Page 990 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 990
Pg: 990 - 32-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – מגילה
)רמת שמואל( אף כי עברי הוא ,משום דאפשר להיות נמכר לעכו"ם
שאינו נוהג בו כמנהג עבד עברי ולכן הוא קונה אותו
דף כד ,א ביוקר כעבד כנעני דלדידיה הכל אחד נמצא בזה
דדמיו של זה הם יותר מדמי עבד עברי דומה לו
מתני' והוא נושא את כפיו .לכאורה משנה יתירא ודילמא לזה נתכוון דכל המקדיש בעין יפה הוא
היא ,דבלאו הכי כיון שכהן הוא ,נושא כפיו .ויש מקדיש ,ובזה נתיישבה קו' התוס' שהקשו בד"ה שמין
דוחקים לומר דקמ"ל דאע"פ שלא נתמלא זקנו ,שאינו
נושא כפיו בקבע ,הכא בשבת שהוא רגיל להפטיר, אותו.
יהיה נושא כפיו ,ולא בשאר ימים ,ומינכרא מלתא )אדרת אליהו(
דמשום הפטרתו שבקינן ליה לישא ,אע"פ שעושה כן
בכל שבת ,ואין נראה ועיין בתוספות) .והרב המאירי תוס' ד"ה עשרה כהנים וכו' קשיא לי אמאי לא
בעי אחד עשר וכו' .וכן הקשו בערכין והניחו
כתב ,ועובר לפני התיבה ,ביום שאין בו הפטרה(. בקושיא .והרשב"א והריטב"א ז"ל תירצו שאני הכא
)חי' ר"מ מאימראן( דפריט קרא בהדיא עשרה ולא יותר ואלו היה צריך
עוד אחד היה פורט אותו עכ"ל .מכאן ראיה להרב
רש"י ד"ה פוחח וכו' ,כל שכרעיו נראין .מדלא תי"ט ז"ל שפירש בפ"ק דסנהדרין משנה וא"ו אהך
כתב שרגליו נראים ,משמע דלאו היינו יחף בלא דסנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד ר' יהודה
מנעל ,אלא שגם שוקיו מגולים .וזהו שכתב רש"י אומר שבעים דטעמיה דר' יהודה דבהדיא כתיבי
לקמן בע"ב ,גבי קטן פוחח ,דגדול אסור ,משום ולא בקרא שבעים איש וכיון דקרא נחית למנינא ולא כתיב
יראה בך ערות דבר .והיינו במה ששוקיו מגולים, שבעים ואחד משמע דקרא ממעט סנהדרין גדולה
והוא קרוב לגילוי ערוה .וניחא מהא שהקשה הר"ן ממנין כ"ד שקול עכ"ל .ולפי ענ"ד שהרב לא זכר
ז"ל )דף טו ע"א מדפי הרי"ף ד"ה יחף( על רש"י, פירוש הרשב"א דהכא] .א"ה ,ולפ"ז קשה כיון שלא
דהא תנן לקמן )בע"ב( ,בסנדל איני עובר ,אף יחף לא פסקינן כר' יהודה א"כ מדוע כאן הוי אליבא דר'
יעבור ,מכלל דאחר עובר יחף .ולפי זה ניחא ,דפוחח יהודה ,דרבנן פליגי עלי' ,ואע"פ שכתוב שבעים כתבו
לדעת רש"י לאו היינו יחף ,אלא שכרעיו ושוקיו
מגולים ,או אפילו מכוסים ,אלא שכיסויים קרוע, ע"א[.
ושוקיו נראים ממנו .וזהו שלא כתב רש"י שכרעיו )שדה יצחק(
מגולים ,דלשון נראים משמע כמו שכתבתי .ואף לפי
פירוש הר"ן בדברי רש"י ,יש ליישב דפוחח דאסור, שם ד"ה שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות
משום גנאי הצבור ,וא"כ אם מחלו על כבודם ,ורצו וכו' וקשיא דהיינו דווקא עבד כנעני דעליה כתב
שיעבור הוא לפני התיבה מצד שמחלו לו ,או ראו קרא והתנחלתם וכולי אבל הכא קשיא .ונרא' דרבי
שאין בקי כמותו רשאים ,ולהכי קתני לקמן דהאומר אבהו למד מזה מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם
בסנדל איני עובר ,אף יחף לא יעבור ,משום שמץ אחריכם לרשת אחוז' אותו מיעוט הוא דלא לע"ע
מינות ,ואפילו ירצו הצבור ,אבל אדם אחר רשאי אם וכתיב לעולם בהם תעבודו ובהם נמי מיעוט הוא דלא
לע"ע ומיעוט אחר מיעוט לרבות עכ"פ בחד מילי
ירצו הצבור. לאיתקש לאחוזה דשמין בקרקעו' ולכך מביא רש"י
סיומא דקרא לעולם בהם תעבודו.
