Page 881 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 881
Pg: 881 - 28-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
מיהבא דלא הויא מקו' דהא לא קבעו דבריהם אלא דאפליגו אינהו בסברת עצמן ,אבל במה שנחלקו
בהב אשקי ושדי מש' דגבי הבה לא צריכינן להאי בהלכתא דרבה פסק כרשב"ג ורב יוסף כרבנן,
טעמא שכתבו דאדעתא דמעיקרא קאמרה .וכן אפשר דלא קי"ל כפסקיה דרבה ,דלא שבקינן רבנן
מצאתי שכתב הרב בית שמואל ס"ס כ"ט ע"ש .ועבדינן כיחידאה לפי הא דס"ד דגמרא דפלוגתא
והכי דייק לישנא דגמ' דקא' כל הבה מיהבא לאו דרבה ורב יוסף היינו פלוגתא דרבנן ורשב"ג
כלום הוא מש' דבכל ענין דכפלא לדבורה אע"ג בהלכה למעשה בההוא עובדא ,להכי אמר דבההוא
דלא אמרה תחילה הב לאו כלום הוא אלא דתלמודא עובדא שמעינן בהדיא במתיבתא דהלכתא כוותיה
נקט הכי משום דגופה דעובדא הכי הוה דאמרה דרבה ,ואנן קיי"ל דלית הלכתא כרשב"ג בהא ,אלא
תחילה הב אבל ראיתי בפסקי תוס' שכתבו וז"ל ע"כ לומר דגירושין שאני דלצעורה קמכוין ,להכי
צ"ע אם אמר לה אם אתן לך דבר זה מקו' לי ואי כתבו התוס' דלאותם ספרים יש לדחות ולא פירכא
אמרה הבה מיהבא אי הוי קי' עכ"ל .מוכח מזה דמה ולא סייעתא.
)חי' מהרי"ט( שלא קבעו דבריהם גבי הבה מיהבא משום דלא
פסיקא להו מילתא ולאו מטעם דפשיטא להו דלא
בא"ד ושמא יש לדחות דהתם י"ס דגרסי בהא הוו קידושין .וכ"ה ס' הר"ן דספיקא הוי.
)פחד יצחק( וכו' עכ"ל ,ר"ל יש לדחות ולומר דעיקר הוא
שם ד"ה כל אשקי אשקין .תפסו התוס' בחלוקת כגירסת אותם ספרים ואה"נ דלפי אותה גירסא
שניה .לפי שהראשונה לגופה אצטריך לאשמועינן דהוי ראיה אדרבה לומר ,אלא משום דיש לדחות
הדין .ומאחר שהאריך נתן התוס' טעם לכל להפך דעיקר הוא כגי' הספרים שלפנינו ,כנ"ל
פשוט בכוונתם ז"ל ודלא כמו שהבין מוהרימ"ט ז"ל השלשה.
)חידושים קדמונים( דלאותם ספרים יש לדחות הראיה ומש"ה הוק' לו
מה שהק' יע"ש ,דליתא כמו שיראה המעיין.
)שורש ישי( שם ד"ה והלכתא וכו' וא"ת אמאי איצטריך
לפסוק כרבה וכו' .תמיה לי למאי אקשו ארבה ,ולא
מקשו למאי אצטריך לפסוק כרבי אלעזר ולא כרבא בא"ד ,הקשה הרא"ש ז"ל ]סי' ח' ,ע"ש[ במה
אמר רב נחמן .ואם סוברים כמו שתירצו הגאונים ,שנהגו העולם להסיר האבן מהטבע' דהא ללישנ'
דאגב נקטיה ,הא נמי לא קשה .וי"ל דלא תנו תלתא קמא כ"ע בכל דהו לא פליגי דלא צריכי שומא וא"כ
אטו חדא .ועיין שיטת הגאונים] .שיטה לא נודע אינו צריך להסיר האבן מהטבעת ואם ללישנא
בתרא דבכל דהו נמי פליגי מ"מ הלכתא כרבה דלא למי[.
)מקור חיים – מאימראן( צריכי שומא דלא אמרי' דוקא שיראי ששומתו
ידועה אלא דוקא בחמשין ושוו חמשין אבל בכל
בא"ד ושמא יש לדחות דהתם יש ספרים דגרסי דהו מ"ל שומתן ידועה מ"ל אין שומתן ידוע' דבהא
בהא דמשמע בהא דוקא .לשון התוס' .משמע ליכא למיחש לסמיכת דעתא דהא אפי' רב יוסי
מתוך לשונם דלאותם ספרים יש לדחות הראיה ,דפליג לאו משום דחייש בכל דהו לסמיכת דעתא
ואכתי לא פרכא ולא סייעתא .וליתא דלפי אותם אלא טעמו הוא מידי דקיץ בעי' מכח הראייה דמייתי
ספרים יש להוכיח דלא אתמר הך כללא אלא במילי אבל לדידן דלא קי"ל כוותיה ליכא חשש במידי
דבתרא ,מדקאמר בהא משמע דבכוליה גמרא לא אבל ר"ת ז"ל שהנהיג להסיר האבן מהטבעת ס"ל
קי"ל הכי .ונראה דאפילו לאותם ספרים איכא דלעולם אם היה אומר לה בפי' דכל דהו לא היה
למימר דהא דאצטריך לומר בהא ,משום דלא מצי צריך להסיר האבן מהטבע' אבל כיון שהוא נותן לה
למימר בפשיטות והא קי"ל הלכתא כרבה ,דהא סתם א"כ דעתו לקדשה בשויו מרובה ולכן צריך
דקי"ל הלכתא כרבה לגבי דרב יוסף ,היינו במילי שומא ולזה צריך להסיר האבן מהטבעת.
881
