Page 343 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ עח ‪‚˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫שאלתי אותו הידוע מ המעשה הזה והשיב לי שכבר‬ ‫צווייא פא דיא גזלני האב מי מאנס גיוועז‬
‫שמע כזאת וכי היא אמרה לו דאס צווייא האב זיא‬ ‫איינר נא דע אנדר דאס קרענקט מי דאס‬
‫בשלאפ באונס‪ ,‬ושאלתי אותו המאמי לדבריה‪,‬‬ ‫מעהרסטע אי האבע גזאגט צו דיא לייט בלשו‬
‫והשיב כל אשר יוצא מפיה אמת ומאמי בלב ונפש‪.‬‬ ‫אונגאריש דאס אי האב מיי צייט הדמי שפכו‬
‫ממני כמי א בכל זאת האב זי זעהר מעשה מיט‬
‫‡‪ ÌÏÂ‬מיד ביו שאחריו בא אלי וחזר וטע שלא‬ ‫מיר גטאה ליידר והנה האנשי אשר שמעו מעשה‬
‫הרע ונבלה גדולה כזאת בערה ב אש קנאה לנקו‬
‫אמר שמאמי לדברי' שטימאו אותה כי לא‬ ‫נקמת מה רדפו אחריה בכל עבר ופנה אבל לא‬
‫כ דברה לו אשתו רק אמרה ששכבו עלי' בקירוב‬ ‫מצאו ולא השיגו הגזלני ‪ ,‬מיד אחרי שעות ש"ב‬
‫בשר אבל לא נגעו באותו מקו כדברי' הנ"ל אשר‬ ‫הלכה אל השררות דייני ערכאות לספר לה כי‬
‫אמרה לבדד‪ ,‬ומה שאמר אתמול ג"כ הי' כוונה לזה‬ ‫גנבי באו אליה במחתרת וג לה ספרה דברי‬
‫א לא הי' בו דעה צלולה מכח שברי לב על גניבה‬
‫שנית על קול שהוציאה ועכ"פ היא לחרפה לו )ואמת‬ ‫הנזכרי כצורתו וכהווייתו‪.‬‬
‫הי' נראה באותו זמ הי' בו חולשת כח ויסורי של‬
‫‪ ÏÎ‬זאת נעשה כעלות השחר שומרי לבוקר אח"כ‬
‫כובד ראש(‪.‬‬
‫אמרו לה אנשי שתצטר ליטול גט פטורי‬
‫· ˙‪ ÌÈ‬חקרו ודרשו הקומידאט חיפשו חיפוש אחר‬ ‫מבעל כי הוא כה ובכתה בקול יללה מר לי מר‪,‬‬
‫ובתו איזה שעות בחצות היו הושבתי ב"ד על זאת‬
‫חיפוש עד שמצאו הגניבה וכבר בא לבית‬ ‫כאשר שמעתי המאורע והעידו שני עדי כשרי כי‬
‫האסורי גנב אחד מה והנשארי ברחו וזה הודה‬ ‫ספרה לה כדברי הנזכרי ‪ ,‬קראתי לאשה הזאת‬
‫מיד בבית הקומידאט וספר כל המעשה ואמר שהכל‬ ‫לבוא לפני ב"ד והשאלתי אותה האי ומה עשו לה‬
‫אמת אבל מה שאמרו שטימאו אותה לא מיני' ולא‬ ‫אנשי בליעל ומיד כחשה בפני וג בפני ב"ד ואמרה‬
‫מקצתיה לא הוא ולא אחרי חבריו שלו‪ ,‬רק שכבו‬ ‫שאמת כ ששכבו עליה בקירוב בשר ה בבגד‬
‫עליה שלא תצעק כדר כל הגזלני ששוכבי על‬ ‫והיא בבגדה א לא טימאו אותה רק שכבו עליה‬
‫אנשי הבית כדי שלא יצעקו‪ ,‬בנתי בא אלי ג"כ עד‬ ‫דאס זיא ניכטס שרייע זאלל )כי יראו לנפש פ‬
‫כשר בחור אחד אשר לומד ע הילדי של ר"י כה‬ ‫תצעק וביתה עומד באמצע רחוב( אונד זיא האט‬
‫בביתו והעיד בת"כ כי מיד בשחרית באותו היו‬ ‫גליי גזאגט דאס זיא סדר נשי האט‪ ,‬וזה אמת גלוי‬
‫שאל אותה למה הגידה כזאת בפומבי שיהי' אסורה‬ ‫בעליל לנשי הרבה כי הפילה לפני ב' שבועות‬
‫לבעלה והשיבה מיד בצנעה ששקר הוא שלא טימאו‬ ‫ועדיי דמי' שופכי' וג ידוע שהי' לה באותו זמ‬
‫סממני ומרקחי מ רופא מומחה וג ראו אנשי‬
‫אותה רק כדבריה הנזכרי ‪.‬‬ ‫הרבה כתונת ובגדי שעלי' והנה מלוכלכת בדמי‬
‫ומיד איזט ער פארט געגאנגע פא איהר ודברה‬
‫˙˘‪.Ï" ‰ ÏÚ ‰·Â‬‬ ‫אח"כ בזה לשו דער צווייטר האט בעשטיממט מי‬
‫ניכטס אנגעריהרט אונד דער ערשטע ווייס אי אוי‬
‫˘‪‚ÏÙÂÓ‰ Ô‡‚‰ ·¯‰ Â"ÁÓ "È Ûχ‰ ¯˘Ï Ûχ ÌÂÏ‬‬ ‫דאס ער ניכטס מכניס אבר האט גיוועז זאנדער‬
‫·‪˜ÒÂ٠ ȇ˘ ¯‰ Πڷ ‰ ÔÈÚÓÎ ˙‡Ș·Â ˙ˆȯÁ‬‬ ‫פיללייכט נשיקה באותו מקו שאלתי אותה למה‬
‫·‪¯"¯‰ÂÓ ˙"˘Î ˙ÂÚÈ„· ·¯Â ‰ÓÎÁ· ·‡ ˙‡ÈÏ ÈÏ‬‬ ‫ספרה בשחרית לעדי וג לשארי אנשי' דאס אללע‬
‫‪.‡"ÚÈ ‡Â‡˜‡Ó ˜"˜„ Ó"¯Â „"·‡ È" ÔÓχ ÔÓÏÊ‬‬ ‫צווייא האב זיא מאנס גייועז זאח"ז והשיבה לי‬
‫שעשתה כ להגיד כזאת בראשו להבעיר ב אש‬
‫‪ ¯·Î‬מלתי אמורה במכתבי הקוד שדעתי מסכמת‬ ‫קנאה ונק לרדו אחריה פ ישיג כי הי' שעה‬
‫מועטת אחר הליכה של הגזלני מביתה‪ ,‬שנית ספרה‬
‫להתיר‪ ,‬א יע לא היה פנאי לבאר טעמי‬ ‫להשררות למע שיהי' עונש הגזלני גדול מאוד וג‬
‫ונימוקי ולא רציתי לבטל בני ישראל מפריה ורביה‪,‬‬ ‫היא תרויח ממו רב לשל על בושת ופג ‪ ,‬אח"כ‬
‫ע"כ חשתי ולא התמהמהתי להודיע הסכמתי‬ ‫בא בעלה ר' יודל כה לביתו שלחתי לו טר שקיעת‬
‫בשריותא‪ .‬ועתה אבוא בעזה"י בביאור הדברי א‬ ‫החמה ובא אלי במר נפש ובכובד ראש לא הי' בו‬
‫דעה צלולה וכמעט חולשה גברה עליו‪ ,‬בכל זאת‬
‫בקיצור נמר ‪ .‬ולחכ שכמותו הקיצור יספיק‪.‬‬

‫‪ ˘È‬לעיי בזה בג' דברי ‪ .‬א' בעני יחוד שנתיחדו‬

‫הגזלני והעניני שנתהוו אז‪ .‬ב' זאת אומרת‬
‫נטמאתי ושוב חזרה בה‪ .‬ג' שהאמי לה הבעל וג‬
‫הוא שוב חוזר בו ונותני אמתלאות לדבריה ‪.‬‬