Page 44 - מיזוגים ורכישת חברות - ברקלי תשפא
P. 44
.61השאלה הפרשנית היא אם כן האם הסעיף אכן קובע את האיסור הצר הזה העולה מלשונו ואותו
בלבד ,או שמא יש לפרש את הסעיף בפרשנות תכליתית ,ולקבוע כי הוא חל על כל הסדר שמשמעותו הקניית זכויות
שונות לבעלי מניות שונים ,ועל כל הסדר המונע או מקשה על החלפת השליטה בחברה.
.62בא כוחה של הרשות לניירות ערך ,וכך אף בא כוחה של מיילן ,טענו כי בית המשפט צריך לכבד
את הפרשנות שניתנה לסעיף על ידי הרשות .בא כוח הרשות ציין כי האחריות לפרשנות היא אחריותה של הרשות ,וכי
הרשות הביאה בחשבון לעניין הפרשנות שהיא אימצה שיקולי רוחב שונים ,שאינם מתייחסים רק למיילן או לפריגו
אלא למכלול החברות שרשומות או שעשויות להירשם ברישום דואלי .הרשות קיימה הליך מפורט ,היא שקלה את
מכלול השיקולים הרלוונטיים ,היא הייתה מודעת הן לטענותיה של מיילן והן לאלה של פריגו ,ומשהיא החליטה את
אשר החליטה ,בית המשפט לא יתערב בהחלטתה.
.63אני סבורה כי אין לקבל את הטענה כמות שהיא .אכן ,מקום בו לרשות מנהלית יש שיקול דעת
ביחס לאופן הפעולה שלה ,בית המשפט לא יתערב בדרך כלל בהפעלת שיקול הדעת ,ולא ימיר את שיקול דעתו בזה
של הרשות .זהו הכלל הנוהג במשפט המנהלי ,והוא מוחל גם במסגרת הליכים אזרחיים בהם מועלות טענות ביחס
לאופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות )ראו למשל בג"ץ 1921/94סוקר נ' הוועדה לבנייה ולמגורים ולתעשייה
]פורסם בנבו[ פסקה ;(6.7.1994) 9ע"א 218/96ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ]פורסם בנבו[ פסקה
) (21.8.1997) 30להלן" :עניין ישקר"((.
ואולם ,במקרה דנן ,בטרם בחינת הפעלת שיקול הדעת של הרשות לניירות ערך ,על בית המשפט להידרש
לשאלת פרשנות החוק .שאלה זו איננה שאלה בה בית המשפט "מכבד" את ההכרעה של הרשות השלטונית ,אלא עליו
לבחון אותה באופן עצמאי.
פרשנות החקיקה היא מלאכתו של בית המשפט .בית המשפט – הוא ולא אחר – הוא הקובע מהי הפרשנות
הנכונה של דבר חקיקה ולאחר מכן עליו לבחון האם הרשות המנהלית הרלוונטית פועלת בהתאם לדבר החקיקה על
פי פרשנותו הנכונה אם לאו.
.64כך קבע בהקשר זה בית המשפט העליון )כב' הנשיא א' ברק( כי:
"לעתים ניצב השופט בפני שני פירושים אפשריים .עליו לבחור באותו פירוש הנראה לו כראוי.
העובדה שהרשות השלטונית בחרה בפירוש אחר אינה מכרעת .לא קיים כאן 'מתחם של
פרשנות סבירה' ,שבה יש ליתן זכות קדימה לרשות השלטונית ,בעלת המקצוע והמומחית.
נהפוך הוא :פירוש החוק הוא מקצועו של בית המשפט ,והאחריות המוטלת עליו מחייבת אותו
ליתן אותו פירוש הנראה לו – לו ולא למאן דהוא אחר כראוי...
מכאן ,שכאשר שופט ניצב לפני שני פתרונות פרשניים חוקיים ,אין הוא חייב לבטל דעתו באשר
לפירוש הראוי מפני דעתה של הרשות הציבורית .על בית המשפט לגבש לעצמו עמדה באשר
לפירוש הראוי מבין הפירושים החוקיים .בעשותו כן ,עליו להתחשב בכל נסיבות העניין.
אחת ה'נסיבות' לעניין זה היא עמדתה של הרשות הציבורית לעניין הפירוש הראוי .גישה
זו חיונית היא למשטר תקין .אין היא מתעלמת ממקצועיותה ומאחריותה של הרשות הציבורית.
40 
