היא בעינים וכו'
)בראשית ל"ח( ,ותירץ לו המתרץ דמה שהוא
שם אי הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מדרבנן הוא דאסר לה אכולי עלמא )דזה( כהקדש,
מתניתין אהדדי .נראה דבלא זה לא קשיא קראי ואפשר דלזה כוונו התוספות באומרם ופשטא
אהדדי ,דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו
כמ"ש רש"י ז"ל בחומש פרשת וישלח ]בראשית דמלתא וכו'.
לב ט[ ,הילכך כתיב פעם לשון זכר ופעם בלשון )לחם אבירים(
נקבה ,אבל השתא דאמרת דהתנא תני הכא לשון
נקבה משום דדרך לשון נקבה ,והתם דתני בלשון שם משום דקא בעי למיתני סיפא בדידיה .קשה
זכר משום דאשכחן דרך דאיקרי לשון זכר ,קשו והא בריש האיש מקדש תני סיפא בדידה האשה
קראי אהדדי וקשיא נמי מתניתין אהדדי ,דמאי שנא מתקדשת ואפ"ה לא איקפד תנא ותני ברישא
בדידיה ובדוחק .י"ל כיון דהתם חזר ותני בסיפא
בדידיה האיש מקדש את בתו תני נמי רישא בדידיה
816
