Page 274 - 4
P. 274
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ¯„Ï
ובטב"ע הותר ואפשטא לקולא או דלמא ע"י סימ .Êומ"ש עוד )בד"ה ולא שיי ( מיהו להתוס' א"ח בי
ולחומרא כו' ולפענ"ד א"א לפרש כ דהא הש"ס
דקאמר ותסברא כו' בעי לדחות דלא אפשט דע"א ראו הטביע' ללא ראו הטביע' רק שיש חילוק בי
נאמ וא"כ הא דקאמר חזיו' לאלתר הוא ג"כ מ פ"פ של אפי' בראו הטביע' מתירי כו' ולדעתי
הדיחוי והאי אפשר לומר דללישנא דחזי' לאלתר צ"ע דהא הרא"ש הביא תמיהת התוס' ותריצ לחלק
אפשטא האבעי' ויותר ניחא לפרש דלא גרס אי נמי בי פ"פ של וסיי ש ולפימ"ש כתבתי לחלק בי
ומיירי בטב"ע וסי"א או מ"מ ולאלתר לרבותא נקטי' ראו הטביעה ניחא כו' ור"ל דמה שמתירי נשי
כמ"ש הב"ש לשיטת הרי" וג יש לפרש דקאי על היינו בלא ראו הטביעה ,ואלו לדברי מעכ"ת ני' ע"כ
הותסברא דהוי כמו לטעמי דאפי' לדיד דרוצה מה שהקשה תוס' ממעשי בכ"י היינו אפי' בראו
לפשוט דע"א אינו אומר בדדמי ע"כ צרי אתה
לאוקמא באסקו' קמ וג חזיו' לאלתר דהיינו הטביעה מתירי .
אסקינהו קמ שלא יהי' משאל"ס וחזי' לאלתר שלא
יטעו בהיכר צורה דהא אפי' כשלא ראו הטביעה .Áמה שהשיג )בד"ה ומרפ"מ( על מה שכתבתי
צרי חזיו' לאלתר וכיו שאתה צרי להוסי בבריי'
ג אני מוסי דקאמרי סימני וכ"כ הרשב"א בשו"ת שלי ]סי' סג מזה[ דבס"א כבר יצאה
בחידושיו ,אבל בראו הטביעה לא מהני לאלתר מחזקת א"א והבאתי ראי' ממ"ש הב"ש דא נשאית
דאמרי בדדמי ובלא"ה ראיתי בתשו' גאוני בתראי בסי"א לא תצא ,וע"ש כ' מעכ"ת הגו ני' דהב"ש
סי' כ' דמה שחולק הרז"ה על הרי" בב"ע היינו רק לא כ"כ רק לדיד דבדיעבד סמכי' אמ"ד סימני
לעני הדמיו בי חי' למת אבל לא לעני היכר צורה דאורייתא ,עכ"ד ה אמת דלעני הדי דא נשאית
לא תצא יש להשי כ דלמ"ד סיד"ר א נשאת בס"א
אפילו ב"ע בעי לאלתר. תצא ,אבל מ"מ אנא שפיר קאמינא דעכ"פ בדאיכא
ס"א כבר יצאה מחזקת אי' אשת איש ואז נשאר רק
.Èומה שהשיב הגאו ני' )בד"ה וראיתי מ"ש פר"מ( על ספק השקול ונהי דכל כה"ג קיי"ל דסד"א לחומרא
ואפי' נשאית תצא מ"מ אהני ל דכשיש ע"א דנאמ
מה שכתבתי דדיינ עדיפי מעדי ,ע"ש השיב להתירה כמו בכל דוכתא דע"א נאמ באיסורי היכא
מעכ"ת ני' דאדרבא עדי עדיפי מדייני דהשני דליכא חזקה דאי ס"ד דלמ"ד סי' דרב' אי תועלת
שאמרו מת באו תחלה ומוציאי אותה מחזקת א"א כלל בסי"א לא הוי סמכי הני רבותא על הפוסקי
עכ"ל ,וכוונתו ע"ד ריב"ב בתכובת ד כ"ו בתוס' דסיד"א דא נשאית בס"א לחוד דלא תצא דהא
ש ובמח"כ הרמה אי זו השגה כלל ,חדא דהתוס' בלא"ה כ' הב"ש דהיכא דאיכא פלוגתא בי
בעצמ דחו סברא זו בכתובות ש בשתי ידי ,וג הפוסקי מוקמינ לה אחזקת א"א ,וכ"ש הכא דרוב
בעירובי ד ל"ו ע"א לא הביאו כלל סברת ריב"ב גדולי הפוסקי ס"ל דסידר"ב ומכלל הרי"
רק כ' טעמא דר"מ משו דהרי נטמאת לפני ועוד והרא"ש וסייעת ועוד דהא צרי להבי למאי
נראה לי להוכיח נגד דעת ריב"ב דביבמות ד ל"א דקיי"ל במשאל"ס א נשאת ל"ת והיינו משו דרוב
מוקי ברייתא דספק גירושי בשתי כיתי עדי וקאמר למיתה הא איכא ח' איסור ונימא סמו מיעוטא
הת דתרו"ת ספד"ד ומדאוריי' אוקמה אחזקה לחזקה אע"כ דהת הוי מיעוט דלא שכיח כיו
שמותרת לשוק ואע"ג דכולה סוגיא מיירי הת ששהו עשי"נ וא"כ ה"נ בס"א אפי' בלא שהה דמ"מ
דהשניי שאומרי קרוב לה באו תחלה ,ובלא"ה רוב אי לה ס"א הלזה ,וא"כ איתרע החזקה ונשאר
דברי ריב"ב תמוהי בעיני דהא סברא זו הוא רק רק ספק השקול ויעויי בשו"ת נוב"י סי' כ"ט שרצה
אליבא דר"מ דס"ל בעירובי ש דאינו עירוב גבי להתיר במשאל"ס בסי"א ועוד דבלא"ה לכאו'
תרומה ונטמאת ,אבל רבנ פליגי עלי' וס"ל דאפי' הסוגיא ע"כ מיירי בשהו עד י"נ מדקאמר ותסברא
בכה"ג ב"ב כיתי עדי אוקמוה אחזקה והריב"ב משאל"ס נינהו ואי מיירי בלא שהו מאי אריא
רוצה ליישב בזה הסוגיא דכתובת ד כ' דפיר ומ"ש משאל"ס הא אפילו יש לה סו נמי מכל הי טעמו
סיפא ,וקשה דמנ"ל להמקשי דהברייתא אתיא כר"מ סמכה דעתו דבסי"א עכ"פ אתרע חזקת אי' א"א
הא קיי"ל כרבנ ולדידהו שפיר יש חילוק בי רישא ונשאר רק ספק השקול ,ואע"ג דהוי ספיקא דאוריי'
לסיפא כמ"ש תוס' ש ד ק"א ,ועוד נ"ל להביא ולחומרא מ"מ בדאיכא ע"א נאמ כמו בכל איסורי
ראי' דע"כ לדיד לא ס"ל סברא זו ,דביבמות פ"ח
ע"ב דפרי לרב מבריי' דא לא רצה דפני אי ליתא שבתורה כמ"ש בשו"ת שלי.
.Ëבשיטת הרא"ה כתב )בד"ה שיטת הרז"ה( ולמסקנא
אסקו' קמי' כו' והשתא יש לספק אי חזי' לאלתר
