Page 342 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘·‬

‫להכחישו כיו שכבר נתקבל‪ .‬ואמנ ש" סי' קכ"ז‬ ‫האמינתו כשני וצרי לית אמתלא דלא שכיחא‪.‬‬
‫)סקי"ד(‪ Á‬ס"ל דע"א באיסורי לא האמינו כשני‬ ‫יהיה אי שיהיה משו קושיא לא נכניס עצמינו‬
‫ועדיי יכול ע"א להכחישו אח"כ‪ ,‬שוב כתב ירושלמי‬
‫די אחר ע"א אמר אתה נדרת בנזיר‪ ,‬בזה לא סגי‬ ‫לחדשות אשר לא שערו קדמוני ‪.‬‬
‫בשתיקתו לחוד כיו שאינו מעיד על דבר אחר חלב‬
‫הוא זה אלא על עצמו של זה אומר אתה נדרת‪,‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בירושלמי פ' ב' נזירי )ה"א( ובפ' מי שקינא‬
‫אפשר לא חש להשיב כי ידע בנפשו שלא נדר‬
‫מעול ‪ ,‬ואו אמר לחשוב מחשבות בנפשו כדאמרי'‬ ‫)ה"ב( ז"ל ממה דר' יוסי אומר וכו' א"ל אחד‬
‫כה"ג בסוגי' דאמר לשני גזלתי )ב"מ לז‪ ,‬ב( שתיקה‬ ‫חלב הוא והתרו בו שני לוקה ועיקר עדותו לא‬
‫דהאי לאו הודאה הוא‪ ,‬וכ ר"פ א"ל לשני אכלת‬ ‫בע"א הוא ממה דאמר ר' יהודה וכו'‪ ,‬א"ל א' נזיר‬
‫חלב‪ ,‬ע"כ לא הוה קבלה עד שניהג נזירות‪ ,‬והמנהג‬ ‫אתה והיה נוהג נזירות על פיו‪ ,‬שתה יי ומטמא‬
‫נזירות הוא שראינו מונע עצמו פ"א מיי או‬ ‫למתי ‪ ,‬התרו בו שני לוקה‪ ,‬ועיקר עדותו לא בע"א‪,‬‬
‫מלטמאות למתי מחמתו‪ ,‬ומכ"ש גידל פרע היינו‬ ‫ממה דאמר רב מנא וכו' נסתרה בפני שני ‪ ,‬אמר‬
‫נמנע מלגלח בשעה הראויה‪ ,‬אז מכא ואיל לוקה‪,‬‬ ‫ע"א אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה עליה כה‬
‫ע"כ בבבא זו אמר וניהג נזירתו על פיו‪ .Ë‬וכ"כ‬ ‫התרו בו שני לוקה עיקר עדותו לא בע"א הוא‬
‫רמב" שוב בקינא לה ונסתרה דאיכא רגלי לדבר‬
‫עכ"ל הירושלמי‪.‬‬
‫לוקה אפי' מכחיש העד כנלע"ד‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לא יעלה על דעת אד בעול לומר דהני‬
‫‪ ÔÚÈÂ‬עסיקנא פה בקי העבר להשיב שואל בדי‬
‫תלתא אמוראי דירושלמי סתמו דבריה‬
‫אמתלא‪ ,È‬ציוותי להעתיקה לו‪ ,‬ויתענג ברב‬ ‫וסמכו אמ"ש שלהי קידושי דחזקה בעי שלשי יו ‪,‬‬
‫שלו כנפשו ונפש א"נ‪.‬‬ ‫ובדבריה לא הוזכר לשו הוחזק או הוקבע‪ ,‬ואמה‬
‫סמכו שלא לפרש‪ ,‬היש מקו בראש לסבול דוחק‬
‫‪.˜"ÙÏ Ù"˜˙ ˘ ÂÈÏÒÎ 'Ê '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬ ‫זה‪ .‬ונראה דתחלה מייתי בע"א מעיד על חלב וה"ה‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫על כל איסורי תורה‪ ,‬כיו שהלה שותק ה"ל כנתקבל‬
‫עדותו בב"ד ושוב לוקה עלי'‪ .‬אמנ א אח"כ יבוא‬
‫אחר ויכחישנו‪ ,‬להריטב"א שבנימוק"י ר"פ האשה‬
‫רבה )פח‪ ,‬ב( ה"ל הראשו כשני ‪ ,‬ושוב אי יכולי‬

‫‪ÁÚ ÔÓÈÒ‬‬

‫]‡˘‪[‰È¯·„Ï ‡Ï˙Ó‡ ‰ ˙ ·Â˘Â È¯Î Ó ‰‡ÓË ˘ ‰¯Ó‡˘ ‰‬‬

‫חזקה‪ ,‬וכאשר שמעה קול המולה הול פע שבר‬ ‫‪.‡Â˜‡Ó ˜"˜Ó ‰Ï‡˘‰ ˜˙Ú‰‬‬
‫על שבר‪ ,‬נעורה משנתה והלכה אצל הדלת להשע‬
‫במשענת‪ ,‬א לשוא היה והיא קנה משענת רצו ‪,‬‬ ‫‪ ‰˘ÚÓ‬אירע פה קהלתינו בעה"ב אחד שמו ר' יודל‬
‫גזלו וחמסו אשר מצאו‪ .‬ומיד כשהלכו הגזלני‬
‫לדרכ הלכה לחוצה צעקה בקול יללה על שכני‬ ‫כה והוא איש ת וי"א ויש לו אשת נעורי‬
‫היהודי וספרה לה כל המעשה הרע כי באו‬ ‫ובני ובנות דבק באשתו באהבה רבה בלי שו‬
‫שודדי וגזלו את כל הונ אשר מצאו‪ ,‬א צעקה‬ ‫קיטוט ומחלוקת‪ .‬ופע אחת לפני שני שבועות היה‬
‫בתו קישור הדברי לפני אנשי הרבה לא זו בלבד‬ ‫לילה אחת חו לביתו ושכבה אשתו ובנה הקט‬
‫עשו א ג נבלה גדולה עשו לי‪ ,‬כי שני מה‬ ‫בחדרה והחדר והבית היה סגור ומסוגר‪ ,‬בלילה‬
‫טימאו אותי באונס ובעל כרחי‪ .‬ובז"ל ספרה לאנשי‬ ‫ההוא באו אלי' שודדי גזלני גנבי עכו" אשר לא‬
‫מבני ישראל המה‪ ,‬בחצות הלילה פתחו הדלת ביד‬

‫‪˜˘Ó„· ‰Î¯‡· ‰‡¯Â .[· 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ÔÈÈÚÂ] .ȉ ‡Ï ˜ÙÒ Û‡ ‰˘ÁΉ· ‡"Ú„ Í"˘‰Î ¯‡Â·Ó ‡ ,‚Ï ˙ÂÓ·È ‡"·Ëȯ‰ 'ÈÁ· .Á‬‬

‫‡‪.‡"·Ëȯ‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È·· ‰Ê· Íȯ‡ Ï·˜Ï Ó"· ,‡"Ú Î Û„ ÔȯÂÒȇ· „Á‡ „Ú Ò¯Ë Â˜· ¯ÊÚÈχ ȯ·„ ¯ÙÒ·Â ,‡Ï 'ÈÒ Ó"ÂÁ ¯ÊÚÈÏ‬‬
‫‪.Ô·‰Â ÌÈ ˘ È Ù· ‰¯˙Ò ÔÈ ÚÏ ÈÓÏ˘Â¯È· ‡ Ó '¯ ȯ·„ ԇΠ˙ÂÈ‰Ï Íȯˆ„ ‰‡¯ ¯"ÂÙÏ ,ÌÈÏ˘‰Ï È"‡Â ¯ÒÁ ԇΠ.Ë‬‬
‫‪.‰Ê ¯Á‡˘ ‰·Â˘˙‰ ‡Â‰ ‰‡¯ ‰ ÈÙÎ :Ô‡Î Ì˘¯ Ô¢‡¯ ÒÂÙ„· .È‬‬