Page 866 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 866
Pg: 866 - 28-Back 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
להריטב"א כאן וצ"ל דכונתם דכיון דלא אמרי' דריו"ח דחזר ולקחה ונעשית כולה שלו ואעפ"כ לא
פשטה קדושה בכולה אלא אי רגלה של זו קדשה אמרינן דניפשטו קידושין בכולה למפרע .והגם
קדושת הגוף דבקדושת דמים בעיא ולא איפשטא דהתוס' בע"ב בד"ה חצייך כתבו דכי איכא גילוי
וא"כ כיון דהא דקדשה הרגל קה"ג היא מקרא דעת מקודשת ע"ש היינו דבתוך כדי דיבור קידש
כדאמר התם יכול תצא לחולין ת"ל וכו' וכן למ"ד חציה השני אבל אם קידש לאחר זמן איכא למימר
שהנשמה תלויה בו היינו מסברא דלא אמרי' פשטה דבתחילה לא נתקדשה אלא לחציה ואח"כ רצתה
אלא בדבר שהנשמה תלויה בו אבל עיקר הקדושה להתקדש ובהא דמי ממש לבהמה של שני שותפים
דקדוש האבר שנקדיש קה"ג הוא מקרא וא"כ הכא דכיון דבתחילת הקדש איכא דעת אחרת צריכה
דלא כתיבי קראי מנ"ל דקדשה חציה כלל כי היכי הקדש אחר ובזה ניחא קושית הרב עצמות יוסף ז"ל
דנימא פשטה קדושה בכולה. ע"ש.
)משמרות כהונה( )פרחי כהונה(
בא"ד ונראה שלכך דקדק רש"י וכו' וקשיא לי תוס' ד"ה אם כן וכו' ונראה דלאו דוקא יש להם
דע"כ כבר אוקימנן דהאי חציי וחצייך לאו דוקא אחריות וכו' .נראה דלא מחוורא האי תירוצא דאם
אלא כלומר דאי בעינא למנסב אחריתי וכו' .דאי כן לא הוה ליה למימר ואנן איפכא תנן ולפי זה לא
סבירא לן דאמר חצייך ממש ודאי לא הוה מקודשת
בחציי משום דאיש אמר רחמנא וגם בחציין לא הוה הוי איפכא ,ואי נמי שתירצו עיקר ונכון.
פרכינן ונפשטו קידושי כיון דאינה מקודשת לה )אמרי בינה(
מעיקרא .אמנם השתא דאמרינן דהכי קאמר לה אי
בעית למנסב אחריתי ומשום דאיתתא לבי תרי לא שם ד"ה ונפשטו קידושין וכו' ובדבר שהנשמה
חזיא אמרינן דאינה מקודשת ומשום הכי פריך תלויה בו מקרא )ביום( עכ"ל .צל"ע דהמעיין
ונפשטו קידושי בכולה כלומר אמאי אמרינן דאינה בתמורה יראה דלדבר ]שהנשמה[ תלויה בו לא
מקודשת כיון שקידשה לה לכולה כדת משה יליף מקרא ,דחד דריש קרא ממנו ויהיה קדש
וישראל נפשטו קידושי בכולה ונימא דחיילי דהמקדיש מקצת בהמה יהיה קדש כולה וחד דריש
קידושי בה וכיון דחיילי קידושי בה ממילא נאסרת ממנו הוא דיהיה לה' ולא כולה ויהיה קדש אתא דלא
לכולי עלמא ,דהכי תניא גבי קדש לה דכיון דחייל תימא דתצא לחולין אלא תמכר לצרכי עולות ודמיה
קודש עלה כולה עולה הכי נמי גביא אשה להא חולין חוץ מדמי אותו אבר אבל לענין דבר
מלתא דמיא להקדש כיון דקדיש לה כולה נפשטו שהנשמה תלויה בו לא אשכחן קרא ,ושוב ראיתי
ותפסו בה קידושי ותהא אסורה לכ"ע ,אבל לא בהריטב"א ז"ל שכתב כן לפי שיטתו ע"ש .ויש
מדמינן לגמרי דין קידושין לדין הקדש אלא להך ליישב בדוחק דהתוספות מפרשי הא דקאמר שם
מלתא האי כדיניה והאי כדיניה .וזה נראה לי מוכרח בתמורה נראין דברי ר"י לר"י בדבר שהנשמה
לקמן בגמ' בדף זו ע"ב גבי הא דאמרינן חצייך תלויה בו וה"ק נראית דרשת ר"י לר"י בדבר
שהנשמה תלויה בו דוחק דדרשת הפסוק תתהפך
בפרוטה וכו' .ע"ש.
)אמרי בינה( ודו"ק.
)זרע יצחק(
שם ד"ה אפי' למ"ד וכו' .נראה דהוצרכו לזה בא"ד יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה
משום דהוק' להו דאפי' למ"ד אין כולה עולה נמי ק' תלויה בו וכו' עכ"ל .ע"ש בגמ' דלא יליף בדבר
דכי היכי דהתם רגלה מיהא עולה אע"ג דשאר הגוף
לא קדיש ה"נ וא"כ הא לא חזייא אפי' לאתהנויי שהנשמה תלויה בו מקרא אלא ברגלה של זו עולה
הוא דיליף מקראי למר כדא"ל ולמר כדא"ל ועיין
866
