Page 344 - 4
P. 344
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ „˘
ÏÎÂזה ברישא בשעת שלו ,אבל אי קאי אסיפא ]·[· ,Ú Ê"Ú· ˙˘Ï·„ ‡È‚ÂÒ ¯Â‡È
בשעת מלחמה אי יתכ לומר שלא באו אלא ‡' בעני היחוד גרסינ במס' ע"ז ע' ע"ב בולשת
על עסקי אכילה ושתיה .ומכ"ש לאוקימתא דמוקי
ליה נמי במלכות אחרת בודאי באו לשלול ולבוז. שנכנסי לעיר בשעת שלו חביות פתוחות
אסורות סתומות מותרות בעת מלחמה אלו ואלו
„ÂÚÂחביות פתוחות אמאי מותר ,כיו דעל מנת כ מותרות מפני שאי פנאי לנס ,ופרי ממתני'
דכרכו כל הכהנות אסורות ,ומשני לנס אי פנאי
באו על עסקי אכילה ושתיה ואי יניחו לבעול יש פנאי .ובפ"ב דכתובות )כז ,א( מסיק עוד
החביות הפתוחות לפניה ולא ישתו מה וממילא דלבעול נמי יש לחלק בי אותו מלכות שאי
נתנס ,ואי לומר לנס אי פנאי .ע"כ א"א אלא השוללי נבהלי ובי של מלכות אחרת שנבהלי
לומר דפליגי תוס' אמ"ש הר" וס"ל דבולשת בשעת אז אי פנאי אפי' לבעול ,וכ' תוס' בע"ז ש פתוחות
מלחמה אפי' הניחו סתומי ופתחו שרי משו אסורות ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדלעיל
דה אינ באי אלא לממו ולא לאכילה ושתיה גבי פולמוסא משו דפולמוסא באי לגבות מס
כלל שאי פנאי בשעת מלחמה לאכול ולשתות, המל וכו' ,אבל בולשת אינ באי כי א לאכול
וכשפתחו ולא מצאו בה ממו הניחו .ולכ ולשתות .וצרי ביאור לדבריה מאי קשיא להו הלא
בסיפא אפי' לא פתחו אלא מעט שרי וסתמא קתני פולמוסא פתחו חביתא טובא ,ומדטרחו לפתוח
בי פתוחות בי סתומות מותרות בי היו פתוחות טובא יותר מכדי צור שתיית ש"מ לש ממונא
מעיקרא בי היו סתומי ונפתחו בי מעט בי הרבה פתחו ,משא"כ מתני' אפי' נימא סת פתוחות היינו
הכל שרי ,וברישא בשעת שלו דלא באו כלל על אפי' טובא וכמ"ש הג"א ,מ"מ אפי' ה לא פתחו
עסקי ממו רק לאכילה ושתיה אפי' טרחו ופתחו אלא שהניחו בעלי פתוחות ומצאו פתוחות ,וכ"כ
חביתא טובא ,מ"מ היי אסור ,ובפולמוסא הוא להדיא הר" בסיפא דבולשת של עיר אחרת פתוחות
דאיכא לאיפלוגי בי טובא לפורתא ועיי' ע"ז ע"א מותרות היינו כשהניחו פתוחות ומצאו כ אבל
]עמ' א[ תוס' ד"ה ורמינהי וכו' .ועי' ד"מ סי' קכ"ט הניחו סתומות ומצאו פתוחות אסורות דהרי קמ
אות ח' ובש"ע ש סעי י"ב סת כהר" ולא הרגיש שהיה לה פנאי לפתוח ונסכו .וא"כ פתוחות
דרישא נמי כשמצאו כשהניחו וה לא טרחו כלל,
אד שהתוס' חולקי לפי' הנ"ל. א"כ מאי קשי ]להו[ לתוס' מפולמוסא דאינהו טרחו
]‡È · ÏÚ ·Î˘Ï ÌÈ ÏÊ‚‰ ͯ„ È ÙÓ ˙¯Ò‡ Ì לפתוח חביתא טובא וצ"ע לכאורה.
[˙È·‰
˘È¯ÓÂה"א דהתוס' קאי אדיוקא דסיפא לפי שאי
‰ ‰Âבנידו שלפנינו א נניח כדברי האשה למונח
פנאי לנס הא אי חזינ דהי' לה פנאי כגו
קיי כי כ אורחת כל בוצע בצע הגזלני שפתחו הפקוקי אסור ואפי' טובא נמי ,ע"ז הקשו
שמשכיבי עצמ על בני הבית שלא יצעקו .והנה מ"ש מפולמוסא .והנה זה דוחק בכוונת התוס' .ועוד
א היינו רואי בעינינו איש שוכב על אשה כדר אי תירצו קושיא זו סת בולשת לא באו אלא
הזה היינו אוסרי אותה על בעלה בלי ספק ,ודני לאכול ולשתות ,תינח ברישא בשעת שלו ובבולשת
דיני נפשות כל שרואי שוכבי זע"ז כדר המנאפי של אותו מל כמ"ש רש"י בשבת מ"א ע"א ,משו
ולא בעי כמכחול בשפופרת ,כמ"ש רא"ש פ"ב דחיל המל העובר ממקו למקו במדינתו יש לה
דיבמות ]סי' ח[ ובש"ס ספ"ק דמכות )ז ,א( .והשתא רשות להטיל פרנסת על בני העיר ועיר ,כמ"ש
א כל שנכנסו שודדי שכבו על האשה כדר הנ"ל, ושחטנו לה עגל ופטרנו לשלו ]בביצה כא ,א[.
א"כ לא מבעיא להר" הנ"ל דס"ל א פתחו החביות אבל של מל אחר אפי' יש לו רשות להעביר דר
אסור אפי' בשעת מלחמה שאי פנאי לנס ,שהרי מדינה זו ,מ"מ אי לה רשות ליקח מבני מדינה זו
ראינו שהיה לה פנאי לפתוח החביות ,ולא אמרינ מאכל ומשתה ע"ד דא מימי נשתה ונתתי מכר ,
כיו שלא היה בו ממו הניחו ,א"כ מכ"ש הכא משו"ה פירש"י ש בשבת ]ד"ה בשעת[ דמיירי רישא
אפי' נדמה בעילה לניסו ,מ"מ ]מפני[ שעכ"פ שכבו בבולשת של אותו מלכות ,ואינהו לא באו אלא על
עליה אפי' התוס' מודו הכא דאש בנעורת ולא
ישרו ,ומכ"ש לדברי האשה עמד השמש בצד עסקי אכילה ושתיה וכמ"ש תוס' בשמעתי .