Page 824 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 824
Pg: 824 - 26-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
קושיא זו קודם הראשונה .ואפשר דהתירוץ הקודם אצטריך לאשמעינן דאע"ג דגדל על כל מים א"ה
שייך נמי לזה. אזלינן בתר חנטה ודו"ק.
)עצמות יוסף( )חיי אברהם(
שם בא"ד לענין פאה .הקשה הרב מעשה חייא שם בא"ד ומ"מ לענין מעשר שהוא מדרבנן
דכבר כתבו התוס' דלא תני אלא דשוה לאילן בתר תקינו חכמים אחר לקיטתו .לכאורה משמע
חנטה וכו' .ואפשר דלענין פאה נמי אזלינן בתר דאכתי קשה היאך חלקוהו מדין שאר אילנות כיון
לקטיה דהיינו לקיטתו כאחד ,ולא בתר חנטה דלענין רבעי לא חלקתו תורה ,אלא דהשתא לאו
משום שחכמים השווהו לירק מטעם דדמי ליה דגדל
דהחנטה הוי כא' .וכ"כ מהר"י הלוי וק"ל על כל המים ,דאדרבה דמי טפי לשאר אילנות
)מקור חיים מאימראן( בכמה מילי ,אלא שעיקר תקנה שתקנו חכמים
מעשר דאילנות ובירק תקנו שכל שגדל על מי
תוס' ד"ה לא לחיה וכו' .דמספקא וכו' .ונראה גשמים יתעשר לשנה שעברה ,דהא לשנה הבאה
דאפירוש רש"י דוקא קשיא להו ,אבל אברייתא גשמים פוסקים כדאמר בפ"ק דר"ה ]יד ,א[ ,דלהכי
גופה איכא למימר דמהך טעמא אסור בהרבעה ולא קדמו ט"ו בשבט ר"ה לאילן לפי שפסקו רוב גשמי
מספיקא ואע"ג דא"כ פשיטא מ"מ הא תנא נמי שנה ,וכל שגדל על כל מים מתעשר לשנה הבאה,
שחיטה דפשיטא .ולפי זה צ"ל דהתוס' היו גורסים דלא בזמן גשמים תליא מילתא ,לפיכך אמרו
בהדיא ברש"י בסיפא הך טעמא דבפירוש רש"י
שלפנינו איכא למימר דהך טעמא ארישא קאי .מיהו דאתרוג וירק מתעשרין הם לשנה הבאה.
קשה מי דחקו לרש"י בכך דילמא כמאן דאמר כוי )חידושי מהרי"ט(
בריה בפני עצמו וסיפא לאו משום דמספקא לן אלא
אפילו ידעינן .וי"ל דמתני' קשיתיה דקתני אינו שוה שם בא"ד וא"ת אמאי לא חשיב שהאתרוג שוה
לא לחיה וכו' ואי כהך מאן דאמר הול"ל שוה לחיה לאילן לכלאים שאינו כלאים בכרם וי"ל דלא
ולבהמה דהא כולהו אית בהו הך איסורא ,אבל תני אלא דשוה לאילן לילך בתר חנטה ולירק
השתא משמע דיש בו איסור שאין בשניהם ,וע"כ בתר לקיטה עכ"ל קשה והא קתני שוה לאילן
כמאן דאמר זה הבא וכו' ,דאילו הוה ידעינן הוה לענין ערלה ולענין כרם ]רבעי[ וכמו שפירש רש"י
ז"ל .ויש ליישב דלענין ערלה וכרם ]רבעי[ בלא"ה
מותר בצבי ,ועכשיו אינו שוה מיקרי ,וק"ל. ל"ק להו להתוס' מידי משום די"ל דלא חשיב דשוה
)מקור חיים מאימראן( לאילן אלא לענין שיהיה בו איזה חיוב כגון ערלה
וכרם ]רבעי[ אבל לענין כלאים שאין נוהג בו לא
שם בא"ד הק' הר' אליעזר למ"ד ]חולין פ ,א[ חשיב ול"ק להו אלא משביעית דקתני דשוה לאילן
בריה בפני עצמה וכו' וי"ל דאתיא כמ"ד כוי זה דאזלינן בתר חנטה ואם חנט בששי' אין בו דין
הבא מן התייש וכו' .לשון התוס' .ותימה הוא, שביעי' א"כ ליחשוב נמי שאינו כלאי' בכרם וק"ל.
שהרי הם לא הקשו אלא למ"ד בריה .ונראה )שערי ציון(
דמעיקרא הוה ס"ל לתוס' הך מתניתין לא מתוקמא
אלא כמאן דאמר בריה ]בפני עצמה[ ,דלמ"ד הבא שם בא"ד ואם תאמר אמאי לא חשיב ששוה
מן התייש ומן הצביה לאו ספיקא הוי אלא יש בו לירק ]וכו'[ לפאה וכו' .וקשה דהתנא לא חשב
צד חיה וצד בהמה ,ולא שייך לומר יש בו דרכים אלא מאי דאזיל בתר חנטה ולקיטה וכמו שהזכירו
שוה לחיה ,דלאו משום דשוה הוא ,אלא שחלבה בסמוך .ונראה דמ"מ ענין פאה בלקיטה תלאו
אסור משום צד בהמה שבה וטעון כסוי משום צד וקראו לקט וכן בכורים ,ובתוספי הרא"ש כתב
חיה שבה ,ועוד דמסיים מתני' התם שאין חייבים
824
