Page 122 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪·Ù‬‬

‫ישראל נתי וממזר אבל לאינו ישראל לא חיישי'‬ ‫‪ ‰·Â˘˙·Â‬אחרת‚ הארכתי והעליתי להכריע‬
‫להכי לפע"ד ותולי במצוי בישראל‪.‬‬
‫דעכ"פ אי בנות ישראל נשמעות‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬כיו שכתב פר"ח דבית הוי כשכונה‪ ,‬וג‬ ‫לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו ופלוגתת‬
‫ר"ג ור"י בפסולי ישראל נתי ממזר שאפשר שאינה‬
‫בית מאיר סבור כ אלא שהוקשה לו על‬ ‫יכולה לבדוק כראוי ולבוא אל המחקר האמיתי‬
‫זה‪ ,‬והכרענו דבא"י עכ"פ יש לקיי דברי ב"ש‬ ‫משא"כ בגוי אפשר דר"י מודה‪ ,‬ושמואל אמר לר"י‬
‫)סקל"א( בהבנת הרשב"א‪ .‬וג הגאו נב"י ס"ל כ‬ ‫את לא תעביד עובדא‪ ,‬לא אמר אלא באותו עני‬
‫בפשיטות וה"ל כנבעלה בעיר שכול כשרי לה‬ ‫דפליגי ר"ג ור"י‪ ,‬וכ"כ בבית מאיר )ש ( דבעניני‬
‫אחרי לא מיירי שמואל ומוקמינ אעיקור הדי‬
‫ומותרת לה ע"י ברי שלה‪.‬‬ ‫ולפע"ד ג ה דבעילת נכרי דכוותי' וש הבאתי‬
‫כמה ראיות מוכיחות ואכתוב א' מה תוס' כתובות‬
‫‡‪ Í‬כל זה אי היה נבדקת כבר מאז ]קוד [‬ ‫י"ד ע"ב ד"ה מסייעא לי' וכו' שהקשו מאבא שאול‬
‫ולהנ"ל דלר"ג לא שמעי' רוב פסולי אלא חורבא‬
‫שנשתדכה לזה הכה ‪ ,‬שאז ברי שלה מהני‪,‬‬ ‫דדברא שרוב נכרי פסולי ובזה עדיפא בודקת‬
‫אבל אי לא נבדקה מעול רק עתה בשעת מעשה‬ ‫ומזנה אבל ברוב פסולי ישראל לא שמענו קמ"ל‬
‫בודאי חיישי' שמא עיניה נתנה בו וכמ"ש והארי‬
‫בנב"י ש ‪ .‬וא יש לחקור בק"ק טאטיס ויתברר‬ ‫אבא שאול‪.‬‬
‫שהבועל הודה ורצה לישא אותה אלא שמשפחתו‬
‫מינעוהו אז לית די ולית דיי שמותרת לינשא‬ ‫‪ Î"‡Â‬עכ"פ יש לקיי דינו של הב"ש בשכונת מגרש‬
‫לכתחלה עפ"י עדותו והודאתו של הבועל‪ .‬וא לא‬
‫ימצא כ וג היא לא נבדקה עד עתה בשעת מעשה‬ ‫ישראל ונתעברה אע"ג שרגלה מצוי ביו בי‬
‫א"כ אפי' ברי אי כא אפי' נשאת תצא‪ ,‬א אי כבר‬ ‫הנכרי מ"מ כיו שאינ באותה שכונה שרגילי‬
‫נבדקה קוד מעשה ואמרה מפלוני נתעברה אזי א‬ ‫שכיני לבא זא"ז ורק שרגלה מצוי בבית לקנות‬
‫יסכי עמי עוד ת"ח אחד לימטינא שיבא לכשורי'‪,‬‬ ‫דברי הצריכי לא חיישי' שאנסה ש דאונס בעיר‬
‫ואי לא לא בעינא לקבל עלי אחריותא דאחרינא‪.‬‬ ‫לא שכיחא ושפיתה אותה ש ביו או שנתפתתה‬
‫באופ שיבא בלילה אצלה ותפתח לו הדלת וכמ"ש‬
‫‪.,˙"˘„ "‡ ıÙÁ ̈ÙÁÎ ÌÂÏ˘ ‰Ê 'ȉÂ‬‬ ‫בית מאיר חששא זו זה לא ניחוש כ"א בפסול‬
‫‪.Ï"ÊÙ˜˙ ˙·Ë ·"ÂË '‰ ÌÂÈ ·"Ù‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪ËÈ ÔÓÈÒ‬‬

‫] ‪[ÌÈ‡Â˘È ‰ ¯Á‡ ‡Î„ Úˆ٠‰˘Ú‬‬

‫למשכב ונפח כל הכיס שלו עד כי הוצר ליל לעיר‬ ‫˘‪ÌÒ¯ÂÙÓ ‚ÏÙÂÓ‰ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫פעסט וש נטלו הרופאי ביצה אחת של ימי‬ ‫‚‪ËÚ · χ˜ÊÁÈ ‰"ÂÓ ˙"˘Î ÌÈÊ‚‡ Ï˘ Ï‚ ÌÈÒ„‰ Ô‬‬
‫וכשבא לביתו אמרתי כי יש כא ספק א הוא מותר‬
‫להשהות את אשתו משו לא יבוא פצוע דכא עכ"ל‪.‬‬ ‫"‪.‡"ÚÈ ˘˜‡Ù ˜"˜„ „"·‡ È‬‬

‫] ˘‡˙ ·‪[„"Ù ‰˘Ú Î"Á‡Â ¯˙ȉ‬‬ ‫‪ ˙ÂÓÈÚ‬ימינו שלוחה אלי מקהלתי ק"ק פ"ב לכא‬

‫‪ ·Â˘Â‬כתב פר"מ שרבי ניתלו במה שמצאו בשפתי‬ ‫שאני עוסק במרחצאות פה‪ ,‬ואעפ"י שאינני‬
‫פה במחיצתי וספרי אינ אתי עמי ככל הצור ‪,‬‬
‫חכמי פרשת תצא אדפירש"י בחומש על לא‬ ‫אמרתי לאו אורח ארעא למוקמי גברא רבא אבראי‪,‬‬
‫יבוא ממזר בקהל ה' לא ישא ישראלית‪ ,‬ולא פי' כ‬ ‫ולא באתי אלא לטייל ולהשתעשע‪ ,‬ע"כ הנני משיב‬
‫בפצוע דכא המוקד ‪ ,‬היינו משו דבממזר אפי'‬
‫נישאית כופי אותו להוציא משמע בפצוע דכא‬ ‫מפני הכבוד‪.‬‬

‫‪ Ï"ÊÂ‬שאלת חכ איש אחד עני ואביו הל בדר‬

‫בעגלה וישב על חבית אחת ומיד הרגיש כאב‬
‫בביציו פע הרגיש ופע לא הרגיש עד כי נפל‬

‫‚‪.'Ï Ë"Î Á"Î 'ÈÒ ˙"È·Â 'ÈÚ :Á"·Á È˘Ϸ .È-Ë 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .‬‬