Page 855 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 855
Pg: 855 - 27-Back 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
בא"ד וא"ת וכו' ,מה שהקשה מהר"י בן לב דא"כ אם הית' בת דעת היתה מתרצית ולא חשיב בע"כ
הוו תרי קלי וחומרי דסתרן דתקום כל חד וחד תינח אם קדשה לשאר עלמא אבל אם קדשה
אדוכתיה ,לק"מ דהכלל ההוא היינו אם מכחישי' ומסרה לחופה למנוול ומוכה שחין שאם היתה בת
ק"ו אחד לחברו אבל היכא דאינן מכחישים סמכינן דעת לא היתה מתרצי' בו מאי איכא למימר.
)מר דרור( המ"מ ,וכמ"ש בהנ"י וע"י ,ועיין לקמן בע"י דף
מ"ה ע"א ,ותירוץ מהרש"א דחוק.
)זרע יצחק( שם ד"ה הא נתן וכו' ,הוקשה להו לבעלי התוס'
אמאי לא קאמר בגמרא נתנה היא ואמר הוא ,וניחא
בא"ד וי"ל דלא מצי וכו' .הקשה הרב מהרי"ן לב להו ז"ל משום דלא הוי מלתא פסיק' .ויש לחקור
דנהי דכסף אחר כסף אמרינן מאי אולמיה דהאי היכא דנתנה היא ואמרה היא באדם חשוב מאי הוי,
כסף מהאי כסף ,מ"מ כסף אחר שטר יהא גומר מהך והשכל מחייב שנתינתה לאדם חשוב חשיבא מלתא
ק"ו ,ומה חופה שאינה קונה גומרה אחר שטר כסף כנתן הוא לה ,דטעמא דאדם חשוב משום הכי הוי'
שקונה אינו דין שיגמור .ונראה דאיכא למפרך מה והוי' כנתן הוא ואמרה היא ,דמסקינן דספק' הויא
לחופה שכן גומרה אחר כסף תאמר כסף שאינו וחיישינן מדרבנן ,ולפ"ז אינו מתקיים דינא דסיפא
גומרה אחר כסף משום אולמיה וכו' ,ואפילו תימא דהך ברייתא אלא באדם שאינו חשוב בדוקא ,ואם
דלא עבדינן הך פרכא בכי האי גוונא ,נראה דין זה אמת דברי התו' תמוהים ,דהא מלתא דסיפא
דהתשובה בצדה ,דכיון דכסף אחר כסף אינו גומר ,נמי איירי במלתא דלא פסיק' .ולא מצאתי בדברי
והוי טעמא משום דאמרינן מאי אולמיה דהאי כסף הפוסקים מי שיאיר עיני בדבר זה .ונראה לי דלא
וכו' ,אלמא כבר הוכיח דאין להכסף האחרון קנין אמרינן דנתינתה לאדם חשוב חשיבה מלתא כנתן
וכיון שכן מי נתן לכסף זה האחרון כח לגמור אפילו הוא ,אלא דוקא כשדבר הוא לה וקיים דבריה,
שהיה אחר שטר ,שאם היה לה כח היה לה כח ג"כ דהשתא יקרה היא בעיניו ,אבל בקבלתו לחודיה
בלי אמירתו לה ,אינו נחשב כנתן הוא כלל ,ולפ"ז לגמור אחר כסף.
)עצמות יוסף( דינא דסיפא הוה מלתא פסיק' ואפילו באדם חשוב
וכן נראה לי] .עי' אבני מלואים סי' כז סקי"ז[.
בא"ד וי"ל דלא מצי לאוכוחי וכו' ומאי אולמי'
)עצמות יוסף( וכו' ,הא דלא תרצו בקיצור דמאי אולמיה וכו' ,הוא
משום דמ"ש דלא מצי לאוכוחי וכו' זה הוא
קושייתם בעצמו משום דאי הוו מתרצי בקיצור שם ד"ה הא לאו וכו' והתם דקאמר אהא אפילו
דמאי אולמיה וכו' נימא דנהי דכסף אחר כסף לא ידים שאין מוכיחות לא הויין וכו' .ואף שכתבו
ילפינן מק"ו דחופה משום דמאי אולמיה וכו' ,מ"מ בסמוך דבדלא אמר לי לא משמע כלל דמקודשת לי
נילף מהאי ק"ו דחופה גופיה דכסף ראשון לחודיה קאמר ,לאו דלא מיקרי ידים כלל אלא דידים
גומר ,ונימא חופה שאינה קונה גומרת אחר כסף גרועות הוו אבל מ"מ מיקרו ידים ,משא"כ התם
כסף שקונה אינו דין שיגמור בתחילה ,לכך הוצרכו דקאמר אהא אפילו יד לא הוי וכאית ספרים דגרסי
להוסיף בתירוצם דלא מצי לאוכוחי שיגמור אלא שכתבו לקמן ,וכ"ה בתוס' בנדרים שמחלקי בין
ידים גרועות לידים חשובות יע"ש .והרא"ש ז"ל אחר כסף כחופה ,וק"ל.
)עבודת הלוי( כתב בדלא אמר לי אפילו יד לא הוי יע"ש אבל
התוס' משמע להו מדקאמר ידים שאין מוכיחות
שם ד"ה אף אני כו' ,כיון שבמקום בתו קאי לא משמע דהוו ידים אלא שאין מוכיחות וזהו שכתבו
חשיב בע"כ ע"כ .יש לדקדק תינח לפר"ת אבל התוס' בד"ה הכא משמע דמסיק הכא וכו' דבאו
יש מיישבים פ"ה דטעמא כיון דסופה עומדת לינשא לאפוקי מפי' הרא"ש ז"ל.
855
