Page 888 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 888
Pg: 888 - 28-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
אי באשת איש דעלמא פטר ליה משום דכתיב גם בסנהדרין דאי לאו סיפא ה"א דקרבן קאמר עיין
שניהם מאיזה טעם מחייב ליה הכא חנק מדין שם.
ארוסה אינו מדין אשת איש דעלמא אינו ,דוק.
)זרע יצחק(
)אמרי בינה( בא"ד ודוחק הוא כו' ע"כ .ק"ק דהיאך כתבו
דאינו אלא דוחק דה"ל להקשות דכיון דר' ס"ל
בא"ד לוקמא בנשואה וכו' .וק"ל דהתם קאי כרבי אושעיא כדמשמע סוגיא דהכא היאך סתם
אפלוגתא דר"י ור"י דמיירי גם בנשואה דהא רבי התם למתניתין כר"י .ותו אמאי לא דקדקו מדקתני
יאשיה ודאי דמיירי בנשואה דהא קרא מיירי וחייבים עליה משום אשת איש אלמא דגדול הבא
בנשואה א"כ ר' יונתן דפליג עליה מיירי גם על הקטנ' חייב וכ"ת דאי מהתם ה"א בנשאת איירי
בנשואה וליכא לאקשויי מדפריך אהא דקאמר ליה שאם הית' גדולה בחנק ודיקא נמי מדקתני משום
מסתברא מסקילה ממעיט ליה והכתיב ומתו גם א"א דמשמע דבנשוא' איירי א"כ סיפא דקתני
שניהם ומאי פריך נימא דהתם בנשואה ,די"ל מומתין ע"י נמי איכא למימר הכי דאיירי בנשאת
דהמקשן ס"ל כיון דגלי קרא בנשואה ה"ה בארוסה דשאם הית' גדולה בחנק דקאי אמאי דקתני ואם
דילפינן מנשואה ולא ק"ל להתוס' אלא השתא נשאת אלא ע"כ כיון דלרש"י פשיטא ליה דבנשואה
דילפינן מלבדו נימא דהתם בנשואה ולבדו בארוסה פטור א"כ ה"נ איכא למימר ברישא מה"ט וא"כ
מיירי ודבריהם צ"ע ,ושו"ר להע"י שהקשה כן אבל הדרא קושייתינו למקומה דאמאי לה דקדקו
מה שהקשה מפירכת הגמרא שם ל"ק וכמו שכתבנו
מרישא.
בס"ד. )מר דרור(
)שלמי תודה(
בא"ד ור"ת פי' עד שיהיו שניהם במיתה א' כו'
תוס' ד"ה כל הבועל וכו' תימא וכו' ילפינן ע"כ .ואין להקשות א"כ לר' דס"ל דהראשון דוקא
דאשה נקנית לבעלה בהערה אתיא קיחה קיחה בסקילה מדכתי' לבדו אבל כולם בחנק והא את
דעריות וכו' ,והכא מסיק דסוף ביאה קונה ,יל"ד שניהם כתיב דהיינו עד שיהיו שוים דהכי ס"ל לר'
דטפי תק"ל כיון דילפינן דאשה נקנית לבעלה וכו' כר' אושעיא וא"כ ע"כ או הא' או האחרו' אינם
מקיחה דעריות למה לי קרא דובעלה או בעולת בעל שוים דאם היא בסקילה אינה שוה לאחרונים ואם
למילף מינה דאשה נקנית בביאה הא מקיחה היא בחנק אינה שוה לראשון די"ל דהיינו טעמא
דעריות נילף זה ,ומצאתי להתוס' ביבמות דנ"ה ע"ב נמי דאצטריך הכא קרא לומר לבדו משום דבשאר
בד"ה קיחה וכו' שהקשו קו' זו ,ותרצו וי"ל דאי לאו
קרא דובעלה מקיחה דעריות לא הוה גמרינן עיקר אופנים בעינן עד שיהיו שניהם שוים.
ביאה כיון דקיחה דעריות לא משתעי בקנין כלל, )מר דרור(
אבל לענין שתחשב הערה כגמר ביאה שפיר ילפינן
עיי"ש ,וא"כ לפי"ז צ"ל דהכא הכי קאמר תימא וכו' בא"ד וקשה דאיכא התם אמורא וכו' ,ונראה
ילפינן דאשה נקנית לבעלה בהערה מקיחה קיחה דהא לאו קושיא דלההוא אמורא על כרחין צ"ל
דעריות ,ור"ל דהיינו מדכתיב ובעלה והכא מסיק דס"ל לר"מ דאפילו בנשואה לא דריש הכי דאי
דריש הכי מאיזה טעם מחייב חנק הכא בארוסה
דסוף ביאה קונה וק"ל. דהא מדין ארוסה אי אפשר ,אלא ודאי דאית ליה
)עבודת הלוי -מה"ק( בעלמא בנשואה דחייב הוא לבדו ומשום הכי דן ליה
כאשת איש דעלמא ,דאע"ג דפטר ליה מסקילה לא
פטר ליה לגמרי דלא גרע מאשת איש דעלמא ,אבל
888
