Page 351 - 4
P. 351
Ì˙Áסימ פ ‡È˘ ¯ÙÂÒ
ליה דר"ח קמייתא ]ב"מ ג ,א[ כמבואר בתוס' שבועות ליה בתובעו להעיד ואומרי אי אנו יודעי ל
מ"ו ריש ע"ב ע"ש .מ"מ לא נ"ל ,דא"כ לדינא לא עדות ואח"כ השביע וענו כל אחד אמ דעל
ה"ל למיפסק דכפירה והודאה בתו דבור של חבירו הכפירה הראשונה שקוד שבועה אי כא חיוב ורק
כדבור דמי כיו דלא אתאמרא אלא אליבא דר' יוחנ על עני אמ ועניית שני אמנ לאו טובא הוה.
שלא כהלכתא .ועיי עוד ש ל"ב ע"ב תוס' ד"ה ואע"ג דיש לדחוק ולומר אה"נ הו"מ לשנויי הכי
אבל כפירה וכו' ,ועיי מהרש"א ואי להארי במוב . אלא מיהו מתני' דהת לא מיירי בהכי אלא באומר
אע"כ מוכח כנ"ל דלא אמרינ תו כ"ד של חברו שבועה שאי אנו יודעי' ל עדות ,וע"ז פרי שפיר
כדיבור דמי אלא בעדות דמיש שייכי אהדדי ,כגו
אי אנו יודעי ל עדות ,אבל הני שכבר אמרו אי טובא הוה.
אנו יודעי ל עדות נהי שיכולי לחזור ולהודות
ומשו"ה חייבי על עניית אמ שאח"כ ,מ"מ כל זמ ]‚[‰Ú·˘ Ï‚Ï
שלא חזרו והודו הרי נתפרדו זה מזה ואי כא עדי ,
ורק קבלת השבועה של כל א' שיתחייב קרב שבועה, Ó"ÓÂקשיא למ"ד גבי גלגול שבועה אמרינ מתו
וזה אי עני לגו העדות ,לא אמרינ תו כ"ד
כדיבור דמי אלא מודה בשל עצמו ולא בשל חברו. שאינו יכול להשבע משל הגלגולי עיי
ש"ע ח"מ סי' ע"ה סי' ט"ו ,וא"כ משכחת ליה ראוב
¯Á‡Âהנחה זו א"ש דתו לא המ"ל דסיפא מיירי טוע על שמעו נ' מיו פלוני ונו" מיו אחר,
ושמעו השיב נו" שביו א' לית ל ,ואינ איני
בעניית אמ ,דעכ"פ אכתי תיקשי קושית יודע א נתחייבתי ל ,נמצא לפי תשובתו פטור
תוס' לימא ליה אלו היית אתה מודה בתו כ"ד של משניה ,ויש להתובע ב' עדי על חמשי שביו
ג אני הייתי מודה ,ולא שיי תירו תוס' דאכתי א' ,וא יעידוהו יתחייב שמעו לשל אות נ'
שניה יכולי להודות כל אחד בתו דבורו של שמיו א' וחייב לישבע על נ' שמיו ב' מדר"ח
חברו ,דבעניית אמ לא אמרינ הכי .ומוכח די הנ"ל קמייתא ,ומשאיל"מ כל המאה )וא"כ( ]וא [ אי לו
אלא ע"א על החמשי שטוע להד" יתחייב
ובחי' הארכתי עוד‡. שבועה נגד העד ויגלגל עליו נ' שמיו ב' שטוע
א"י ומשאיל"מ חמשי עכ"פ ,נמצא משכחת ליה
]˘[¯Â·È„ È„Î ÍÂ˙ ¯ÂÚÈ שיתחייבו שני העדי זה אחר זה ,הראשו חייב
אע"ג דעדיי עד השני קיי ,מ"מ אלו היו שניה
‰ ‰Âשיעור כדי דיבור הוא לכל החמור שיעור ד' מעידי היה מתחייב מאה ,ועכשיו שכפר זה
הראשו א א יודה השני מ"מ לא יתחייב ע"י
תיבות כדי תשובת תלמיד לרבו כשרבו שואל השני אלא נו" ,וג השני חייב אע"פ שכבר כפר
בשלומו תחלה ,שאז צרי להשיב שלו עלי רבי הראשו ,עכ"פ בעדותו יתחייב חמשי ,ונמצא שפיר
ומורי ,עתי"ט רפ"ב דברכות .ונימא נמי כחד שיטה משכחת שיתחייב שניה ,ונהי דהסיפא דמתני' ע"כ
דרפ"ד דנזיר דיש עוד זמ הפסק תיבה א' להתחיל לא מיירי בכי האי גוני משו דתני בהדיא בזא"ז
דבורו .וע"ש בשיטה מקובצת .ויהיה א"כ שיעור השני פטור ,מ"מ הדרא קושיא לדוכתה דלמא סיפא
ההפסק כדי חמשה תיבות ,והכא הא הוה הפסק מיירי בעניית אמ דלא הוה טובא אבל באומר
ששה או שבעה תיבות בי הרי את מקודשת לתיבת שבועה שאי אנו יודעי ל עדות אה"נ דלא משכחת
חיוב בשניה .והא דתני רישא הרי אלו חייבי לא
לי ולא יצורפו לכאורה. אתי' עיקרא לבזה אחר זה או בת א' ,רק להשמיענו
חיובא דשבועת העדות ומשכחת ליה בגוני הנ"ל
‰ ‰Âז"ל הרב"י בח"מ סס"י כ"ט סו ד"ה וכ'
חיוב שניה בזא"ז .וצ"ע לכאורה.
הרי" וכו' וז"ל ,ונ"ל שא גמר עדותו
וקוד שיזכור התנאי ערערו עליו בעלי דיני ˙ˆ˜Âי"ל דר"א מדפתי דאמר לרבינא טובא הוה
והפסיקו וחזר ואמר שהוא הי' רוצה להשלי דבריו
אלא שהפסיקוהו ועכשיו משלימ נאמ ,אבל לומר )שבועות ש ( .לטעמי' דר' יוחנ פרי דלית
דבר שסותר עדותו לגמרי לא מהימ ,כיו שהוא
אחר כ"ד עכ"ל .מובא בקיצור בסמ"ע סק"ב .מבואר
Ù ÔÓÈÒ
‡.‡ ,·Ï ˙ÂÚ·˘ Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .
