Page 356 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪ÊË‬‬

‫הריני‪ ,‬אינו מבואר שהממו שלו דלמא אחרינא יהיב‬ ‫הוה ידי ולסני בעלמא אני מוסי דבכי האי גוני‬
‫ליה ממו לקדש לו אשה‪ ,‬בזה לא הוה ידי אלו‬ ‫אפי' ידי לא הוה‪ ,‬והאמת מורה כ אלא שאי‬
‫דבריו ז"ל למעיי ‪) .‬ולפנינו אי"ה יבואר מזה דלית‬
‫ליה להריב"ש לסמו בכא אחזקה מה שביד אד‬ ‫לסמו על זה רק לצרופי‪.‬‬
‫הוא שלו(‪ .‬וכל מה שהוצרכתי להארי לעיל היינו‬
‫להוציא מדעת השואל שבמרדכי דמשמע דאפי' הרי‬ ‫]·‪[˙ÂÁÈÎÂÓ Ôȇ˘ ÌÈ„È· ‡"·˘¯‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬
‫את בלא הריני נמי אי אד מקדש אשה לחברו‪ ,‬ע"כ‬
‫הארכתי במ"ש לעיל‪ ,‬אבל להריב"ש לא צריכא לכל‬ ‫‪ Ì Ó‡‰Â‬הב"י )אה"ע סי' כז( מייתי בש תשו' רמב"‬

‫זה ועיי ‪.‬‬ ‫)מיוחסות סי' קל( ורשב"א )ח"א סי' תשעד‬
‫וסימ אל רל"ד( דחיישו להחמיר בידי שאינ‬
‫‪ ‰ ‰‬כי כ י"ל בהרשב"א א' משני פני ‪ ,‬או דקאי‬ ‫מוכיחות אלא שכתב שהוא ט"ס ולא בר סמכא‪,‬‬
‫מדהעיד ה"ה )פ"ג מהל' אישות ה"א( והריב"ש )סי' רסו(‬
‫אה לישנא הריני נות ל ‪ ,‬דמתחלה לא נחית‬ ‫על הרמב" והרשב"א דס"ל בפשיטות דלא הוו‬
‫לחלק בי הרי את ובי הריני‪ ,‬ושוב כתב וחייש‬ ‫ידי ‪ .‬ואמנ רמ"א )ש סע' ד( חייש להו‪ .‬והנה‬
‫לסברת הריב"ש‪ ,‬וכתב שמא בקידושי בכעני זה‬ ‫הרואה סובר דרמב" ורשב"א תרי נינהו‪ ,‬וליתא אלא‬
‫וכו'‪ ,‬פי' משו דלא שביק מצוה דידיה וכנ"ל‪ .‬או‬ ‫תשו' המיוחסת לרמב" ש )סי' קל( נדפסה התשובה‬
‫אפי' נימא דפשיטא ליה נמי כהריב"ש אע"ג דבלשו‬ ‫ממש אות באות בלי שינוי ומגרעת כמו שנדפסה‬
‫השואל הת מספקא ליה מדלא אמר לי‪ ,‬מ"מ‬ ‫בתשו' רשב"א אשר ממנו יראה כי תרוויהו דרשב"א‬
‫הרשב"א אפשר פשיטא ליה הריני הוה כמו לי‬ ‫נינהו‪ ,‬כידוע דתשובה המיוחסת לרמב" רוב דבריו‬
‫וכהריב"ש‪ ,‬ומ"מ היה מתיר בתחלה מטע דלא אמר‬ ‫המה דברי רשב"א‪ .Ê‬והנה אחר קצת עיו יוב היטב‬
‫את והוה ס"ל במתקדשת נמי בעינ ידי מוכיחות‪,‬‬ ‫דאי כא סתירה וט"ס ואלו ואלו דברי אלקי חיי ‪,‬‬
‫ובשלמא בעובדא דהריב"ש דאמר בתורת קידושי‬ ‫א בחי' רמב" ורשב"א פ"ק דקידושי מבואר להדי'‬
‫משמע להדיא שהנתינה הלז תהיה הקידושי ‪,‬‬
‫ומשמע נמי לה לעצמה‪ ,‬אבל בתשו' רשב"א דאמר‬ ‫דיש להחמיר בקידושי וגירושי ‪.‬‬
‫הריני נותנו ל לקידושי אפשר לצור קידושי‬
‫קאמר שתהיה היא שליח לחברתה‪ ,‬ושוב נסתפק‬ ‫‪ ‰ ‰‬ברשב"א )ח"א( סי' תשע"ד נשאל במי שאמר‬
‫הרשב"א דלמא בכעני זה לא בעינ ידי מוכיחות‬
‫הריני נות ל לקידושי וז"ל תשובתו‪ ,‬אע"פ‬
‫להמתקדשת וכמ"ש כבר לעיל‪.‬‬ ‫שקבלה אותה לש קידושי לשמואל דאמר בעינ‬
‫ידי מוכיחות אי זו מקודשת ואפי' אמרו עדי‬
‫‪ ‰È‰È‬אי שיהיה לע"ד אי כא שו מחלוקת וכל‬ ‫לקידושי נתכונו אינה מקודשת מ"מ בשעת נתינה‬
‫לא הי' ש ידי מוכיחות וכו' וכל שאי כא ידי‬
‫הפוסקי הראשוני שוי דאי אשה‬ ‫מוכיחות ה"ז כאלו אי כא עדי שנתקדשה לו‬
‫מתקדשת בהרי את מקודשת בלא לי‪ .‬וכ"כ להלכה‬ ‫ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקידושי בכעני זה‬
‫ולמעשה בחידושי מהרי"ט דקידושי ‪ .Á‬ועיי' תשובתו‬ ‫לא בעינ ידי מוכיחות וכו' עכ"ל‪ .‬והנה יל"ד מאי‬
‫סי' קל"ח‪ .‬והב"ח )סי' כז( וכל האחרוני שאחריו‬
‫דחיישינ להחמיר‪ ,‬כול נמשכו אחרי דברי השואל‬ ‫האריכות שמא בקידושי בכעני זה‪.‬‬
‫שבמרדכי הנ"ל ואחרי תשו' רשב"א הנ"ל‪ .‬וכבר‬
‫בארנו תלי"ת דלע"ד אי כא בית מיחוש בשג‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬המעיי בריב"ש סי' רס"ו יראה כונתו לחלק‬
‫בד"מ כ' שאי להחמיר ומשמע מלשו חלקת מחוקק‬
‫סקי"ב שט"ס נפל בהג"ה ש"ע‪ Ë‬ע"ש‪ .‬ע"כ נראה‬ ‫בי אומר הרי את מקודשת הוה ידי שאינ‬
‫מוכיחות ובי אומר הריני נותנו ל בתורת קידושי ‪,‬‬
‫כנ"ל‪.‬‬ ‫דבאומר הריני הרי בתחלת דבורו מיד מרמז ואומר‬
‫שמשלו נות לה‪ ,‬וכיו שמשלו נות לה אי לנו‬
‫‪ ȯÁ‡Â‬כותבי זאת מצאתי בתשו' הרב"י סי' ד' ]בדיני‬ ‫לומר שמקדשה לחברו בממו שלו מדי ערב‪ ,‬דבכי‬
‫האי גוני בודאי לא שביק איניש נפשיה ומקדש אשה‬
‫קידושי [ שאחר שכתב דתשו' רמב" ורשב"א‬ ‫לאחרינא‪ .‬משא"כ בשאומר הרי את וכו' ולא אמר‬
‫הנ"ל לאו דסמכא היא מטע שכ' בספרו ב"י‪ ,‬חזר‬

‫‪‡Ï‡ ,Ì‡È·Ó ‡Â‰ ÍÎ Ô"·Ó¯‰ Ì˘ ÏÚ ÒÈÙ„Ó‰ È"Ú ÂÒÙ„ ˘ ÔÂÈΠ͇ ,‡"·˘¯‰ ˙·¢˙ Ô‰ Ô"·Ó¯‰ ˙·¢˙˘ ¯ÙÒÏ È"·‰ ˙Ó„˜‰· ÔÈÂÚÈ .Ê‬‬

‫˘·‪.‰Ê· È˙ί‡‰ ‡"˜Ó·Â .Ô"·Ó¯‰Ï ˙·¢˙· "·Â˙Î" ÔÂ˘Ï· ˘Ó˙˘Ó ‡Â‰ Ô"·Ó¯‰ ·˙Î ·Â˙ÎÏ Ì˜Ó‬‬
‫‪.ʘ 'ÈÒ ˈ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.Á‬‬

‫‪.ÌȯÈÓÁÓ ˘ÈÎ ‡Ï„ Ï"ˆ ÌȯÈÓÁÓ ˘È ̘ӷ .Ë‬‬