Page 841 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 841
Pg: 841 - 27-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
)לחם אבירים( בא"ד וי"ל כל שכן דאיכא למיפרך יבמה תוכיח
וכו' .כוונת דבריהם הוא דלא ילפינן מהאי קל
וחומר ומקומו משום דפירכת הגמרא שאמרה יבמה בא"ד שם ,וראיתי להרב לחם אבירים ז"ל
תוכיח הפרכא הזאת תצדק גם כן להאי קל וחומר שהקשה על התוספות מה הכרח מייתי מאביה
וזה כי פרכא הנעשית מתוכיח כשנהפוך הקל וחומר שמקבל קדושיה דילמא ה"א דאיירי קרא בזמן
ונעשהו ממקו' תשתנה הפירכא ותהיה מה לביאה ששבחה לה והיינו זמן הבגרות והניח בצ"ע .ולפי
שכן ישנה ביבמה וכו' ומה שאמרו התוס' דאיכא ענ"ד לא קשה כלום דהרי מיירי בפסוק ויצאה חנם
למימר יבמה תוכיח אין הפירוש דלהאי קל וחומר אין כסף ודייקינן אין כסף לאדון זה אבל יש כסף
דמקומו תהי' הפרכה תוכיח אלא הכונה היא דאפילו לאדון אחר ומנו אב הא לן בהדיא דאיירי בזמן
שנשנית האי קל וחומר ממקומו' אין צורך לחזור נערות ודוק.
)שדה יצחק( אחר פירכא דכבר היא מוזכרת בגמרא באומרו
יבמה תוכיח והכלל הוא ידוע כמו שאמר' שפרכת
תוכיח כשנשנה הקל וחומר ונעשו ממקומו תהיה בא"ד ויש לפרש שאומרת הרי אני מקודשת לך
הפרכא עצמה משונה ונהפכ' למה נאמרו כ"ש וכו' ,דברי התוספות הללו קשים הבנה דאיך יעלה
כלומר דבהאי קל וחומר הוא הפרכא תוכיח דהוא על הדעת לפרש הא דקאמר בהדיא דיהבה איהי
לסוף דינא כשנשנהו ונעשהו ממקומו תהי' הפרכא לדידיה וקדשתו רצה לומר הבעל הוא דיהיב לה
מה לביאה דהוא מעיקרא דדינא ,כנ"ל ולכל והיא אמרה הרי אני מקודשת לך ועוד אם אביה הוא
המקבל הקידושין אמאי לא הוו קידושין דהא זיכתה הישיבה ,ודברים פשוטים הם.
)מעשה חייא( תורה לאביה לקבל קידושיה ובעל כרחה הוא
מקדשה ומאי איכפת לן אם היא אומרת הרי אני
תוס' ד"ה היכא דיהבה וכו' וקשה שהרי באיש מקודשת לך ועוד הרי מסיק לקמן אם נתן הוא והיא
אינו נופל לשון קידושין שאין נאסר בכך וכו' ,אמרה הרי אני מקודשת לך ספיקא היא.
וקשה לי כיון דלשון קידושין אינו לישנא דאורייתא
)שדה יצחק( אלא לישנא דרבנן ,דאסר לה אכולי עלמא כהקדש,
כדאיתא בריש פרקין ,כיון שלא הוקשה להו
לתוספות אלא שאין נופל לשון קידושין שאין נאסר בא"ד רוצה לומר ואמרה ,וקשה לי על דבריהם
וכו' ,אמאי לא פירשו דלשון קידושין לאו דוקא ,ז"ל שנראה מדבריהם דהיכא דנתן הוא ואמרה היא
אלא האשה היא שאמרה הרי את קנוי לי או הרי אינה מקדושת ,דהא עיקר הכתוב לא איצטריך אלא
להכי לומר דאינה מקודשת ,ובגמרא אמרינן לקמן את בעלי ,דבאיש נופל שפיר לשון זה.
)עצמות יוסף( )ה ,ב( דנתן הוא ואמרה היא ספקא הוי וחיישינן
מדרבנן .ונראה דלשון מדרבנן ,נראה שאין הספק
בא"ד וקשה וכו' ויש לפרש שאומרת הרי אני מדאורייתא ,אלא חששא דרבנן בעלמא ,וזה אמת,
מקודשת לך וצריך לומר דיהבה לדידיה ל"ד אבל אי לא הוה תירוץ זה ,הייתי אומר דכיון דלקמן
וכו' ,נראה דמקושר הוצריך לומר ,דבשלמא איכא דרשא אחריתי בכי יקח שלא יקח את עצמו,
לפרש"י נותנת ממון לקדשו ,אמנם לפירוש אפשר שזה היה טעם הספק והראשון עיקר.
)עצמות יוסף( התוספות דמתקדשת ,איך נותנת ממון .ולהכרח
שמביאים התוספות קשיא לי ,דנראה דהכונה דכיון
דאביה מקבל הקידושין מכח דכל שכחה לאביה ,ד"ה כתב רחמנא כי יקח ולא כי תקח אשה לאיש
מאין לה מעות ,ומה הכרח ,דילמא הו"א דאיירי וכו' ,עכ"ל .הקשה בע"י דלעיל )דף ב' ע"ב( איתא
קרא בזמן דשבחה לה ,והיינו זמן הבגרות ,וצ"ע .רש"א מפני מה אמרה תורה כי יקח ולא כי תקח
841
