Page 886 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 886
Pg: 886 - 28-Back 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
עובדא דהוה בגרש ואיקדש כשהיא קטנה וגדלה ויקרב חמיו לדין ואף דהיא פסקה לעצמה יכולה
ואותבוה אבי כורסייא ואתא אחרינא וחטפה מיניה לומר הייתי סבור שאבא יתן כדאיתא בגמרא שם
וכו' ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולכך נמי אמרינן כמה אתה נותן לבנך וכמה אתה
ולא הצריכוה גיטא מבתרא ומסיק רב אשי הוא
עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן נותך לבתך וכולי דוקא.
ואפקיעינהו רבנן לקי' מיניה וא"כ ה"נ אמאי מקו' )רמת שמואל(
לשני הרי אין לך חטיפה גדולה מזו ואמאי לא
אפקיעינהו רבנן לקי' .והריטב"א ז"ל הק' כן דף י ע"א
ביבמות ותירץ דהכא קבלה קי' מרצונה .ולענד"ן
דהכא שאני שלא היתה מקו' כלל דתחילת ביאה גמ' ביאה נשואין עושה וכו' נפקא מינה
לאו כלום היא משא"כ התם דמקו' היתה אלא דתלו ליורשין וכו' .איכא נפקותות אחרות ,והוא לקבל
את גיטה ,דאי אמרת נשואין עושה ,אין אביה מקבל
וקיימי אם לא תמאן. את גיטה ,וכמו שכתבו התוספות ,וכן לאכול אביה
)פחד יצחק( פירות בחייה ולמעשה ידיה ולזכותו במציאתה
כדקתני במתני' דמייתי .וקצר במובן .ויש לדקדק
שם נפקא מינה כגון שהערה בה וכו' .ותמיה לי במאי דקאמר קתני ביאה וקתני נשאת וכו' ,דאפשר
אמאי לא קאמר נפקא מינה היא גופא אי תחילת דמתני' ה"פ מעיקרא קאמר הזכיות שיש לאביה בה,
ביאה קונה אעפ"י שלא גמר ביאתו או סוף ביאה והיינו בכספה ובשטרה ,וגם יש לו בה זכות למסרה
קונה ותחילת ביאה לאו מידי הוא .ומיהו בשלמא לביאה או בשכר שנותנים לה לקדש וכדאיתא
אליבא דרשב"א ]בתוס' ד"ה כל הבועל[ דאמר דכל בירושלמי לעיל ,ואח"כ קתני נשאת ,כלומר הזכות
היכא דבעל תחילת ביאה ופירש ודאי קונה ניחא שיש לו בה למסרה לביאה אם עשאם בפועל ,והיינו
דע"כ בתחילת ביאה קנה אי פירש ומשום הכי דתני נשאת וכו' ,יתר עליו הבעל וכו' ,ולעולם
הוצרך לומר דהכא מיירי דגמר ביאתו בסתם, דאביאה קאי ,ונראה דמדקתני ואביה מקבל את
ונפקא מינה אי ביני ביני קודם שגמר ביאתו פשטה
ידה וקיבלה קידושין מאחר ,אבל לתירוץ הריב"ם גיטה משמע דכבר קבל אביה קידושיה.
ור"ת קשה מאי קאמר .וי"ל דכי קמבעיא לן תחילת )עצמות יוסף(
ביאה קונה או סוף ביאה היינו הא דקמבעיא לן אי
תחילה ביאה קונה או לא ומשום הכי נפקא מינה שם איבעיא להו תחלת ביאה וכו' .ק"ל אמאי לא
וכו' ,כלומר מלבד עיקר הדין דמבעיא עוד נפקא פשיט ליה דתחלת ביאה קונה מר"א דאמר לעיל
מינה לענין דינא ,והכי הוא אורחא דתלמודא כההיא אמר לה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו
דפרק מי שמתו דף ך' ע"ב נפקא מינה להוציא מקודשת וישלים הכא נמי הרי זו מקודשת בתחלת
הביאה וישלים הביאה .וי"ל דהתם מ"מ נתן לה
אנשים ידי חובתם ,יע"ש. שיעור קידושין ולפיכך מקודשת והא דאמרינן
)אמרי בינה( ישלים לא לענין הקנין אלא להשלים התנאי אבל
הכא כולה ביאה מתחלה ועד סוף שמוה במקום שוה
שם כל הבועל דעתו על גמר ביאה .לכאורה נראה
דרבי אבא בר ממל לעיל דפריך אי עד דמקדש והדר פרוטה לב"ה ודינר לב"ש ודו"ק.
בעיל האי נערה מאורסה היכי משכחת לה לא ס"ל )שורש ישי(
כרבה דהכא דאל"כ אמאי לא הקשה אי דמקדש
והדר בעיל אשה לכהן גדול היכי משכחת לה כיון שם איבעיא להו תחילת ביאה קונה וכו' נפקא
דלא ס"ד השתא שינויא דקידושי שטר .ומ"מ י"ל מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קי'
מאחר וכו' ,וק' דביבמות דף ק"י מייתי הש"ס
886
