Page 832 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 832

‫‪Pg: 832 - 26-Front 22-02-27‬‬

                       ‫אוצר מפרשים קידושין‬

‫כתיב דכתיב ונתנו לאבי הנערה וכו' ק' מאי דאתקיף לאביה‪ ,‬משא"כ קידושין אין לאביה שייכות בהם‪,‬‬

              ‫ראב"א שם אלא שדברי רש"י י"ל כמ"ש מרן ז"ל ולכך קידושיה לעצמה ודו"ק‪.‬‬

‫)מקור חיים ‪ -‬מאימראן(‬                              ‫ע"ד הרמב"ם פ"ב מהלכות נערה ע"ש דוק‪.‬‬

                                                   ‫)אור יקרות(‬

‫בא"ד וא"ת הא אמרינן בפרק נערה )כתובות מז בא"ד וכי תימא דנ"מ מיהא דאי בעי מסר לה‬

‫א( שמעשה הבת לאב וכו'‪ ,‬וקשה דלא קשיא כשהיתה קטנה והיה עומד לה בושת זה אף‬

‫מידי‪ ,‬דהתם מיירי לפי המסקנא דהכא דנפקא לן בנערות וכו'‪ .‬קשיא לי דאם כן יהא כסף קידושין‬

‫מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר‪ ,‬אבל בנערה לאביה מהאי טעמא דאי בעי מסר לה‬

‫בשמעתין מעיקרא בעי לאוקומי קרא דאת בתי כשהיתה קטנה והכסף שלו‪ ,‬ועוד קשיא לי‪ ,‬דאי‬

‫בקטנה‪ ,‬דתפסת מועט הוא‪ ,‬ואף על גב דלענין טעמא דבושת דנערה לאב מפני שהיה יכול למוסרה‬

‫קידושין לא איצטריך דמדיכול ליעדה ילפינן בקטנותה א"כ מאי תירוצא דשאני בושת ופגם‬

‫כדכתבו התוס'‪ ,‬איצטריך לענין שיהא הכסף שלו‪ ,‬דאבוה שייך בגוייהו‪ .‬דמחסר המבייש ממון אביה‬

‫ולפי המסקנא דיציאה דכוותה קממעט לקטנה לא שהיה יכול למוסרה כמו שפרש"י‪ ,‬הא אינו יכול‬

‫אצטריך‪ ,‬וע"כ לא אתיא אלא לנערה שיהא יכול למוסרה‪ ,‬דהא לפי מ"ש אין הבושת לאביה משום‬

‫דאי בעי מסר לה‪ ,‬אלא מפני שהיה יכול למוסרה‬                           ‫לקדשה ולהכניסה לחופה‪.‬‬

‫)חידושי מהרי"ט( בקטנותה‪ ,‬ונראה לי לומר דלדעת התוספות לפי‬

‫האי וכי תימא וכו' הוא דמ"ש שאני בושת ופגם ‪26‬‬

‫בא"ד אבל החופה אי אפשר לפרש בקטנות דאבוה שייך בגוייהו אין הכונה כמו שפרש"י אלא‬

‫שא"כ דינה בחנק‪ .‬קשה וכיון דאמרת כל נתינות שאני בושת ופגם דהשתא הוא בושתו‪ ,‬ובזה מתורץ‬

‫במשמע‪ ,‬אמאי לא תולה נתינה דחופה אשאר גם הקושיא הראשונה שהקשיתי‪ ,‬דכונת המתרץ‬

‫נתינות‪ ,‬דבנערה מיירי כפשטיה דקרא‪ ,‬דבקטנה לא לומר דאין הבושת דנערה לאביה משום דאי בעי‬

‫מסר לה כשהיתה קטנה‪ ,‬אלא מפני שהבושת לו כמו‬         ‫מתוקמא חופה‪ ,‬ולמה נאמר דקרא לצדדין מיירי‪.‬‬

                       ‫ושמא רוצה לתרץ מה שתרצתי למעלה‪ ,‬דהכא לה‪ .‬והבן‪.‬‬

‫)לחם אבירים(‬                                       ‫בשמעתין דהוה ס"ד לומר דמיירי בקטנה אין בכלל‬

                                                   ‫אלא נתינות דשייכי בקטנה‪ ,‬אבל חופה דלא שייכא‬

‫לית לן שיהא אביה זכאי להכניסה‪ ,‬אלא היא מכנסת בא"ד לכן נ"ל ואימא וכו' אבל אמת הוא שגם‬

‫את עצמה לאחר שהביאה סימנים‪ ,‬אבל בתר כשהיא נערה יכול לקדשה וכו'‪ .‬ויש לדקדק דמאי‬

‫דאסיקנא דיציאה דכוותה וכו'‪ ,‬תו לא אפשר פריך בגמרא ואימא הני מילי קטנה‪ ,‬דבנערה גופיה‬

‫למדרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה‪ ,‬דלהא לא הוה מצי למפרך‪ ,‬ואימא הני מילי נערה שקבל אביה‬

‫אצטריך‪ ,‬אלא נתתי השתא קאמר וכל נתינות קדושיה אבל איהי שקבלה להוו קדושיה דידה‬

                       ‫במשמע וחופה בכלל‪ ,‬אך לשון התוס' לא משמע כן‪ .‬וק"ל‪.‬‬

‫)עצמות יוסף(‬                                       ‫)חידושי מהרי"ט(‬

                 ‫דף ד' ע"א‬                         ‫שם ד"ה וכי תימא נילף וכו'‪ .‬לכאורה קשה‬
                                                   ‫דמשמעתין גופה הו"ל לאוכוחה‪ ,‬דקתני דאבוה‬
‫גמ' בהפרת נדרים מיהא נפקא ע"כ‪ .‬וקשה דא"כ‬           ‫שייך בגוייהו‪ ,‬והיינו דאי בעי מסר לה וכו' כפירוש‬
‫עדיין קשה דלא נפקא מהפרת נדרים לגמרי‬               ‫רש"י‪ ,‬ואפשר דיכולין אנו לפרש דאבוה שייך‬
‫ומתחילה הייתי סבור לתרץ דכיון דאביה היה יכול‬       ‫בגוייהו היינו שמגיע הבושת גם לאבוה מש"ה הוא‬
‫להפר ועכשיו אינו יכול להפר חשיב ליה יציאה‬

                                              ‫‪832‬‬
   827   828   829   830   831   832   833   834   835   836   837