Page 842 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 842
Pg: 842 - 27-Back 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
ד"ה ובעלה וכו' אבל לחשב הערה כגמר ביאה וכו' מפני שדרכו של איש וכו' דהא מוכרח לומר כן
וכו' ,עוד קשה לשתוק מהג"ש לענין העראה ותיתי הכתוב לאשמעינן היכא דאמרה היא אינה מקודשת
בק"ו ,ונימא הכי ומה כסף שאינו קונה ביבמה קונה ע"ש .ונ"ל דה"פ מפני מה אמרה תורה כי יקח דלא
באשה ,העראה שקונה ביבמה כדאיתא בפרק הבא מהני אלא אמירתו ולא כי תקח דר"ל דלהוי מהני
על יבמתו מג"ש דביאה ביאה אינו דין שתקנה אמירתה ומשני מפני שדרכו של איש לחזר לכך
באשה ,מה לכסף שקונה אמה ביאה תוכיח ,שאינה
קונה באמה וקונה באשה ,אף אני אביא העראה. מהני אמירתו משא"כ האשה וק"ל.
ונראה דכיון דעיקר העראה ביבמה היא לגמור
קדושיו של ראשון ,סברא הוא שאין ללמוד זה )זרע יצחק(
בק"ו ,ואף על פי שכפי כללי המדות שיש לנו אין
הפרכא שייכא אלא לכסף ,סברא הוא שלא לעשות בא"ד כי לאו ג"ש הוה מוקמינן קרא דכי יקח
איש אקדושי ביאה וכו' .וקשה לי כיון דקיימא לן
הך למידה. דאתקשי הויות להדדי כדאיתא בפרק נערה
)עצמות יוסף( שנתפתתה דף מ"ו ]ע"ב[ אם כן מקדושי ביאה
ילפינן כסף גם כן ושטר ,ואי צריך קרא לכל הויה
ד"ה אמה העבריה וכו' תימא אי הוה שתיק והויה ,בשטר מנלן קרא לומר כן .ונראה דאפשר
מובעלה ה"א אמה העבריה נמי וכו' ,עכ"ל .פי' דבשטר הוה מקיש ליה לביאה אי משום דאיתקוש
דהשתא דלא אסיק אדעתיה שום פרכא לא פרכא הויות להדדי ואינו נותן בידה כלום ,דבשטר אפילו
דקניינה לשום אישות ולא פרכא דזקוקה ועומד' על איסורי הנאה כשר ,אבל בכסף קס"ד דלא צריך
א"כ שפיר הו"א דאמה העבירה נמי נקנית בביאה נותן הוא ואמר הוא ,כיון שנותן ההנאה בידה ,ולכך
מהאי ק"ו גופיה וק"ל דמאי ק"ל להתוספות נימא
דהא דקאמר והלא דין הוא לאו אקרא קאי דל"ל לא הזכירו התוספות בדבריהם שטר כלל.
קרא אלא אדברי עצמו קאי ל"ל לעיל ביאה דאשה )עצמות יוסף(
מקרא הא איכא למילף בק"ו וכמ"ש מהרש"א
בסמוך בדבור הקודם לזה יע"ש ,וי"ל דלא דמו בא"ד להכי אצטריך ג"ש לאורויי דכי יקח
ודו"ק) .א"ה קיצר המחבר כאן במקום שאמרו מיירי בכסף ואפילו הכי בעינן נתן הוא ואמר
להאריך ולא ראיתי שום חילוק ביניהם אבל נ"ל הוא .אין להקשות קידושין של שטר מנ"ל דבעינן
אפי' לדברי מהרש"א נמי נהי דליכא לאקשויי נתן הוא ואמר הוא ,ושמא דכולהו נפקי מכי יקח,
אקרא גופיה ל"ל קרא מ"מ דכי פריך אדברי עצמו דבכולהו אשכחנא לשון קיחה ,לכסף וביאה
נמי הכי קפריך אפי' אי לא הוה כתיב קרא דובעלה כדמייתו ,ולשטר קרא דואקח את ספר המקנה.
נמי תיפוק ליה מק"ו וא"כ ע"כ דכי קא משני אמה
תוכיח ה"ק דאי לא הוה כתיב ובעלה ה"א אמה )לחם אבירים(
תוכיח וע"ז מקשו התוס' שפיר ודו"ק(. בא"ד אבל קידושי כסף וכו' עכ"ל .איכא למידק
)שורש ישי( א"כ דלא גמרינן קידושין מהדדי מנ"ל דבשטר
בעינן אמר הוא וי"ל דגמרינן הויה מיציאה כי היכי
בא"ד ומשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופא לא דביציאה נתן הוא ואמר הוא ה"נ בהוייה ועיין
אתיא בק"ו דהו"א אמה העבריה תוכיח.
הקושיא מפורסמת ,דאיך אפשר דובעל דכתיב בהלח"א ז"ל מה שתי' בזה והבוחר יבחר.
באשה ממעט אמה העבריה שלא תקנה בביאה )שורש ישי(
ואיהי לא מקניא בביאה ,הא מיעוטא הוי דאמרינן
842
