Page 974 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 974
Pg: 974 - 31-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – מגילה
קדלי דחזרי ובודאי נתנו לאכילה וע"ז שייך לומר ויגרשום ופירש"י ז"ל מפני דפירש לו מע"ז נידוהו
והיא לא היתה אוכלת .ועוד זה לשון היא לא היתה מאצלם ומה שכתב דאפשר כוונת רש"י וגמרא וישמע
אוכלת פשיטא אינו מדוקדק דהא עלה קאי ומאי בעו יתרו מה שמועה שמע ובא ר"ל למה נקרא כך יתרו
למעט או לרבות שילוחיה דהיינו נערותיה דמשום הא ולא נקרא יהודי וכו' דחיק ואתי מרחיק וכמעט לא
לא איריא מה היה המקרא חסר אילו כתבו ח"ו לא ניתן ליאמר והקושיא מעיקרא ליתא דלא ידעינן שכל
היתה אוכלת וכבר זאת חקרתי כן היא שכל דברי הכופר בע"ז נקרא יהודי אלא מיתורא דפסוק איתי
רבותינו ז"ל הם בדקדוק גדול ואף גם הבאים אחריהם גוברין יהודאין ולכן מי שכתב דברי הימים כינה שם
כיוצא לא דברו אפילו דקדוק אות אחד לא פחות ולא בתיה בשם היהודיה דגם היא כפרה בע"ז אבל יתרו
יותר .והנראה לפענ"ד בדרך רמז כוונתם למ"ש כבר נקרא כמו פוטיאל על שם שנפטר מע"ז כדדרשו
בספר המגיד משרים להגאון הב"י ז"ל בפרשת ויקהל
אחר שהקשה שם כמה קושיות ,וכתב דשידא חדא במכילתא.
מזדווגא ליה בדוכתא דאסתר ואתי עליה ע"ש .ועיין )שדה יצחק(
בשפתי כהן פי' וישב וזה שפי' התוס' על מה שאמר
התנא שהאכילוה ח"ו היא לא היתה אוכלת בעו למעט שם משום דמפתו תאכל ותהי לו לבת אלא כבת
אסתר לא היתה אוכלת מכלל דאחרת בדוגמא דילה הכא נמי לבת .קשה למה גבי בת שבע נקיט כבת בכף
אכלה והארכתי קצת שלא יהא זר בעיני הקורא פי' זה הדמיון וגבי אסתר אמר לבת ולא אמר כבת .ונ"ל
כבר הובא בהקדמת רש"ל בים של שלמה בחולין בס"ד כי האשה נקראת בית דכתיב וכפר בעדו ובעד
בשם תשובות הרא"ש שכל דברי בעלי התוס' היה על ביתו זו אשתו ,וכן א"ר יוסי מימי לא קראתי לאשתי
פי הרוב בקבלה ע"ש ומה נדע אשר לא ידעו המה אשתי אלא קראתיה ביתי ,ולכן גבי אסתר שהיה
אח"כ אשתו ממש אמר לבת שהוא ר"ל בית כי היתה
ז"ל. אשתו ממש ולא אמר בכף הדמיון ,אבל גבי בת שבע
)פרחי שושנים( לא היתה נחשבת אשתו ממש דארז"ל אוריה לא בא
עליה דידע ברוה"ק או ע"פ נביא דלאו אשתו היא אלא
דף יג ,ב של דוד הע"ה והיא אצלו בתורת פקדון עד שיגיע
הזמן הראוי שיקחנה דוד הע"ה ,ולכן ארז"ל ראויה
גמ' והן לא היו יודעים כי מרדכי וכו' ,אפשר היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית ,אלא
שמרדכי חשש פן ימות אחשורוש ,וימלוך תחתיו המן, שאכלה פגה ,ולכן לא נקיט התם לבת שהוא ר"ל בית
והוא מזרע עמלק ולא ישאיר משונאי ישראל שריד
אלא אמר כבת בכף הדמיון.
ופליט ,והצילו) .דאל"ה מה לו להצילו(. )בניהו(
)ברית יעקב – כת"י(
תוס' ד"ה קדלי דחזרי וח"ו היא לא היתה אוכלת.
שם א"ל ישנו מן המצות א"ל אית בהו רבנן א"ל ע"כ .ולכאורה י"ל חדא דהלא בהא פליגי ]בגמ'[
עם אחד הן וכו' .ענין השינה הוא ע"פ מ"ש ז"ל ע"פ וא"כ מאי כתבו התוס' וכי בעו להכריע כדברי מי ,והם
אני ישנה ולבי ער ישנה עולה שס"ה כאשר נפלה פרושם שר"ל שנתנו לה רק שלא אכלה א"כ לא היה
שינה ותרדמה בחרבן הבית ולבי ער ,לא נשאר מהם להגמרא לומר לשון האכילוה דאיך שייך לומר
האכילוה ולא אכלה רק היה להתנא לומר שנתנו לה
