Page 941 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 941
Pg: 941 - 30-Front 22-02-27
אוצר מפרשים -מכות
דף טו ,א הא אי אפשר לאכילה בלא נגיעה ,אלא ודאי בתחב
לו וכן כתב הר"ן בחידושיו שם מכח האי קושיא.
גמ' אמרו לו אמרת .כתב מהרש"ל אמרו לו לרבה אבל ראיתי להרא"ם בפרשת אמור בפסוק ואיש
בר בר חנה .והוכרח לזה דאי ארבי יוחנן קאי איך אשר יקרב מכל זרעכם דכתב דאי אפשר לאכילה
הדר מאונס הא ר' יוחנן גופיה אית ליה לקמן כל בלא נגיעה .ומיהו מההיא סוגיא דפרק אלו הן
ימיו בעמוד והחזר וכן כתב הריטב"א ע"ש .אבל הנשרפים ליכא לאקושיי מדי להרא"ם דאיכא
לפי דברי מהר"ם מלובלין דכתב מכח קושיא למימר דאפשר לטמא לאכול תרומה טהורה כגון
דברייתא דאונס אמתניתין דהבא אל המקדש טמא, בדלא הוכשר וכן כתב נמי הר"ן שם אבל מהאי
דלא הדר רבי יוחנן אלא מכל ,משום דאונס אינו
לוקה דכל ימיו בעמוד והחזר אתי שפיר אמרו לו סוגיא קשה ודו"ק.
ארבי יוחנן ואע"ג דאין למדיין מן הכללות ה"ד )חיי אברהם ,חלב חיטים(
בדברי התנאים אבל בדברי האמוראים למידין ,וכן
היא דעת הרשב"א הביאו הרב יד מלאכי ע"ש .אכל תוס' ד"ה ההוא לתרומה כו' ותימא דהיכן מצינו
מכל מקום הנראה עיקר דאמרו לו ארבה בר בר כו' ותירץ הר"ש דה"ק כו' ע"כ .עיין לרש"י
חנה קאי ורבה הוא דהדר ביה וסבירא ליה כריש ותוס' בפרק כל הפסו' דל"ג דס"ל דלר"י לוקה על
לקיש קיימו ולא קיימו ומתניתין דהבא אל המקדש נגיעת תרומה הפך דברי הר"ש אלו יע"ש.
כשהזהירו לו ב"ד לצאת ולא יצא כדכתבו התוספות
לקמן ואין צריכים לדברי מהר"ם ז"ל ואע"ג )בית מועד(
דראיתי מכריחים דאמרו לו ארבי יוחנן קאי מדברי
רש"י לקמן בד"ה מדי הוא טעמא וקשיא לר' יוחנן שם ד"ה כל ל"ת כו' תימה דהא לאו דגזלה וכו'
אונס והוצרך לעשותו לאו הניתק לעשה לאו הכרח אין לוקין וכו' עכ"ל .הקשה בעל יבין שמועה
הוא דודאי ר' יוחנן דאצטריך לומר כל ימיו בעמוד ]כלל קפ"ה בד"ה דין לאו הניתק לעשה[ דף )מ"ח(
והחזר משום קושיא דאונס הוא אבל הוא לעולם לא ]ע"ח[ ע"ב וז"ל מה הקשו מגזלה שאני לאו דגזלה
הדר .אבל אין לומר דמעיקרא הדר ואחר כך נראה דאף על גב שקדמו עשה מכל מקום נתן לתשלומין,
וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו ע"ש מה
לו האי שינויא דכל ימיו דזה דוחק הוא וק"ל. שתירץ הוא ,ונראה לי דבמה שכתבו התוספות
)חיי אברהם – חלב חיטים( לקמן דף י"ו ע"א בד"ה התם איתא וכו' מתורץ
שפיר ,והוא דעקר פטור המלקות הוא משום דהלאו
שם משום דקשיא ליה אונס .קשה השתא נמי כי ניתק לעשה ,אבל מה שנתן לתשלומין הוא כדי
הדר ביה תיקשי ליה מתני' דידן דהבא למקדש טמא לפוטרו אף אם לא קיים העשה כגון שנשרפה
לוקה .ותירץ מהר"ם ז"ל דלאו דהדר ביה לגמרי, הגזלה ,ואם לא היה הטעם משום ניתק לעשה אף
אלא הדר מהאי כללא דכייל דכל ל"ת שקדמו עשה שנתן לתשלומין היה לוקה דקיימא לן כר"י דכל
לוקין ,דודאי איכא דלא לקי כגון אונס .ונכון הוא. היכא דאיכא מלקות וממון מלקא לקי ממונא לא
ועוד י"ל דשאני התם שחייבים עליו כרת ,ואשכחן משלם ,והוא ז"ל בעצמו לקמן ]כלל ר"ב[ דף
חייבי כריתות לוקין ,וכה"ג מתרץ הגמרא במסכת )כ"א( ]פ"א ע"ב[ הביא זה הכלל ע"ש ותו לא מידי.
תמורה אהא דכהן לוקה ואינו מחזיר וק"ל .מורי ועיין במציעא דף ס"א ע"א ]תוס'[ בד"ה לעבור
ז"ל. עליו וכו' ובמהרש"א שם.
)ברית יעקב( )זרע יצחק(
941
