Page 868 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 868
Pg: 868 - 28-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
]פסחים דף צ"ח ע"א בד"ה וש"מ יש דחוי בדמים[ נתמעט זה באומר ושמע מינה בעלי חיים נדחים
אלא הכוונה דלא נטעה מסברא לומר דלא שייך לאפוקי מההיא סברא ,וע"כ מ"ד דאין דחוי אלא
דחוי אלא מעל המזבח ודו"ק ברש"י דבתרתי בדבר שהוקדש לגופו סבירא ליה אפילו דהוי דחוי
קמייתא כתב למ"ד ובהא כתב ולא אמרינן .איברא מעיקרו .וקשה דאם כן מה מקשים התוס' למה לי
דמלשון התוס' שהביא ע"י נראה דבספרים שלפניו למימר הני תרתי ש"מ וכו' כיון דע"כ איכא דחוי
מעיקרו בלי דחיית דמי' כפי אותו הדעת וכמו
היה ואיכא למ"ד וכו' .וק"ל. שכתבו התוס' ז"ל ,ואם כוונת התוס' בקושייתם
)זרע יצחק( היא דנהי דאשכחנא לה בדוכתא אחריתי ,אבל
אכתי גבי הך מלתא דר' יוחנן לא משכחת דחוי
בא"ד ויש לומר דאשכחן דחוי מעיקרו אע"ג מעיקרו מבלי שיהיה דחוי בדמים ,אכתי תקשי לך
שקדוש קדושת הגוף וכו' .לשון אע"ג ,קשה ,דהא בדברי התוס' שלא תירצו בזה ולא מידי .ונראה
למ"ד דחוי דמים הוי דחוי כ"ש בקדושת הגוף ,ולא דודאי הכי היא ,וכוונתם בזה הוא לומר דכיון
דאשכחנא בעלמא דחוי מעיקרו מבלי שיהיה דחוי
שייך לשון אע"ג בזה ,ובקל יתבאר. בדמים ,ודחוי בדמים בלי שיהיה דחוי מעיקרו,
משום הכי נקט הכא הני תלת מילי בלישנא דאית
)עצמות יוסף( לן בעלמא שיש זה בלא זה ,עם שכפי האמת לא
בא"ד שם .בע"י כתב בתחלת דבריהם ז"ל וי"ל יתכן כן במקום הזה כ"א אחים ולא יתפרדו.
דאשכחן דחוי מעיקרו אע"ג שקדוש קדושת הגוף )עצמות יוסף(
וכו' לשון אע"ג קשה דהא למ"ד דחוי דמים הוי
דחוי כ"ש )בקדוש דהגוף( ]בקדושת הגוף[ ולא בא"ד למה לי למימר הני תרתי וכו' וי"ל וכו'.
שייך לשון אע"ג לזה ובקל יתבאר עכ"ל .והוא ותמיה לי דאמאי הוקשה להו כי האי גוונא למה לי
דהתוס' כתבו אע"ג לענין דמשכחת דחוי מעיקרו למימר הני תרתי דאיכא לתרץ בנקל כמו שתירצו,
אע"ג דהוי קדושת הגוף ולכאורא נראה דלא שייך והוה להו לאקשויי ומנא לן דשמעינן מינה תלת
ביה דחוי מעיקרו אפ"ה שייך באופן שכתבו אבל דלעולם לא שמעינן מינה אלא תרתי בעלי חיים
לענין דינא אם הוי דחוי ודאי דבקדושת הגוף נדחין ויש דחוי בדמים ,אבל לעולם דדחוי מעיקרו
מסתבר טפי דהוי דחוי אלא שהם ז"ל קיימי לא הוי דחוי והכא היינו טעמא דהוי דחוי בדמים אי
לאשכוחי אופן דחוי מעיקרו בקדושת הגוף וברור. נמי לעולם דאין דחוי בדמים והכא היינו טעמא
משום דהוי דחוי מעיקרא ,דעל כרחין הכא איכא
)זרע יצחק( תרתי דחוי בדמים ודחוי מעיקרא ואיכא למימר הכי
ואיכא למימר הכי וזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא
בא"ד וי"ל כיון דאשכחן דיחוי מעיקרא כו'. קא מדחי לה ולא שמעת מינה אלא חדא דבעלי חיים
ע"כ .כיון דאשכחן בעלמא דיחוי מעיקרו בלי דיחוי
דמים ודיחוי דמים בלי דיחוי מעיקרו לזה נקטו להו נדחין וצ"ע.
הכא אע"ג דדיחוי מעיקרו הוי נמי דיחוי דמים ואין )אמרי בינה(
להקשות כמ"ש דאשכחן נמי קדושת דמים אע"ג
דלא הוי דיחוי מעיקרו כגון המפריש נקבה לפסחו בא"ד וא"ת למ"ל למימר הני תרתי וכו' עכ"ל.
ולדה זכר והוי קדושת דמים כו' א"כ היכי קאמר דבריהם פשוטים ומה שהקשה עליהם ע"י ליתא,
התם בפרק מי שהיה טמא אמר רב הונא בריה דרב עיין גם מה שנראה מדבריו שהבין דאיכא מ"ד דאין
יהושע ש"מ תלת וחד מנייהו דיחוי מעיקרו כיון דחוי אלא בקדושת הגוף ,ליתא דליכא שום מ"ד
דהמפריש נקבה לפסחו לא הוי דיחוי מעיקרו דרב ]דסבר[ הכי וכן כתב רש"י בהדיא נמי שהיה טמא
868
