Page 339 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ עו ‪ˈ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫אלי' לומר על אברה שאינו בנו אחר שכבר נשא‬ ‫הונא בקידושי ש דאמר איש ואשה תינוק ותינוקת‬
‫אחותו‪.‬‬ ‫שגדלו בתו הבית נסקלי ונשרפי זע"ז‪ ,‬אפי' אי‬
‫נימא דס"ל כהלכתא כר' יהודה דיכיר‪ ,‬מ"מ לק"מ‪,‬‬
‫‪ „ÂÒȉ‬הרביעי שבעני הזה הוא העדאת העדי ‪.‬‬ ‫דהא משמעות העני שהאיש והאשה תינוק ותינוקות‬
‫ארבעת בחיי לפנינו‪ ,‬וא"כ א"ש נשרפי דהרי‬
‫והנה כבר הזכרתי שאי ג אחד מה אשר‬ ‫להבת הזו יש לה ב' חזקות‪ ,‬שהרי הוחזקה בת האיש‬
‫יאמר עליו שמכיר בטביעת עי את האיש אברה‬ ‫הזה ובת האשה הלזו והאשה מוחזקת לאשתו של‬
‫כדי שיכול להעיד בעדות ברורה שהוא הנולד‬ ‫זה האיש‪ ,‬והשתא נהי דמהימ נגד החזקה לומר‬
‫מהאשה טר נישאית לכ' אלי'‪ .‬וא"כ במה יסתר‬ ‫שאינה בתו אבל נגד החזקה השניה אינו נאמ לומר‬
‫החזקה שמוחזקי אנו שזה אברה הוא ב אלי'‪.‬‬ ‫שאינה בת האשה‪ ,‬שלזה לא נית לו רשות להכיר‪,‬‬
‫אבל נוכל לדו ולומר כ ‪ ,‬הלא ידוע לנו מנהג‬ ‫ונמצא ה"ל לכל הפחות בת אשתו בחיי אשתו שהיא‬
‫מדינותינו שאי אד קורא לשני בני בש א'‪ ,‬לא‬
‫האב ולא הא ‪ ,‬רצוני בי שהיה להאב ב בש הזה‬ ‫ג"כ בשריפה כמו בתו‪ ,‬וא"ש שורפי ‪.‚Î‬‬
‫בי יהיה להא ב בזה הש ‪ ,‬בי שיהיו שניה‬
‫בחיי או שמת א' מה ‪ .‬והאמנ בש"ס מצינו‬ ‫‡‪ Í‬בש"ע דקאי להלכתא דקיי"ל כר' יהודה וס"ל‬
‫בהדיא שהיה לרב חסדא שני בני ושניה בחיי‬
‫ושמות שניה מר כמ"ש תוס' ב"ב ז' ריש ע"ב‪ ,‬מ"מ‬ ‫ככל הקולות הנ"ל ולא מייתי נמי כלישנא דרבה‬
‫בזמנינו מקפידי בני מדינתינו על זה‪ ,‬וכיו שכל‬ ‫בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקות‪ ,‬רק קיצר‬
‫עצמינו לא באנו להחזיק זה לב אלי' אלא מפני‬ ‫הלשו על פי הרמב" והטור מי שהוחזקו שאר בשר‬
‫חזקת המנהג‪ ,‬וא"כ חזקה מחמת מנהג שלא תקרא‬ ‫חונקי וסוקלי ‪ ,‬לא הומ"ל שורפי דלא פסיקא דכל‬
‫הא שני בני בש אחד‪ ,‬וכיו שהעדי מעידי‬ ‫היכי שאי הא בחיי בפנינו יכול לומר זו אינה‬
‫שטר נישאית לאלי' הי' לה ב ששמו אברה ‪,‬‬ ‫בתי ומעול לא הוחזקה להיות בת אשתו‪ ,‬ואפי'‬
‫ממילא זה הוא אותו אברה ‪ ,‬כי הב שנולד לה‬ ‫הוחזקה מ"מ א מתה האשה אינה בשריפה אלא‬
‫מאלי' לא היתה קוראת לו בש הראשו ‪ ,‬וזה היה‬ ‫בכרת כמבואר פ"ב מאי' ביאה הלכה ח'‪ ,‬ומשו"ה‬
‫השמיט ה דשורפי ‪ .‬ולפי זה להרב המחבר הי'‬
‫טענה ראויה להתירו באחות אלי'‪.‬‬
‫מהימ הכא בנ"ד למימר אינו בנו‪.‬‬
‫‡·‪ Ï‬את כל זה ישא רוח יקח הבל‪ ,‬כי מא לימא‬
‫‡·‪ Ï‬מפני שאנו מדמי לא נעשה מעשה להקל‬
‫ל שאי ב' החזקות אמת‪ ,‬שאמת הוא שנולד‬
‫מאלי' הלזה והוא הוא בעצמו הבועל שפיתה אותה‪,‬‬ ‫ואשינויי ניקו ונסמו ‪ ,‬ובפרט היכי שכל‬
‫כי אע"פ שהעד אנשיל שנירמאכיר אמר שהוא היה‬ ‫הגדולי הנ"ל מחמירי והרמ"א בהגה' סי' ד'‬
‫שדכ בי הזוג ולא הכירו זה את זו מעול ‪ ,‬מ"מ‬ ‫במקומו פסק דלא כוותיה דלא מהימ נגד מה‬
‫מא לימא ל שלא היה הכל תחבולה וערמה וקנוניא‬ ‫שהחזיק הוא עצמו‪ ,‬ומי יבוא אחרי הכרעת רמ"א‬
‫ביניה להתנכר מפני הבושה שלא יודע לאיש‬ ‫להקל‪ .‬בשג שי"ל שג הרב"י לא ס"ל שיהיה נאמ‬
‫שפיתה בתולה‪ .‬וק"ו הוא‪ ,‬השתא לפי דבריו החזיק‬ ‫אחר כ לומר אינה בתי מטע שהאב מהימ ‪ ,‬דודאי‬
‫מי שאינו בנו לבנו זמ רב כזה לכסות בושתו שלא‬ ‫מודה דלאחר מעשה לא מהימ לחפות על עצמו ועל‬
‫לומר עליו שנשא מפותת חבירו‪ ,‬או שלא לגלות‬ ‫בתו‪ ,‬א מטע אחר יכול לומר אינה בתו דמצי יהיב‬
‫שהיא מפותה‪ ,‬מכ"ש שיעשה תחבולה זו הקטנה‬ ‫אמתלא מוספקת שהיתה חורגתו בת אשתו וקרא לה‬
‫להעמיד שדכני ולהתנכר ולישא מפותת עצמו‪,‬‬ ‫בתי‪ ,‬כמו ובת אשר שרח‪ .‬וכבר בארנו לעיל דאפי'‬
‫ומצוה נמי עביד בנישואי' כמ"ש תוס' יבמות כ"ד‬ ‫יש לו בני יקרא לחורגתו בתו משו שאינה יורשת‬
‫נחלה‪ ,‬וכבר בארנו ג"כ דע"י אמתלא מהימ אפי'‬
‫ע"ב ד"ה משו וכו'‪.‬‬ ‫לאחר מעשה‪ ,‬אבל הכא בלא אמתלא לא יאומ כ'‬

‫‪ÔÂÈÎ ÔÈ˘ ÂÚ ÔÈ ÚÏ Ì‚ ÏÈÚÂÓ ¯ÈÎÈ ˙¯Â˙Ó ·‡‰ ˙ Ӈ „ ËÂ˘Ù ¯·„Ï ÒÙ˙„ ‰‡¯ Âȯ·„Ó :Ï"‰Ê· ¯"„ ÏÚ ¯ÈÚ‰ Ì˘ χ˜ÊÁÈ È¯·„· .‚Î‬‬
‫˘‪‡Ï ÌÈÓ¯ÁÏ Ìȯ„ Ï ˜¯ ÔÓ‡ ·‡‰ Ôȇ Â˙„‚‰ ˙ÏÁ˙Ó ÂÏÈÙ‡„ ‡È„‰Ï ¯‡Â·Ó ‚"˘‰ Ì˘· ˘"ÓÙÏ ¯ÈÎÈ ˙¯Â˙Ó ÛÚ˙ÒÓ ‡Â‰‬‬
‫‪¯ËÂÙÏ ÔÈ ÚÏ ÔÓ‡ ·‡‰ Ôȇ˘ ‡ËÈ˘Ù ‰˘ÚÓ ‰˘Ú ¯·Î„ ԇΠ˘"Î ÍÎ ¯Á‡ ÛÚ˙ÒÓ ‡Ï‡ ‰˘ÚÓ ‰˘Ú ‡Ï ÔÈÈ„Ú„ ‚"Ú‡ ÔÈ˘ ÂÚÏ ˙ÂÎÓÏ‬‬
‫‪ ·Ï ˘È ̇„ (ÊÓ Û„) ˙ÂÓ·È· ¯‡Â·Ó ‡‰„ ‰ÏÒÂÙÏ Â˙· ÏÚ „ÈÚ‰Ï ÂÏÈه ÏÏÎ ÔÓ‡ ·‡‰ Ôȇ„ „ÂÓ Ú"ÂÎ ‚"‰Î·„ ‰‡¯ „ÂÚ .‰˙ÈÓÓ‬‬
‫· ‪ÔÂÈΠԇΠϷ‡ ,„·Ï  ·Ï Ú‚Â ¯·„‰ ̇ ˜¯ ‰¯Â˙ Â˙ ÈÓ‡‰ ‡Ï„ ¯ÈÎÈ ˙„‚‰ È"Ú ÌȯÁ‡Ï ·Á ‡Â‰„ ÔÂÈÎ Â · ÂÏÈÙ‡ ÏÂÒÙÏ ÔÓ‡  ȇ ÌÈ‬‬
‫„‡"‡ ‪ÔΠ̇ ,Ì˘ È"˜ÂÓÈ ‰ ˘"ÓÎ ÂÓ‡ ˙‡ ÏÒÂ٠ ȇ˘Î ‡˜Â„ Á"·Â ‚"· ¯ÓÂÏ ÔÓȉӄ ‡‰ ÔΠ, · ÏÚ ÂÏÈÙ‡ ÔÓ‡  ȇ ˙ Ӈ ‰ ‚ÏÙÈÓÏ‬‬
‫‪È·‚Ï ÂÓˆÚ ˙„ڄ Â˙· ÏÚ ÔÓ‡  ȇ ‡ÏÈÓÓ Ê"Ú ÔÓ‡  ȇ˘ Ú"Ù· ˙Â„Ú Â‰Ê ‰˙ÈÓÓ ÂÓˆÚ ¯ÂËÙÏ ‰ˆÂ¯ Â˙· ÏÚ „ÈÚÓ˘ Ê"ÈÚ„ ÔÂÈÎ "‰‬‬

‫·˙‪.‚"‰Î· ‰¯Â˙ ‰ ÈÓ‡‰ ‡Ï„ ÌÈ · È·‚Ï ÌÈ · È · ˙„ÚÎ Ï"‰ Â‬‬