Page 965 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 965
Pg: 965 - 31-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – מגילה
דבשלמא לאקושיי לשמואל מסתמא דמתניתין ניחא לשני בני אדם וש"י מד"ן .ולעד"ן לתרץ דהכא הוקשו
אף דסבירא ליה כרבי יהושע ואמאי שביק סתמא מתנות למנות בחד קרא וכי היכי דבמנות לא מיחייב
דמתניתין וסבר כיחיד אמנם מרב ואביי דבכמה דוכתי אלא שתים ה"נ במתנות ומצינו דדרשי' הקישא במ"מ
פליג שמואל אתרוייהו מאי קושיא והקשה עוד מזה כדאמרינן והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש
דבתוספות היו יכולים להקשות מדשמואל דידיה
אדידיה דאיהו נמי קאמר כרבי יוחנן דאם קראה בין זכירה לעשיה וק"ל.
הכתובים דלא יצא אקש מבר פלוגתיה] .ע"ש )אהלי יצחק(
שהאריך[. רש"י ד"ה שתי מנות וכו' די לכל א' וא' מתנה א'
)מעשה חייא( דהא אביונים נמי תרתי משמע .וקשה דלמה לא
חלקו בזה כמו שחלקו בירושלמי הביאו דבריהם
דף ז ,ב התוס' בפ"א דחגיגה ד"ג ע"א וז"ל חרש באזנו א'
בירושלמי א"ר יוחנן בעי חרש באזנו אחד מהו א"ר
גמ' מיחייב איניש לבסומי בפוריא וכו' ,בכתבי יוסי בר בון פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתני ר' יוסי
האר"י איתא בפרושא דמבעי ליה לאיניש וכו' שצריך ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל
שישתכר עד שיטעה לומר ברוך המן כדי שיתברך אחד ר' יוסי אמר אפילו כתנת לכל אחד ואחד הכא
אותו ניצוץ דקדושה שבתוך הקליפה ושצריך שיהיה נמי רבנן אמרי באזניהם שתים אזנים לכל אחד ואחד
זה דווקא בשכרות שאין בו דעת שלא ישאב אותה ר' יוסי אמר אזן לכל אחד ואחד עכ"ל וכעת צל"ע.
ויקחנה הקליפה וטעמא דמילתא נ"ל דאם היה מברכה וי"ל דגבי מתנות לא שייך לומר דלשני בני אדם שיתן
בדעת הי' ממשיך לה כח ההולדה התלויה בדעת לכל א' שני מתנות דכל מה שנותן האדם לאדם א' הכל
העליון כידוע לי"ח והקב"ה לא רצה בזה סירס נק' מתנה א' אם מעט ואם הרבה ולכך לא חלקו גבי
הקליפה ומנע ממנה כח ההולדה כדי שלא תתשטש מתנות ודוק .אך ק' לרבי יוסי מההיא דאמרי' ביומא
את העולם כדאיתא בכתבי האר"י אבל בלא דעת אין דל"ז ע"א וז"ל ת"ר ונתן אהרן על שני השעירים
אנו ממשיכים לה כח זה כי אם חיות מועט כדי שתהיה גורלות כו' יכול יתן ב' על זה ושנים לזה ת"ל גורל א'
לה קיום והעמד' לצורך העולם כרצון האל שלכן לה' וגורל אחד לעזאזל משמע דאם לא היה הפ' הייתי
אומר שנים על זה ושנים לזה ואין לומר דהתם הוא
בראה. משום דכתיב על ב' השעיר' דהתם צריך מילת שני
)חושב מחשבות( למ"ש הגמרא בשבועות פ"ק שיהיו שניהם שוים
במראה ובקומ' ובדמי' וכן דרשו בפ"ק דחולין על הא
שם .וכן פסק בש"ע באו"ח .נלע"ד לפרש על פי מה דאמר הגמ' מנ"ל דאזלינן בתר רובא רב אחא בר
שאמרו ז"ל )בראשית רבה פרשה ס"ו ה'( צדיקים יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח דאמר רחמנא
תחילתן יסורין וסופן שלוה והרשעים תחילתן שלוה
וסופן יסורין ,לכך כשבירך יצחק את יעקב אמר לו ולקחת את שני השעירים שיהיו שניהם שוים.
אורריך ארור ומברכיך ברוך ,וגבי בלעם כשיברך את )מלך שלם(
ישראל כתיב מברכיך ברוך ואורריך ארור .ומטעם זה
אנו אומרים תחילה ארור המן ואח"כ ברוך מרדכי תוס' ד"ה נאמרה לקרות וכו' .הדבור זה נתחבטו בו
רבני וגאוני עולם כי ודאי קשה להולמו דיקשה אחר
