Page 885 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 885
Pg: 885 - 28-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
אסברה לי וכו' שהוא כמ"ש רש"י בסוטה דל"ט נקנית בביאה ואין אמה העבריה וכו' ואדרבה עיקר
ע"ב ד"ה בר אהינא אסברה וכו' יע"ש ומ"ש קרא לא משתעי אלא באשה דנקנית בביאה וזה
במנחות דף לז ע"ב רבא בר אהינא אמר וכו' יע"ש פשוט.
)עוד יוסף חי( צ"ל אהינא לחוד ובר אהינא לחוד כמ"ש בסה"ק
יפה ללב ח"ה דקכ"ו ע"ג כמו קמצא ובר קמצא
רש"י ד"ה הדר פשטה וכו' שהרי וכו' ,נראה דאית' בגיטין דף נ"א ע"ב יע"ש.
)עין יפה( דהוקשה ליה דמעיקרא נמי הוה ידע שפיר האי
היקשא דהויה ליציאה ואפילו הכי הוה מספקא ליה
שם נכתוב קרא או בעלה .ויש לראות לרבי אם אי מקשינן הוייות לאהדדי והיכי הדר פשטה ,ותירץ
הי' אומר או בעלה הוא דריש ב' דרשות ובעלה דשפיר הדר פשטה דהאי היקש עדיף כיון דמיניה
דרשינן שלש ,והלא בתוספת אות סברא לדרוש ילפינן עיקר הדין דנקנית בשטר ודאי דלגמרי
יותר ,וכאן בחסרון ה"א של או דרשינן שלש .וזה מקשינן ,ומיהו העיקר חסר מן הספר דבגמ' אמר
תיקן רש"י משמע דקאי נמי הקיחה ר"ל ממשמעות משום דאמר קרא ויצאה והיתה ,לכן נראה דשפיר
קאמר הדר פשטה דהיקש הויה ליציאה כתיב הענין הוא לא מתוספת או מגרעת אותיות.
)חידושים קדמונים( בהדיא דאמר קרא ויצאה והיתה אבל היקש הוייות
שם ורבי האי בעולת בעל מאי עביד .א"ל אימא לא כתיב בקרא בהדיא.
)אמרי בינה( דאצטריך למ"ש בכתובות דכ"א דאמר ר' הונא
עולה עמו ואינה יורדת עמו דכתיב והיא בעולת בעל
בעליותו של בעל דהתם דריש מקרא דכתיב גבי תוס' ד"ה הן הן וכו' תימה וכו' ,וקשה דמשמע
אבימלך והיא בעולת בעל ור' יהודה דריש מקרא דאי הוה אמרינן דאינם נקנים באמירה הוה ניחא
דכי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת )ועיין להרב והא ליתא דהוה קשיא לן אמאי תשב עד שתלבין
פחד יצחק שהקשה כן( ,אמנם עדיין קשה אימא ראשה .וי"ל דכבר כתבו התוספו' ומ"מ כיון
דאצטריך למש"כ בסנהדרין ד' דבעולת בעל יש שהסכימו על כך וכו' .אך קשה מי דחקו לרשב"ם
לתרץ דוקא כשמתוך התנאים עמדו וקידשו מיד להן הכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן.
)לאברהם למקנה( דהוה מצי לתרץ כשעשו מעשה ועמדו וקידשו
מחמת התנאים ולא הדר ביה חד מנייהו ודאי גמר
שם מאי ובעלה ש"מ כולהו כו' ,כתב מורי נ"ר ומקני כיון שלא פי' דהדר ביה ,אבל אה"נ שאם
וז"ל ,ק"ק ואימא כוליה להכי הוא דאתא לומר בשעת נישואין בא לחזור בו ופשט לו את הרגל לא
דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין .וי"ל קנה .ואם לאו דמסתפינא מהתוספות ומהדר גאונם
דפשטא דקרא משמע דאתא ללמד קניית האשה ה"א דהיינו הך כוונת רשב"ם ומתוך התנאים
במה נקנית אבל הך דרשא דקדושין המסורין דקאמר היינו מחמת התנאים כדפי' ,ודייק מדקאמר
לביאה נפקא מדהול"ל או בעלה וכה"ג כתבו התוס' עמדו וקידשו לא משום דמשמע ליה מיד מתוך
בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ח ע"ב בד"ה נימא קרא כו' דיבורם עמדו וקידשו אלא כלומר שלאחר זמן עמדו
ע"ש עכ"ל .הא דלא קשיא ליה הכי נמי בהך דלעיל מחמת התנאים וקידשו.
)אמרי בינה( גבי ר' דקאמר דנפקא ליה דאשה נקנית בביאה וכן
אמה העבריה אין נקנית בביאה מובעלה ואימא
כוליה קרא להכי הוא דאתא למימר דאין אמה בא"ד תימא דבפרק שני דייני גזירת וכו' ,אבל
העבריה נקנית בביאה משום דאי נפק' לן מיניה נראה לתרץ דרב גידל אמר רב פסק אליבא דהלכה
דאין אמה העבריה נקנית בביאה ממילא נפקא דקי"ל כאדמון דכ"מ שאמר ר"ג רואה אני דברי
דאשה נקנית בביאה דאנן הכי הוא דדייקינן זו אדמון הלכה כמותו ובאמת צריך לכנוס או לפטור
885
