Page 996 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 996

‫‪Pg: 996 - 32-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – מגילה‬

‫שכיחא‪ ,‬וממילא רבנן נמי במכרו ז' טובי העיר במעמד‬   ‫והוא מזל נוצר ותמן נו"ן רבתי דנוצר חסד‪ ,‬וזהו‬
‫אנשי העיר איירי‪ .‬ולפי זה צ"ל דמה שכתב ומעלו להו‬   ‫שאמרו זל"ף נ' כלומר זלף ושפע שפע חיים ורצון‬
‫בקדושה הוא מטעם שכתבתי לעיל‪ ,‬דלכתחילה אין‬
‫להם למכור על דעת להוריד גם הדמים מקדושתן‪.‬‬                             ‫נו"ן רבתי דהיינו מזלא עילאה‪.‬‬
‫וגדלה מזו כתב מר"ן ז"ל )בב"י או"ח ס"ס קנג(‪,‬‬       ‫)למנצח לדוד – מס"ד(‬
‫לדעת הרמב"ם ז"ל )הל' מתנו"ע פ"ח הי"א(‪,‬‬
‫דלכתחילה אין למכור בית הכנסת‪ ,‬אפילו לקנות‬         ‫שם ולא בטלתי קידוש היום‪ .‬וכתב הרי"ף מה‬
                                                  ‫רבוותיה והא כתיב זכור את יום השבת לקדשו‬
                     ‫תיבה‪ ,‬כי אם לפדיון שבויים‪.‬‬   ‫וזכריהו על היין וע"ש ונראה עוד דלכך אמר ולא‬
‫)חי' ר"מ מאימראן(‬                                 ‫ביטלתי ולא אמר הזהר בקידוש היום כדאיתא התם‬
                                                  ‫בגמרא כל הזהיר בקידוש היום אלא דעשה גם כן זה‬
‫תוס' ד"ה רבי יהודה וכו' איכא צד אחד מכר וכו'‪.‬‬     ‫שלא נתבטל מאחרים ולכך על )שהיו( ]שהיה[ הוא‬
‫מכאן משמע דגבי סאה בסאה‪ ,‬אם עשאה בדרך מכר‪,‬‬        ‫נזהר זכה לג' אלפים גרבי יין‪ .‬והא דעשה שלא נתבטל‬
‫נמי אסור‪ ,‬כגון שאמר לו מכור לי סאה זו‪ ,‬ואתן לך‬    ‫מאחרי' זכה לאריכו' ימים ואפשר דזה ק' לתוספת‬
‫סאה אחרת לזמן פלוני‪ ,‬דהוי צד אחד ברבית בדרך‬       ‫בד"ה הניח' לו ג' אלפים וקשה להם דהא היה לו שכר‬
‫מכר‪ ,‬דאסיר לרבנן‪ .‬וכל שכן דאין כאן מכר‪ ,‬אלא‬       ‫אריכות ימים ומתרץ כדאמרין הזהיר בקידוש היום‬
‫הערמה בעלמא‪ ,‬שהוציאו הדבר בלשון מכר‪ ,‬ואינה‬        ‫וכו' אבל הוא עשה גם כן שלא ביטל אחרים לכך היה‬
‫אלא הלואה‪ ,‬שהרי אין כאן דבר מסויים הנשאר קיים‬
‫שיחול עליו המכר‪ ,‬כמו שדה וחצר‪ ,‬אלא שזה לוה‬                                   ‫לו אריכות ימים גם כן‪.‬‬
‫הסאה‪ ,‬ואוכלה‪ ,‬ולאותו זמן הוא קונה לו סאה אחרת‬     ‫)רמת שמואל(‬
‫ופורעו וכתבתי זה לפי שראיתי למי שהביא ראיה‬
‫מכאן להתיר וכתב שבט"ז ביורה דעה סימן קס"ב‬         ‫רש"י ד"ה ורבנן אמרי וכו' דכיון דשקיל דמי‬
‫)סק"א( התיר‪ ,‬וצריך לעיין שם‪ ,‬כי אין הזמן מסכים‪.‬‬   ‫וכו'‪ .‬קשה במאי עסקינן‪ ,‬אי במכרו ז' טובי העיר‬
‫)חי' ר"מ מאימראן(‬                                 ‫במעמד אנשי העיר‪ ,‬מה צריך עילוי לדמים‪ ,‬הרי לדעת‬
                                                  ‫רש"י )דף כו ע"א( בין החפץ בין הדמים יצאו מידי‬
                   ‫דף כח‪ ,‬א‬                       ‫הקדושה‪ .‬ואם מכרו שלא במעמד ז' טובי העיר‪ ,‬הרי‬
                                                  ‫בית הכנסת בקדושתו ממש קאי דומיא דספרים וכמו‬
‫גמ' רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד ומאי כו'‪.‬‬        ‫שכתב רש"י לעיל‪ .‬ופשטא משמע ודאי דבמכרו ז'‬
‫צריך לב לדעת מה בא לרמוז ר"ע להו בשאלה זו אם‬      ‫טובי העיר עסקינן‪ ,‬ולרבי מאיר דאמר אין מוכרין את‬
‫נאמר כבש כו' שאין לו שייכות לשאלתו במה הארכת‬      ‫של רבים ליחיד‪ ,‬בכל גוונא איירי‪ ,‬אפילו בז' טובי‬
‫ימים ואם בא להודיע שהוא צ"מ לימא מילי דשמעתא‬      ‫העיר‪ .‬וכן משמע ממה שכתב רש"י בד"ה ורבנן וכו'‪,‬‬
‫לא מילי דאגדה ודרשא‪ .‬ע"ק דקדק לשונו דקאמר אם‬      ‫"ולא משכחת מכירה בבית הכנסת"‪ .‬ואם איתא דלרבי‬
‫נאמר כבש דמשמע דמן הראוי היה שלא יאמר כבש‬         ‫מאיר מהני מכירת ז' טובי העיר א"כ אמאי לא‬
‫ואין בו טעם דכבש ודאי אצטרי' לגופיה גם מ"ש ומאי‬   ‫משכחת מכירה‪ ,‬הא שכיחא טובא שימכרו ז' טובי‬
‫אחד )איך( ]אין[ לו מובן והכי איתא בס' ע"י‪ .‬ונראה‬  ‫העיר‪ .‬אלא ודאי דלרבי מאיר לא מהני כלל‪ ,‬ולהכי‬
                                                  ‫שפיר קאמרי ליה רבנן דלא משכחת מכירה בבית‬
                                                  ‫הכנסת‪ ,‬כי אם מקטנה לגדולה‪ ,‬דהוי מילתא דלא‬
   991   992   993   994   995   996   997   998   999   1000   1001