Page 820 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 820
Pg: 820 - 26-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
ומיהו בהך דהאיש מקדש נקט לישנא דקרא ,אע"ג בא"ד מקודשת לי מיוחדת לי ,קשה דמדברי
דהוי שקר ,כיון שכבר פירש כאן .וגם לשון האיש התוס' משמע דפירוש מקודשת לי הוא מיוחדת לי,
מקדש אינו מוכרח עכ"פ לפרשו בעל כרחה ,אלא ואילו לקמן ]ו ,א[ בהרי את מיוחדת לי מיועדת לי
דזו המשמעות קרובה יותר .ובספר שושנים לדוד וכו' ,הוי בעיא דלא אפשיטא ,ובאומר לאשה הרי
את מקודשת לי הוו קידושין גמורין .ונראה דהא
תמה בזה ,ודבריו תמוהים. דהוי בעיא דלא אפשיטא ,היינו דאם קדשה אחר
)מקור חיים – מאימראן( תפסי בה קידושין ,אבל הכא לא שייך למימר הכי,
שהרי אסרה אכולי עלמא כהקדש ולא יהיו קידושי
שם ד"ה אתרוג שוה לאילן בג' דרכים .פירוש אחרים תופסים בה ,ואם כן ע"כ פירוש מיוחדת
לערלה ולרבעי ולשביעית דלענין שביעית וכו'. שאמרו תוס' הכא היינו מיוחדת לו בדוקא והוו
]נראה דהמחבר לא גרס בתוס' פי' הקונטרס קידושין גמורין .עוד נראה דאף על גב דמיוחדת לי
כגירסא דידן[ יש מי שפירש כי כונת התוס' היא הוי ספק מקודשת ,מכל מקום היכא שהאשה מבינה
לומר כי קשיא בהאי מתני' דהרי האתרוג אילן הוא אותו הלשון הוו קידושין גמורין ,דטעמא דמיוחדת
ומסתברא ודאי שהייתי אומר שדינו בכל הדברים הוי משום דהאשה מספקת עצמה אי הוו לשון
דין אילן והשמיענו מתני' דמכל מקום שוה לירק
בדרך אחד .ואם כן היה די שיאמר אתרוג שוה לירק קידושין ,והראשון עיקר.
בדרך ומינה דבשאר הדברים דהוא כאילן כדתיסק )עצמות יוסף(
אדעתין מעיקרא ובזה היינו ניצולים מקושיות
שהקשה התוספות בדיבור שני .לזה תירצו שם ד"ה אי תנא קונה וכו' ואע"ג וכו' .קשה דהא
התוספות לפי שהתנא הוצרך לומר דלשביעית התם קתני האשה מתקדשת ,משמע מדעתה ,ואם כן
אזלינן בתר חנטה מפני זאת הוכרח לומר השתים אין לטעות ברישא דהוי בעל כרחה .ונראה דניחא
אחרות .וזה דאם היה אומר שהאתרוג שוה לירק להו לתרוצי דאין לטעות מרישא ,אי נמי דכיון
בדרך אחד והוא שבשעת לקיטתו עישורו הייתי דתנא הכא בדידה דהוי מדעתה שוב אין לטעות,
אומר דגם כן לשביעית דהרי אמרו כי כל הפירות
כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית דזה תלוי ודכוותה תירצו התוס' גבי האיש מקדש.
בזה .לזה הוכרח התנא לומר דשוה לאילן בדין )עצמות יוסף(
שביעית ולפיכך הוכרח לומר הב' אחרות דאם לא,
הוה תיקשי דיוקא אדיוקא .וזהו שאמרו התוס' בא"ד איידי דקתני האשה נקנית תני נמי סיפא
פירוש לערלה ולרבעי ולשביעית כלומר תדע למה היבמה נקנית וכו' ,ולי נראה דאף ביבמה משכחת
לקח אלו השלש משום דהוכרח לומר דלעינן לה דבעינן דעתה ,דהיינו כשהיבם בעל מום מכל
שביעית הולכים בפירותיו אחר חנטה וכו' כמו המומין שכתב בשו"ע אבה"ע סי' קנ"ד ,ועיין סי'
שאמרנו. קסה ס"ד.
)מעשה חייא( )קול הרמ"ז(
בא"ד וא"ת השתא משמע וכו' ,נראה שכתבו בא"ד דנקנית משמע וכו' ,כונתם לתרץ דאיך
משמע ולא הקשו בפשיטות כן משום דהוה אפשר נאמר איידי בדבר שהוא שקר ,וכמו שכתבו תוס'
למידחי דלעולם דרבעי אינו נוהג באתרוג למאן במו"ק דף כ"ג ע"ב .ועל זה כתבו דנקנית משמע
דתני כרם והא דתנן אתרוג שוה לאילן לרבעי היינו מדעתה או בעל כרחה או תרווייהו .ומיהו לא ניחא
לדין רבעי שאינו נוהג באתרוג כמו באילן ,וכמו להו לתוס' בהאי תירוצא לחודיה דנקנית משמע
שכתב בעל עצמות יוסף וזה לשונו ואין לפרש מדעתה ובעל כרחה ,דמ"מ הו"ל למיתני לישנא
דלרבעי דקתני מתני' היינו שלא יהא נוהג רבעי דקרא ברירא ,דלא נימא דיבמה דומיא דאשה.
820
