Page 940 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 940
Pg: 940 - 30-Front 22-02-27
אוצר מפרשים -מכות
הדין אלא בעונש אדם אבל בעונש שמים לא ע"ש. רשעה א' אתה מחייבו וכו' ,ויש מקשי' לפ"ז דא"כ
ק' רבא דידיה אדידיה דהיכי קאמר בהתרו בו
)חיי אברהם( למלקות ר"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין
לוקי' עליו דא"כ אמאי אצט' קרא כדי רשעתו
תוס' ד"ה ההוא וכו' ל"ל בקדושים וכו' .ק"ל להיכא דהתרו ביה לקטלא ת"ל משום שניתן
נימא דאתא ללמדנו דאין עונשין מן הדין דמנכרתו לאזהרת מב"ד .וא"א הר"ן נר"ו תירץ דלא הוי ניתן
לא משמע זה משום דאתא לגופיה לחייב כרת על לאזהרת מב"ד אלא משום דגלי לן קרא דמשום
העריות וכן מדוקדק לשון הגמ' דקאמר לומר דאין רשעה א' אתה מחייבו דא"כ היכא דהתרו ביה
עונשין מן הדין ועי' בהריטב"א לעיל וצ"ע. לקטלא ולמלקו' איזה רשעה אתה מחייבו הוי אומר
זו מיתה החמורה א"כ עיקר האזהר' למיתה וכיון
)שלמי תודה( דעיקר האזהר' היא למיתת ב"ד סבר ר"ע דאף
בהתרו ביה למלקו' אין לוקי' ור' ישמעאל פליג
שם ד"ה ואידך וכו' לרבי יצחק כדאית ליה וכו' עליה בהא אבל בחייבי כריתות כיון דסבר דלא
עכ"ל .וקצת קשה דמאי מייתו התוס' ראייה מהכא צריכא התראה א"כ עיקר האזהרה למלקות אתא
דהא התם קא פריך תלמודא ארב אושעיא דאית ליה
דשני לאוין וכרת אחד חלוקין הן לקרבן אמאי ולכך לוקין ודוק.
אצטריך כרת דאחותו לחלק וקא משני לרבי יצחק )מגדנות נתן(
כדאית ליה לדונו בכרת ולא במלקות ולרבנן כדאית
להו לומר שאין עונשין מן הדין אבל לר' יצחק בת שם אתרו בי' לקטלא כ"ע לא פליגי .הקשה
אביו ובת אמו כדקאמר הכא משום דגמר עונש מהרש"א ז"ל דכיון דלרע"ק חייבי כריתות ל"צ
התראה ואפילו לא התרו בו חייב כרת ,א"כ אין
מאזהרה ויש ליישב ודו"ק. חילוק בין כשהתרו בו משום שניהם למלקות
)חיי אברהם( ולכרת ,בין כשהתרו בו למלקות לחודיה ,דבכולהו
שתי רשעיות איכא ,וא"כ מאי הא דמשני רבא
דף יד ,ב אתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי דכדי רשעתו כתיב
ולא שתי רשעיות כי פליגי דאתרו ביה למלקות,
גמ' ההוא לאכילה והא לנגיעה .וליכא לאקשויי דהא בכולהו שתי רשעיות איכא .ואחי זלה"ה תירץ
דאמאי אצטריך קרא דאכילה דהא אי אפשר ז"ל ונראה ליישב בפשיטות דכיון דחייבי כריתות
לאכילה בלא נגיעה .דאיכא למימר דאצטריך ל"צ התראה ,א"כ לא נכתב הלאו על התראת כרת
לעבור עליו בתרי לאוי .אבל לקמן קשה דמאי פריך כלל ,ולא נכתב אלא על התראת מלקות שאם התרו
לריש לקיש ההוא מבעי ליה לטמא שנגע בקדש בו משום מלקות שלוקה ,וא"כ הרי גילתה תורה
דאפילו מבעי ליה לטמא שנגע בקודש מכל מקום בהדיא בחייבי כריתות שהם התרו בו משום מלקות
אכילה מיניה משתמע משום דאי אפשר לאכילה
בלא נגיעה .אלא ודאי נראה דאפשר לאכילה בלא לחודיה דלקי .פח"ח.
נגיעה כגון שתחב לו בבית הבליעה דאי לא תימא )ברית יעקב(
הכי הא קיימא לן בסוף פרק אלו הן הנשרפין דאין
טמא האוכל תרומה חייב מיתה אלא באוכל תרומה דף יד ,א
טהורה אבל תרומה טמאה אינו חייב וכן פסק
הרמב"ם ,ואיך אפשר לטמא לאכול תרומה טהורה גמ' לומר שאין עונשין מן הדין .מכאן קשה על
דברי הרא"ם בפרשת אמור בפסוק ואיש אשר
יקרב מכל זרעכם דכתב דלא אמרינן אין עונשין מן
940
