Page 344 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫„˘‬

‫‪ ÏÎÂ‬זה ברישא בשעת שלו ‪ ,‬אבל אי קאי אסיפא‬ ‫]·‪[· ,Ú Ê"Ú· ˙˘Ï·„ ‡È‚ÂÒ ¯Â‡È‬‬

‫בשעת מלחמה אי יתכ לומר שלא באו אלא‬ ‫‡' בעני היחוד גרסינ במס' ע"ז ע' ע"ב בולשת‬
‫על עסקי אכילה ושתיה‪ .‬ומכ"ש לאוקימתא דמוקי‬
‫ליה נמי במלכות אחרת בודאי באו לשלול ולבוז‪.‬‬ ‫שנכנסי לעיר בשעת שלו חביות פתוחות‬
‫אסורות סתומות מותרות בעת מלחמה אלו ואלו‬
‫‪ „ÂÚÂ‬חביות פתוחות אמאי מותר‪ ,‬כיו דעל מנת כ‬ ‫מותרות מפני שאי פנאי לנס ‪ ,‬ופרי ממתני'‬
‫דכרכו כל הכהנות אסורות‪ ,‬ומשני לנס אי פנאי‬
‫באו על עסקי אכילה ושתיה ואי יניחו‬ ‫לבעול יש פנאי‪ .‬ובפ"ב דכתובות )כז‪ ,‬א( מסיק עוד‬
‫החביות הפתוחות לפניה ולא ישתו מה וממילא‬ ‫דלבעול נמי יש לחלק בי אותו מלכות שאי‬
‫נתנס ‪ ,‬ואי לומר לנס אי פנאי‪ .‬ע"כ א"א אלא‬ ‫השוללי נבהלי ובי של מלכות אחרת שנבהלי‬
‫לומר דפליגי תוס' אמ"ש הר" וס"ל דבולשת בשעת‬ ‫אז אי פנאי אפי' לבעול‪ ,‬וכ' תוס' בע"ז ש פתוחות‬
‫מלחמה אפי' הניחו סתומי ופתחו שרי משו‬ ‫אסורות ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדלעיל‬
‫דה אינ באי אלא לממו ולא לאכילה ושתיה‬ ‫גבי פולמוסא משו דפולמוסא באי לגבות מס‬
‫כלל שאי פנאי בשעת מלחמה לאכול ולשתות‪,‬‬ ‫המל וכו'‪ ,‬אבל בולשת אינ באי כי א לאכול‬
‫וכשפתחו ולא מצאו בה ממו הניחו ‪ .‬ולכ‬ ‫ולשתות‪ .‬וצרי ביאור לדבריה מאי קשיא להו הלא‬
‫בסיפא אפי' לא פתחו אלא מעט שרי וסתמא קתני‬ ‫פולמוסא פתחו חביתא טובא‪ ,‬ומדטרחו לפתוח‬
‫בי פתוחות בי סתומות מותרות בי היו פתוחות‬ ‫טובא יותר מכדי צור שתיית ש"מ לש ממונא‬
‫מעיקרא בי היו סתומי ונפתחו בי מעט בי הרבה‬ ‫פתחו‪ ,‬משא"כ מתני' אפי' נימא סת פתוחות היינו‬
‫הכל שרי‪ ,‬וברישא בשעת שלו דלא באו כלל על‬ ‫אפי' טובא וכמ"ש הג"א‪ ,‬מ"מ אפי' ה לא פתחו‬
‫עסקי ממו רק לאכילה ושתיה אפי' טרחו ופתחו‬ ‫אלא שהניחו בעלי פתוחות ומצאו פתוחות‪ ,‬וכ"כ‬
‫חביתא טובא‪ ,‬מ"מ היי אסור‪ ,‬ובפולמוסא הוא‬ ‫להדיא הר" בסיפא דבולשת של עיר אחרת פתוחות‬
‫דאיכא לאיפלוגי בי טובא לפורתא ועיי' ע"ז ע"א‬ ‫מותרות היינו כשהניחו פתוחות ומצאו כ אבל‬
‫]עמ' א[ תוס' ד"ה ורמינהי וכו'‪ .‬ועי' ד"מ סי' קכ"ט‬ ‫הניחו סתומות ומצאו פתוחות אסורות דהרי קמ‬
‫אות ח' ובש"ע ש סעי י"ב סת כהר" ולא הרגיש‬ ‫שהיה לה פנאי לפתוח ונסכו ‪ .‬וא"כ פתוחות‬
‫דרישא נמי כשמצאו כשהניחו וה לא טרחו כלל‪,‬‬
‫אד שהתוס' חולקי לפי' הנ"ל‪.‬‬ ‫א"כ מאי קשי ]להו[ לתוס' מפולמוסא דאינהו טרחו‬

‫]‡‪È · ÏÚ ·Î˘Ï ÌÈ ÏÊ‚‰ ͯ„ È ÙÓ ˙¯Ò‡ Ì‬‬ ‫לפתוח חביתא טובא וצ"ע לכאורה‪.‬‬
‫‪[˙È·‰‬‬
‫‪ ˘È¯ÓÂ‬ה"א דהתוס' קאי אדיוקא דסיפא לפי שאי‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו א נניח כדברי האשה למונח‬
‫פנאי לנס הא אי חזינ דהי' לה פנאי כגו‬
‫קיי כי כ אורחת כל בוצע בצע הגזלני‬ ‫שפתחו הפקוקי אסור ואפי' טובא נמי‪ ,‬ע"ז הקשו‬
‫שמשכיבי עצמ על בני הבית שלא יצעקו‪ .‬והנה‬ ‫מ"ש מפולמוסא‪ .‬והנה זה דוחק בכוונת התוס'‪ .‬ועוד‬
‫א היינו רואי בעינינו איש שוכב על אשה כדר‬ ‫אי תירצו קושיא זו סת בולשת לא באו אלא‬
‫הזה היינו אוסרי אותה על בעלה בלי ספק‪ ,‬ודני‬ ‫לאכול ולשתות‪ ,‬תינח ברישא בשעת שלו ובבולשת‬
‫דיני נפשות כל שרואי שוכבי זע"ז כדר המנאפי‬ ‫של אותו מל כמ"ש רש"י בשבת מ"א ע"א‪ ,‬משו‬
‫ולא בעי כמכחול בשפופרת‪ ,‬כמ"ש רא"ש פ"ב‬ ‫דחיל המל העובר ממקו למקו במדינתו יש לה‬
‫דיבמות ]סי' ח[ ובש"ס ספ"ק דמכות )ז‪ ,‬א(‪ .‬והשתא‬ ‫רשות להטיל פרנסת על בני העיר ועיר‪ ,‬כמ"ש‬
‫א כל שנכנסו שודדי שכבו על האשה כדר הנ"ל‪,‬‬ ‫ושחטנו לה עגל ופטרנו לשלו ]בביצה כא‪ ,‬א[‪.‬‬
‫א"כ לא מבעיא להר" הנ"ל דס"ל א פתחו החביות‬ ‫אבל של מל אחר אפי' יש לו רשות להעביר דר‬
‫אסור אפי' בשעת מלחמה שאי פנאי לנס ‪ ,‬שהרי‬ ‫מדינה זו‪ ,‬מ"מ אי לה רשות ליקח מבני מדינה זו‬
‫ראינו שהיה לה פנאי לפתוח החביות‪ ,‬ולא אמרינ‬ ‫מאכל ומשתה ע"ד דא מימי נשתה ונתתי מכר ‪,‬‬
‫כיו שלא היה בו ממו הניחו ‪ ,‬א"כ מכ"ש הכא‬ ‫משו"ה פירש"י ש בשבת ]ד"ה בשעת[ דמיירי רישא‬
‫אפי' נדמה בעילה לניסו ‪ ,‬מ"מ ]מפני[ שעכ"פ שכבו‬ ‫בבולשת של אותו מלכות‪ ,‬ואינהו לא באו אלא על‬
‫עליה אפי' התוס' מודו הכא דאש בנעורת ולא‬
‫ישרו ‪ ,‬ומכ"ש לדברי האשה עמד השמש בצד‬ ‫עסקי אכילה ושתיה וכמ"ש תוס' בשמעתי ‪.‬‬