Page 362 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪·Î‬‬

‫מ"מ הכא ביו יו"ד סיו שאז היה עיקר חשש‬ ‫ולדידי' הוה שוה או שהמוכר הטעה ג אותו‬
‫קידושי לא היה איצק ש ‪ ,‬וא"נ היה ש הרי כתב‬ ‫ומעול לא אמר שהוא שוה כ וכ וה"ל כאלו‬
‫הרא"ש ספ"ק דמכות )סי' יא( דא מייחד עדיו אזי‬ ‫קדשה סת בטבעת שיש בו אב לרוב הפוסקי'‬
‫אי הכשרי נפסלי ע"י הפסולי ‪ ,‬והכא הרי קאמר‬ ‫מקודשת‪ ,‬דהרי למסקנת תוס' קידושי ט' ע"א ד"ה‬
‫בזה הלשו ר' הרש זיא זינד עדות הרי יחד לו את‬ ‫והלכתא וכו' ס"ל דלאו דוקא שיראי ה"ה כל מילי‬
‫ר' הרש וקראו בשמו ר' הרש אע"ג דאמר זיא זינד‬ ‫לא צריכא שומא‪ ,‬ולרמב" )הל' אישות פ"ז הי"ח( נמי‬
‫עדות בלשו רבי ‪ ,‬דבר ידוע הוא כי הגות הוא‬ ‫דס"ל דוקא שיראי דאשה מחמדת נ"ל לאו דוקא‬
‫בלשו אשכנז לומר ליחיד נוכחי כמדבר לרבי‬ ‫בגדי אלא ה"ה נזמי וטבעות וכל מיני תכשיטי‬
‫נסתרי זיא‪ .‬ובאמת בסדר הגט כתב לאמור בלשו‬ ‫אשה אפי' יש בה אב היא מחמדת ובהכי מתישבה‬
‫יחיד נוכח זייא איי עד‪ ,‬דבאותו זמ עדיי לא היו‬ ‫קושית תוס' ש מהוסי לה נופ משלו ולשיטת‬
‫רגילי לדבר כל כ בלשו כבוד כמו אנשי שח‬ ‫ר"ת נמי דס"ל שיראי לאפוקי אב טוב‪ ,‬האיכא‬
‫שבזמנינו שאומרי ליחיד זיא כמו לרבי נסתרי ‪.‬‬ ‫הרא"ש )קדושי ש סי' ח( דס"ל ר"ת נמי לא אמרה‬
‫ומכ"ש שזה המקדש הוא מאנשי פולוניא שרגילי‬ ‫אלא בחמשי ושוה חמשי אבל בכל דהוא דהיינו‬
‫לומר לרבי עט ‪ ,‬והוא לא אמר כ וג הזכיר שמו‪,‬‬ ‫בסתמא מקודשת ונהי להר" )ש ז‪ ,‬ב( וסיעתו אליבא‬
‫ה"ל מייחד עדיו‪ ,‬ואי קורבתו של איצק פוסל עדות‬ ‫דר"ת אינה מקודשת‪ ,‬מי יקל ראש נגד כל הני‬

‫השאר‪.‬‬ ‫פוסקי להתיר איסור חמור כזה‪.‬‬

‫‪ ÏÚÂ‬דברת העד סענדער משני פעמי ‪ ,‬א' מיו ב'‬ ‫‚‪ Ì‬מטע לשו המקדש לא מצאתי שו קולא‪ ,‬דמה‬

‫דשבועות וא' מה שראה ושמע ביו יו"ד סיו ‪,‬‬ ‫שאמר ביו יו"ד סיו בזה הלשו ר' הרש זיא‬
‫והיו ביו ב' דשבועות אמר ר' נחו להמשודכת‬ ‫זינד עדות וויא אי מיי כלה מיט דע רינג מקדש‬
‫בפני העד הנ"ל שתסיר הטבעת מאצבעה ונתנה אותו‬ ‫בי ‪ .‬הרי ידי מוכיחות שלעצמו קידשה דאי לומר‬
‫לר' נחו ונת ר' נחו הטבעת באצבעה ואמר לר'‬ ‫שאחר עשאו שליח לקדשה לו והוא נתרצה‬
‫סענדר דא זייט איהר עדות ותל"מ וכבר בערב‬ ‫שהמשודכת שלו תינשא לאחר‪ ,‬לא הוה אומר מיי‬
‫שבועות אמר ר' נחו לר' סענדר י"ט תבוא לבית ר'‬ ‫כלה אחר שכבר ניתקו חבלי השידוכי ‪ ,‬ומדאמר מיי‬
‫יוזל ותהי' ש לעד כשאת הטבעת לשרה והנה‬ ‫כלה ש"מ שלעצמו אמר שיקדש זאת שהיא משודכת‬
‫קיימו דבריה ביט"ב דשבועות ואי כא שו רמז‬ ‫שלו‪ ,‬וכיו שאמר כ להעד בפניה ומיד אח"כ נת‬
‫לה הטבעת והשתא‡ נהי דדברי אלו אי משמע‬
‫ורמיזה לקידושי ‪.‬‬ ‫שמקדשה‪ ,‬אלא שהכי העדי לקדשה לו בטבעת זו‪,‬‬
‫מ"מ דברי אלו שדיבר עמה וע העדי ה"ל‬
‫]‪[Ô„˜Ù ‡ ‰ ˙Ó È‰ ‰ È˙ Ì˙Ò‬‬ ‫עסוקי באותו עני ולאלתר נת לה הטבעת בשתיקה‬
‫והרי זו מקודשת‪ ,‬ויעיי סי' כ"ז )סע' א( ובב"ש סק"ו‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בנות סת ואינו מזכיר שו דבר ואינ‬
‫ש ותל"מ‪.‬‬
‫עסוקי באותו עני כתב ה"ה פ"ג מאישות‬
‫הל' ח' ד"ה היה וכו' לשו )תשו'( רשב"א שאפילו‬ ‫]·‪[ÌÈ„Ú‰ ÔÂ˘Ï ¯Â¯È‬‬
‫חזר ואמר הרי את מקודשת לי והיא רוצה צרי‬
‫שיטול הכס ממנה ולחזור וליתנו לה‪ ,‬ושפט מזה‬ ‫‪ ‡Â· Â‬לעיי בלשו העדי ‪ .‬הנה בדברי איצק ב‬
‫מהרי"ט בתשו' חא"ע סי' מ"ג ד"ה מיהו צרי לתת‬
‫לב וכו'‪ ,‬דמזה מוכח דסת נתינה הוה מתנה ולא‬ ‫מנח לא אטפל כלל כיו שהוא קרוב לשרה‬
‫פקדו ‪ ,‬דאל"ה לא היה צרי ליטול ממנה אלא היה‬ ‫שני בשני‪ ,‬וכבר הוסכ מכל הפוסקי דאפילו קרובי‬
‫מקדשה בפקדו ע"ש‪ .‬והמשנה למל ש ד"ה והיכא‬ ‫הא פסולי מ התורה‪ ,‬ע"כ דבריו אינ מעלי‬
‫דלא היו וכו' השיג ע"ז מדברי רשב"א עצמו שבר"‬ ‫ואינ מורידי ‪ .‬וא נאמר עכ"פ כיו שנצטר ע‬
‫כתובות פ' אחרו · כל המפרנס סת לאו בתורת‬ ‫הכשירי פסול כל העדות‪ ,‬עיי' סי' מ"ב ב"ש סק"ח‪,‬‬

‫‪·Ù ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.˙ÂÓ„‰ ˙ÓÁÓ Â È ÙÏ˘ ‰·Â˘˙· ËÓ˘ ˘ ÔÈÓÈ · ˙ÏÁ Ï‡Â˘‰ Ï˘ ¯ÙÒ È"ÙÚ ÌÏ˘‰ ˙Ú·Ë· „Ú Ô‡ÎÓ .‬‬

‫·‪.‚ 'ÓÚ ‚Ò˘˙ Ì-È ¯˘‡ ‰Â ÔÂÎÓ ˙¯Â„‰Ó ‡ ,ʘ ˙·Â˙Î ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ ‰‡¯ .‬‬