Page 346 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪Â‬‬

‫לשונו סי' ב' סקי"א בעד א' שהעיד שהשוחט שחט‬ ‫וביטול פ"ו של לילה אחד‪ ,‬יש עונש בדבר‪ ,‬וכי‬
‫שלא כהוג ‪ ,‬שהעד אסור לאכול מאותה הבהמה‬ ‫משו שבושה מאחותה שבבית או שהיתה קצת‬
‫משו דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא‪ ,‬ומ"מ‬ ‫חלושה מפני זה פקע שיעבודה של בעלה‪ ,‬והאי‬
‫משחיטת השוחט מותר לאכול מכא ואיל ‪ ,‬שהרי‬ ‫נאמי לה ]ב[אמתלא זו‪ ,‬אע"כ כיו דלא משמע‬
‫אפי' א יהיה כדברי העד אינו מוחלט ליפסל‬
‫עולמית וכו' ע"ש )שלכאורה( ]ולכאורה[ אי מוב‬ ‫לנשי איסורא בכ מהימנא‪ ,‬וה"נ דכוותיה‪.‬‬
‫לסברא זו שהרי לא לבש שחורי ולא עשה תשובה‪.‬‬
‫‪  ÈȉÂ‬דמספקא ליה לש"ס אמרה טמאה אני מי‬
‫]‚„¯ ˘‪[‡"„Á ‰È˘Ù ‡ ‡ÈÂ‬‬
‫מהני אמתלא‪ ,‬דלמא דוקא בא"א אני דליכא‬
‫‡·‪ Ï‬העני ‪ ,‬כבר אמרו קדמוני דה שויא אנפשיה‬ ‫איסורא‪ ,‬משא"כ באמרה טמאה אני דפעלה עולה‬
‫נגד בעלה ואמר רב דמהימני' משו דרגילי נשי‬
‫חד"א הוא מטע נדר כמ"ש והארי בשעה"מ‬ ‫בהכי‪ ,‬וג שמואל ס"ל הכי וקיבלה מיניה‪ .‬א מ"מ‬
‫פ"ט מאישות הל' ט"ו ולאות ספרי ספרד לא זכינו„‪,‬‬ ‫כשאירע לו כ ע"י אשתו והוא היה מכיר בצדקתה‬
‫אבל נ"ל העני שאיננו כקונ דהרי המתפיס בדבר‬ ‫ומנהגה מעול שאי דרכה להתל בכיוצא בזה‪ ,‬ע"כ‬
‫אסור אינו חל אלא מטע קבלה שקבל על עצמו‬ ‫לא עביד בדנפשיה ולא ממדת חסידות אלא מעיקר‬
‫שיהיה זה עליו כשבועת הר סיני‪ ,‬וקבלה דאורייתא‬ ‫הדי ‪ ,‬ומשו"ה מייתי תוס' ירושלמי דלא נימא‬
‫היא ונפקא מבפי זו צדקה כמ"ש הר" נדרי ח'‬ ‫שהורה כ לאחר להחמיר אלא אשתו היתה שהיה‬
‫ע"א ד"ה עליו להשכי וכו'‪ .‬וכיו שקיבל עליו‬
‫כשבועת הר סיני אי לו היתר ע"י חרטה כמו שבועת‬ ‫מכיר בה וכנ"ל‪.‬‬
‫הר סיני‪ ,‬וכעי שאמרו במס' מכות ]כב‪ ,‬א[ דהמקבל‬
‫נזירות שמשו איננו בשאלה‪ ,‬הואיל ונזירות שמשו‬ ‫‡‪ Ì Ó‬הר" )ד ט‪ ,‬ב בדפי הרי" ( תיר קושיא זו‬
‫לא הי' לו היתר בשאלה ה"נ דכותיה‪ ,‬ומשו"ה לא‬
‫מצי הדר ביה א לא שית אמתלא המוכיח‬ ‫באופ אחר וז"ל‪ ,‬ואע"ג דבידה לתק‬
‫שמעיקרא לא הי' פיו ולבו שווי ולא חל נדרו‪ .‬אבל‬ ‫סמכינ אאמתלא ולא אמרינ איכא מיא בנהרא זילי‬
‫בלא אמתלא אפי' חוזר בו ויודע בעצמו ששקר ענה‬ ‫טבולו‪ .‬וחסר בר" שלפנינו ונדפס על גליו הגה"ה‬
‫מ"מ כבר קיבל עליו בנדר ונאסר‪ ,‬וכ"ז מה שהיה‬ ‫מהר"מ וז"ל וג הדי היה נות לאסור בנדה שאינה‬
‫בכלל הקבלה‪ ,‬והנה זה שאמר שוחט זה שחט שלא‬ ‫בבת אחת דאלו בא"א אני לשעה מועטת תוכל לומר‬
‫כהוג ואוסר הבהמה עליו בשבועת הר סיני שלא‬ ‫נתגרשתי וכו'‪ .‬ומוב דתרווייהו צריכי‪ ,‬דאי אמרה‬
‫לאכול נבלה‪ .‬הנה בדיבור זה אינו נכלל שקבל עליו‬ ‫טמאה אני השתא חזיתי ד לא שיי לומר איכא מיא‬
‫]לאסור[ שחיטתו של היו ‪ ‰‬שהרי היה אפשר‬ ‫זילי טבולו דהא מפסדא ז' ימי כצ"ל כתי' הגליו ‪,‬‬
‫שיעשה תשובה ולא נכלל איסור היו הזה בנדרו‬ ‫וא אמרה טמאה אני היו כלו ז' ימי לא שיי תי'‬
‫אלא אותה הבהמה נאסרה‪ .‬ונהי כל זמ שאי העד‬ ‫הגליו ‪ ,‬וצ"ל כהר" הא איכא מיא זילי טבולא‪,‬‬
‫חוזר בו והנה הוא בעיניו רשע‪ ,‬אסור לאכול‬ ‫ובשניה נסתפק שמואל ופשט לקולא ובשניה‬

‫איכא מידת חסידות לפרוש‚‪.‬‬

‫]·‪[˜"ȯ‰Ó ȯ·„ ¯Â‡È‬‬

‫‪ ÔÈ·‰ÏÂ‬כוונת הגליו הוא כמ"ש מהרי"ק )שרש לג(‬

‫המובא בש"ע י"ד ס"סי א' והעתיק ש"‬

‫‚‪.·"˜Ò ‰Ù˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ú"Â˘Ï Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .‬‬
‫„‪Ì˘ ÔÒ‡· È"¯‰Ó Ï"Ê .Ó"‰Ú˘· Ì˘ ‡·Â‰˘ (‰Ò 'ÈÒ ‡"Á) „ÓÏÓ Ó"¯‰ÓÏ ˜„ˆ ËÙ˘Ó ˙"¢ (Ù 'ÈÒ) Ô‡Ò‡· È"¯‰Ó ˙"Â˘Ï Â˙ ÂÂÎ .‬‬
‫·‪ÔÈ ÚÏ È„È· ‰ÏÚ˘ ‰Ó Ï·‡ ¯ÙÒ ÏÚ Ì˙ÂÏÚ‰Ï ÁÎ È· Ôȇ ˙ÚΠÌȯ·„ ˙ÂÎȯ‡ ̉ÈÏÚ È˙‡ ˘È ˙¯Á‡‰ ˙¯ȘÁ‰ '· Ì Ó‡ :ÂÙÂÒ‬‬

‫˙‪Ù"ڇ ‰· ÂÚ‚ ¯Òȇ ȯ„ ÔÈ„Ó„ ¯˘Ù‡ ‡¯ÂÒȇ„ ‰ÎÈ˙Á ‰È˘Ù ‡ ‡È¢ ¯Ӈ˘ ÌÂ˜Ó Ïη„ ÈΉ ‡ È„„ ‰‡¯ ˙È ˘‰ ‰¯È˜Á‰ ÔÈ„‰ ˙ȈÓ‬‬

‫˘‡‪ ȇ„ ¯ÓÂÏ ÈÓ ¯˘Ù‡Â ‰Ï‡˘· ‰È˙ÈÏ„ Ô¢Ӣ ˙¯ÈÊ · ÂÓÎ Âχ ÌÈ È Ú· ¯ÈÓÁ‰ Èχ ÌÎÁ ˙¯˙‰ ̉· Â ÈˆÓ ‡Ï ‡‰„ ¯„ Î ˘ÓÓ Â È‬‬
‫‡‪ÔÈ„· ‡Ï Ìȯ„ ÔÈ„· ‡Ï ̯Á‰ Ôȇ ÈΉ ÔÈ·Â ÈΉ ÔÈ·Â .ÂÓˆÚÏ Ú‚Â ˘ ‰Ó· ‡¯ÂÒȇ ÔÈ ÚÏ 'Èه ÌÈ„Ú ‰‡ÓΠȉ„ ÔÈ„ ÏÚ· ˙‡„‰ ÔÈ„Ó ‡Ï‬‬

‫‪‡Ï  Á ‡Â ‰Ê ‡Ï ‰Ê ‡Ï  ȇ 'ÂΠ‰È˘Ù ‡ ‡È¢„ ‡ÓÚË ‡Ó˘ Ì‚Ó‚Ï ÔÈ„ ÏÚ·Ï ˘È ÔÈÈ„Ú ‡ È„„ ‡¯˜ÈÚ‡ Ï·‡ ËÂ˘Ù ‰Ê ˙„Ú ‰‡„‰‬‬
‫„‪‰Ó ‡Ï‡ ÔÈÈ„Ï Ôȇ ¯Á˘ Ì‰Ï Ôȇ ¯˘‡ Ìȯ·„ Âχ „"ÚÏ ˙Ó‡‰ ÏÚ .Â ÓˆÚ ˙Ú„Ó ÌȯÓ‡  ‡˘ ÌÈÓÚË ÈÙ ÏÚ ÔÈ„‰ ˜ÂÒÙ Íȇ ‡Â‰ Ú‬‬

‫˘‪ÔÈÂÂˆÓ „"· Ôȇ ¯·„· ¯ÂÒȇ ‰È‰ ̇ 'ÈÙ‡˘ ÔÎ ‡Â‰ ÔÈ„‰˘ „"ÚÏ ‰‡¯ '‚‰ ‰¯È˜Á‰Â . ÓÓ ‰ÒÂÎÓ· ˙ÂÏ˙Ï ‡Ï ‡ÓÚË· ‡˙ÏÓ ˙‡¯ ÂÈ ÈÚ‬‬

‫‪Ú"‰‡ ·"Á ·ˆ 'ÈÒ ‡"Á Ë"ȯ‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .Ï"ÎÚ .„" Î Ô ·¯„ ¯ÂÒȇ· ˘"ÎÂ Â˘È¯Ù‰Ï ÔÈÂÂˆÓ „"· Ôȇ˘ ˙ÂÏ· Ï· Ô˘· Ï"Ș„Î Â˘È¯Ù‰Ï‬‬
‫‪.ÊÓ 'ÈÒ ‚"Á '‡ Ó"¢· 'ÈÚ .· ÏÏÎ Ô"È˘‰ ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .Ï 'ÈÒ ‰È¯‡ È Ù ˙"¢ ·"˜Ò „Ï 'ÈÒ Á"‰Âˆ˜ ,‡ 'ÈÒ‬‬
‫‪.ÌÂÈ‰Ó ¯ÂÒȇ ‰ˆ¯ ‡Ï Î"‡Â ,ÌÂÈ‰Ó Â˙ËÈÁ˘ ¯ÂÒ‡Ï ÂÈÏÚ Ï·˜˘ ÏÏΠ ȇ„ Â˙ ÂÂÎ ˘¯ÙÏ ˘È .‰‬‬