Page 995 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 995

‫‪Pg: 995 - 32-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – מגילה‬

‫רש"י ד"ה אלא ללמוד תורה להתפרנס בו‪ .‬פירושו‬       ‫שם תסתיים דריב"ל וכו'‪ .‬ק"ק לפמ"ש הרב יבין‬
‫דביושב ללמוד תורה‪ ,‬צריך שתהיה פרנסתו מוכנת‪,‬‬      ‫שמועה כלל טו"ב משם תוס' דריש מ"ק דאין דרך‬
‫כדי שלא יתבטל מלימודו‪ ,‬ולולי הלימוד היה עוסק‬     ‫לומר תסתיים בדבר המפורש ותמה ע"ז מסוגיא‬
‫במלאכה כל היום לפרנס עצמו‪ .‬אבל ודאי אדם שאין‬     ‫דסוכה דף מ"ד ע"ש מה שתירץ‪ ,‬דמה יענה בסוגיין‬
‫לו מה להתפרנס‪ ,‬ולא השיגה ידו אפילו במלאכה‪,‬‬
‫מוכר ספר תורה לצרכו‪ ,‬אפילו בלא לימוד‪ .‬אך‬         ‫דהוי דבר מפורש דכיון דאמר מקום שמגדלין בו תורה‬
‫הרמב"ם )הל' ס"ת פ"י ה"ב( כתב‪ ,‬דאפילו אין לו מה‬   ‫ולא אמר בית תפלה מוכח דסבר דבה"כ מותר‬
‫יאכל‪ ,‬לא ימכור ספר תורה‪ .‬והוא תימה‪ ,‬שאין לך דבר‬  ‫לעשותו בה"מ ומהתימא על הרב הנז' בסוגיין ונראה‬
‫שעומד בפני פקוח נפש‪ .‬ואפשר לומר דמיירי באדם‬      ‫ליישב דזה אינו מפורש דא"ל דה"ק ח"א אף מקום‬
‫שיכול להתפרנס מזולתו‪ ,‬וימצא מי שיפרנסו‪ ,‬אלא‬      ‫שמגדלין בו תורה הוי בית גדול וח"א דוקא בית תפלה‬
‫שאינו רוצה ליהנות משל אחרים‪ ,‬ורוצה למכור ספר‬
‫תורה‪ ,‬בזה אפשר שסובר רבינו דאסור‪ .‬והירושלמי‬      ‫הוא דהוי בית גדול ופליגי בבה"מ דח"א דשוה‬
‫)ביכורים פ"ג ה"ו( שהתיר‪ ,‬איירי באינו מוצא אחרים‬  ‫לקדושת בה"כ דשניהם נקראים בית גדול ונ"מ דאין‬
‫לפרנסו‪ ,‬ומזונותיו מצומצמים הרבה‪ ,‬בזה חלקו‬        ‫חד מינייהו מותר לעשותו כאידך וח"א דוקא בית‬
‫האמוראים‪ ,‬ומסקנא דשרי‪ ,‬ומה שכתב מרן בזה‪ ,‬קשה‬     ‫תפלה הוא נקרא בית גדול ונ"מ דבה"מ מותר לעשותו‬
                                                 ‫בה"כ ולא ההפך ומיהו הא ק"ל מהא דאיתא בגיטין‬
                                    ‫טובא‪ ,‬עי"ש‪.‬‬
‫)חי' ר"מ מאימראן(‬                                ‫דף ה' ע"ב תסתיים דריב"ל הוא דאמר לפי שאין‬
                                                 ‫בקיאין לשמה וכו' עוד שם תסתיים דר"י הוא דאמר‬
                    ‫דף כז‪ ,‬ב‬                     ‫בפני ב' וכו' ע"ש והתם מפורש הדבר בהדיא ונ"ל‬
                                                 ‫דטעמא מאי אמור דבדבר המפורש אין לומר תסתיים‬
‫גמ' זלפ"ן סימן‪ .‬ז'כאי אל'עזר פ'רידא נ'חוניא‪ ,‬הם‬  ‫נ"ל משום דתרי מימרי דחד אימורא למ"ל עיין לה'‬
‫ארבעה רבוותא ששאלו להם תלמידיהם במה האריכו‬       ‫יבין שמועה שם כלל י"ט וא"כ הך דגיטין דעביד‬
‫ימים והשיבו כל אחד באיזה זכות‪ .‬ובענין הסימן מה‬   ‫תסתיים ממעשה שהיה שפיר תסתיים אפי' מדבר‬
‫שרמוז בו נראה לע"ד שכיונו לתרץ מאי דקשה‬          ‫המפורש דהא השתא ליכא אלא חדא מימרא‪ ,‬ודע‬
‫לכאורה לזה ממאי דאמרינן )מועד קטן כ"ח ע"א( בני‬   ‫שהרב יבין שמועה שם כייל לן בכלל י"ט דבכ"מ‬
‫חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא‬   ‫שאמרו תסתיים דפ' אמר כך מדקאמר פ' וכו' צ"ל‬
‫מלתא והיכי אמרינן הכא שעל ידי זכות האריכו ימים‪,‬‬  ‫דהני תרי מימרי צריכי תרוייהו כל אחד לפי עניינו‬
‫ורבותינו בעלי התוספות הקשו בעלמא כך ותירצו‬       ‫ומחדא לא נפיק אידך וכו' עש"ב בסוגיין ונ"ל דלא‬
‫דמכל מקום על ידי זכות גדול משתנה ומתהפך המזל‬     ‫כייל לן ה' יבין שמועה הך כללא אלא כי הוו התרי‬
‫עיין בשבת פרק מי שהחשיך )קנ"ו ע"א ד"ה אין(‬       ‫מימרי לענין דינא אבל הכא דחדא דינא וחדא פירושא‬
‫ולזה נרמז בסימן ז"ל פ"ן כלומר המזל פנה ונתהפך‬    ‫דקרא כחדא מימרא הוי דע"פ סברתו דבה"כ מותר‬
‫על ידי זכויות גדולות כאלו‪ .‬ואם אל סודו תדרוש גם‬  ‫לעשותו בה"מ פי' הקרא דבית גדול הוי בית תלמוד‪,‬‬
‫זה נוכל לומר דשפיר רמוז בסימן‪ ,‬דמאי דאמרינן‬
‫במזלא תליא היינו מזלא עילאה דבשלש עשרה מידות‬                                                ‫וק"ל‪.‬‬
                                                 ‫)אהלי יצחק(‬
   990   991   992   993   994   995   996   997   998   999   1000