Page 832 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 832
Pg: 832 - 26-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
כתיב דכתיב ונתנו לאבי הנערה וכו' ק' מאי דאתקיף לאביה ,משא"כ קידושין אין לאביה שייכות בהם,
ראב"א שם אלא שדברי רש"י י"ל כמ"ש מרן ז"ל ולכך קידושיה לעצמה ודו"ק.
)מקור חיים -מאימראן( ע"ד הרמב"ם פ"ב מהלכות נערה ע"ש דוק.
)אור יקרות(
בא"ד וא"ת הא אמרינן בפרק נערה )כתובות מז בא"ד וכי תימא דנ"מ מיהא דאי בעי מסר לה
א( שמעשה הבת לאב וכו' ,וקשה דלא קשיא כשהיתה קטנה והיה עומד לה בושת זה אף
מידי ,דהתם מיירי לפי המסקנא דהכא דנפקא לן בנערות וכו' .קשיא לי דאם כן יהא כסף קידושין
מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ,אבל בנערה לאביה מהאי טעמא דאי בעי מסר לה
בשמעתין מעיקרא בעי לאוקומי קרא דאת בתי כשהיתה קטנה והכסף שלו ,ועוד קשיא לי ,דאי
בקטנה ,דתפסת מועט הוא ,ואף על גב דלענין טעמא דבושת דנערה לאב מפני שהיה יכול למוסרה
קידושין לא איצטריך דמדיכול ליעדה ילפינן בקטנותה א"כ מאי תירוצא דשאני בושת ופגם
כדכתבו התוס' ,איצטריך לענין שיהא הכסף שלו ,דאבוה שייך בגוייהו .דמחסר המבייש ממון אביה
ולפי המסקנא דיציאה דכוותה קממעט לקטנה לא שהיה יכול למוסרה כמו שפרש"י ,הא אינו יכול
אצטריך ,וע"כ לא אתיא אלא לנערה שיהא יכול למוסרה ,דהא לפי מ"ש אין הבושת לאביה משום
דאי בעי מסר לה ,אלא מפני שהיה יכול למוסרה לקדשה ולהכניסה לחופה.
)חידושי מהרי"ט( בקטנותה ,ונראה לי לומר דלדעת התוספות לפי
האי וכי תימא וכו' הוא דמ"ש שאני בושת ופגם 26
בא"ד אבל החופה אי אפשר לפרש בקטנות דאבוה שייך בגוייהו אין הכונה כמו שפרש"י אלא
שא"כ דינה בחנק .קשה וכיון דאמרת כל נתינות שאני בושת ופגם דהשתא הוא בושתו ,ובזה מתורץ
במשמע ,אמאי לא תולה נתינה דחופה אשאר גם הקושיא הראשונה שהקשיתי ,דכונת המתרץ
נתינות ,דבנערה מיירי כפשטיה דקרא ,דבקטנה לא לומר דאין הבושת דנערה לאביה משום דאי בעי
מסר לה כשהיתה קטנה ,אלא מפני שהבושת לו כמו מתוקמא חופה ,ולמה נאמר דקרא לצדדין מיירי.
ושמא רוצה לתרץ מה שתרצתי למעלה ,דהכא לה .והבן.
)לחם אבירים( בשמעתין דהוה ס"ד לומר דמיירי בקטנה אין בכלל
אלא נתינות דשייכי בקטנה ,אבל חופה דלא שייכא
לית לן שיהא אביה זכאי להכניסה ,אלא היא מכנסת בא"ד לכן נ"ל ואימא וכו' אבל אמת הוא שגם
את עצמה לאחר שהביאה סימנים ,אבל בתר כשהיא נערה יכול לקדשה וכו' .ויש לדקדק דמאי
דאסיקנא דיציאה דכוותה וכו' ,תו לא אפשר פריך בגמרא ואימא הני מילי קטנה ,דבנערה גופיה
למדרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה ,דלהא לא הוה מצי למפרך ,ואימא הני מילי נערה שקבל אביה
אצטריך ,אלא נתתי השתא קאמר וכל נתינות קדושיה אבל איהי שקבלה להוו קדושיה דידה
במשמע וחופה בכלל ,אך לשון התוס' לא משמע כן .וק"ל.
)עצמות יוסף( )חידושי מהרי"ט(
דף ד' ע"א שם ד"ה וכי תימא נילף וכו' .לכאורה קשה
דמשמעתין גופה הו"ל לאוכוחה ,דקתני דאבוה
גמ' בהפרת נדרים מיהא נפקא ע"כ .וקשה דא"כ שייך בגוייהו ,והיינו דאי בעי מסר לה וכו' כפירוש
עדיין קשה דלא נפקא מהפרת נדרים לגמרי רש"י ,ואפשר דיכולין אנו לפרש דאבוה שייך
ומתחילה הייתי סבור לתרץ דכיון דאביה היה יכול בגוייהו היינו שמגיע הבושת גם לאבוה מש"ה הוא
להפר ועכשיו אינו יכול להפר חשיב ליה יציאה
832