Page 354 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪„È‬‬

‫דידי שא"מ הוויי ידי ‪ ,‬והיינו דילי קידושי‬ ‫אלא סברת השואל‪ ,‬אבל דברי ריב"א יתורצו עפ"י‬
‫מנדרי דדמי להקדש‪ ,‬א"כ קמ"ל תו וכ בגירושי‬ ‫מ"ש תוס' ורא"ש ריש נדרי )ו‪ ,‬ב( גבי אבעי' דר"פ‬
‫לא בעינ מוכיח דהדר ילפינ יציאה מהויה‪ .‬אבל‬ ‫אי יש יד לקידושי דמטע דקידושי דומה לנדרי‬
‫השתא דמוקמינ דקאמר לי א"כ מאי וכ ‪ ,‬אדרבא‬ ‫דאסר לה אכ"ע כהקדש‪ ,‬נמצא לא הו"מ למימר‬
‫בגטי יותר נוטה הסברא דבעי' מוכיח מדכתי'‬ ‫לאביי שאני נדרי' דכתיב כי יפליא לרבות ידי‬
‫כריתות וניל קידושי' מגטי ‪ ,‬וא"כ מאי וכ ‪ ,‬ומסיק‬ ‫שא"מ בנדרי ‪ ,‬דעכ"פ בקידושי נמי נימא הכי דהוה‬
‫אסיפא דבודאי בקידושי שהבעל קונה שיי כי יקח‬ ‫כהקדש‪ ,‬וממילא בגטי נמי דאתקש יציאה להויה‬
‫ולא כי תקח דגילה ל קרא שהבעל קונה האשה ולא‬ ‫וסברא זו ג"כ הזכירו תוס' ש )ד"ה יש(‪ ,‬משו"ה‬
‫האשה את הבעל‪ ,‬אבל אכתי ס"ד לעני גירושי סגי‬ ‫הוצר ]לומר[ דבגט בעינ כריתות וליכא וע"כ בעינ‬
‫בשמסלק כחו ממנה כמו שקנה שדה וחוזר ומפקירו‬
‫שאיננו אלא סילק עצמו וסגי‪ ,‬וה"נ תסגי באיני‬ ‫מוכיח ולק"מ אריב"א‪.‬‬
‫בעלי ‪ ,‬קמ"ל וכ בגירושי דנפקא מקרא אחריני‬
‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬נדחו דברי השואל דלרבא נהי דבכל‬
‫ושלחה ולא שישלח עצמו‪.‬‬
‫התורה ]לא[ בעינ עיקר מוכיח חו‬
‫‪ ÔÈÈÚÂ‬עוד באור בתשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' פי'‬ ‫מנדרי' דכתיב כי יפליא לר' טרפו ‪ ,‬מ"מ ה"ה‬
‫קידושי ומכ"ש גטי דכתיב נמי כריתות דודאי לכ"ע‬
‫ארו בשינוי וחילו הסוגיא בש מהר"מ‬ ‫בעינ כריתות בגטי ‪ .‬אלא דגבי ודי ומינאי‪ ,‬י"ל אי‬
‫מר"ב‪ ,‬ומסיק נמי דאליבא דכל השיטות אי לא אמר‬ ‫אד מגרש אשת חברו‪ ,‬ואי אד מגרש בדבורא‬
‫לי לאו כלו הוא‪ ,‬אלא שנדחק מאוד בסוגיא ריש נזיר‬ ‫בלא ספר‪ ,‬אבל כריתות בעינ ‪ .‬וא"כ בי דנקיש‬
‫ע"ש‪ .‬ולפע"ד ליישב בהרוחה סוגיא דנזיר ודקידושי ‪.‬‬ ‫קידושי לנדרי ובי דנקיש הויה ליציאה‪ ,‬לעול‬
‫וליישב נמי בתחלה מקשה בנזיר בפשיטות ודלמא‬ ‫ידי שא"מ לא הוה ידי ג לריב"א‪ .‬נמצא תבנא‬
‫אהא בתענית קאמר‪ ,‬ושוב כדמשני שמואל כשנזיר‬ ‫לדינא דבלא לי לאו כלו הוא‪ .‬ויש לפקפק דהרי‬
‫עובר לפניו‪ ,‬חוזר ומקשה לימא ס"ל ידי שא"מ לא‬ ‫במסקנא ס"ל לאביי דפליגי רבנ ור' יהודה בדרשא‬
‫הוו ידי ‪ ,‬א"כ בתחלה מאי קסבר דפרי ‪ .‬ואפשר‬
‫לומר משו"ה פירש"י דעיקור הקושיא אדשמואל‬ ‫דכריתות בגירושי וי"ל זה וק"ל‪.‬‬
‫לטעמיה דס"ל בקידושי לא בעינ לי דכיו דשמואל‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בספרי גרסינ בדשמואל הוה לי לאנתו‬
‫מתר הקושיא קשה ליה להש"ס אשמואל‪.‬‬
‫ורש"י מחקו‪ .‰‬ונ"ל דהוה ס"ל דלס"ד טעמא‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬בזה דהמקש הוה ס"ל דאד יכול לקבל‬ ‫דשמואל משו דידי שא"מ הויי ידי בקידושי‬
‫כמו בנדרי ‪ ,‬ומיהו דוקא בלשו קידושי ואירוסי‬
‫תענית בחצי היו להתענות שארית היו ‪,‬‬ ‫דדמי להקדש כמ"ש תו' לקמ ז' ע"א ד"ה ונפשטו‬
‫ומשו"ה קשיא ליה בפשיטות דלמא אהא בתענית‬ ‫ע"ש‪ ,‬וקצת ראשוני כתבו ה"ה מאורסת א לא‬
‫קאמר ואפי' יד לא הוה‪ ,‬ואתא שמואל ותי' בשנזיר‬ ‫בשארי לשונות‪ .Â‬וא"כ בהוי את לאנתו בעינ לי‪ ,‬אלא‬
‫עובר לפניו‪ .‬והנה שמואל ס"ל בתענית י"ב ע"א כל‬ ‫שעל זה פרי הגמ' הא בלא לי לא הוה ידי כלל‬
‫תענית שלא קבל עליו מבעוד יו אינו תענית ועיי‬ ‫ואפי' בנדר כה"ג לא מהני כמו אהא דנזיר‪ ,‬ומשני‬
‫רא"ש ש )סי' יב(‪ ,‬ועיי' בש"ע א"ח סי' תקס"ב )סע'‬ ‫דאמר לי אינו צרי להגיה‪ ,‬אלא מסיק דהאי לי דגבי‬
‫י( דלכמה פוסקי אפי' תענית שעות צרי לקבל‬ ‫הוי לאנתו אכולהו קאי‪ .‬כנלע"ד לקיי ה גירסא‪.‬‬
‫לילה שלפניו‪ .‬וא"כ לשמואל עכ"פ הוה יד‪ ,‬דא"א‬
‫להיות בתענית היו ‪ ,‬והוה ס"ל לש"ס דזה דומה כמו‬ ‫]·‪[‡ , ÔÈ˘Â„˜ ‡È‚ÂÒ· ¯Â‡È‬‬
‫הרי את מקודשת בלא לי‪ ,‬וכי היכי דלשמואל לא‬
‫בעי לי ה"נ הכא אמאי צרי שיהיה נזיר עובר לפניו‪.‬‬ ‫‪ ‰Ê·Â‬י"ל בקידושי ו' ע"א דקאמר ש"ס בקידושי‬
‫ומשני דאפ"ה הכא גרע טפי דמשמע אהא בתעני'‬
‫למחר אע"פי שא"א להיות מיד‪ ,‬משא"כ בקידושי‬ ‫אמר רחמנא כי יקח וכו' והוא שפת יתר אינו‬
‫אי אד מקדש אשה לחברו כמ"ש השואל במרדכי‬ ‫עני לתי' הש"ס‪ .‬ולהנ"ל י"ל דהיה קשה לש"ס מאי‬
‫הנ"ל‪ ,‬והנה זה דלא כמסקנא דקידושי דהת‬ ‫וכ בגירושי דאמר שמואל‪ ,‬דמשמע גירושי טפל‬
‫לקידושי ‪ ,‬ובשלמא אי מיירי דלא אמר לי וקמ"ל‬

‫‪.Ú"ˆÂ ‡˘È¯·„ "ÈÏ" ˙·È˙ ˜ÁÓ È"˘¯ ‰·¯„‡Â ,˜ÁÓ È"˘¯˘ ˘"ÙÏ È˙‡ˆÓ ‡Ï .‰‬‬
‫‪.Á¯ 'ÈÒ ‡"·Ëȯ‰ ˙"¢·Â „ϯ Ûχ 'ÈÒ ‡"·˘¯ ˙"¢· Ú"Ú .ÔÈ Ú‰ ÏÎ · ,„ Ìȯ„ Ò"˙Á 'ÈÁ·Â ͇ ‰"„ ʘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Â‬‬