Page 364 - 4
P. 364
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˘„Î
שאי דרכה להתקדש באב וג בטבעת שלא עצמה, מכבר ביו ב' דשבועות לסבלונות ומלשונו ששמע
וג בלי לשו הרי את מקודשת לי ואתתא לאו דינא דא טהוע אי איהר דע טבעת א משמע שלטבעת
גמירא כדאמרינ כ בקידושי י"ג ע"א ,וא"כ אחר נתכוו והוא לא ראה מאומה ,ואת"ל שיש
מהימנת דלא הבינה וכבש"ע סי' כ"ז וב"ש סק"ה במשמעות זה שעל אותו טבעת מתכוו ושמתחלה
ש ,והכא עכ"פ לא גרעי מחזרה שהרי ]היא[ תוכל לא הי' שלה ממש רק לסבלונות בעלמא ומוהר הדרי
בביטול שידוכי וג במיתה וגירושי באתרי דנהגי
לחזור בה קוד שומא. כמו שהזכירו פאר רו מעלת מנהג אותו מקו
משא"כ טבעת קידושי קיי"ל )ב"ב קמה ,א( לטיבועי
]‚‡[Î"¢· È¯Î Ï ¯ÎÓ ‰ Ú"Ú ˙Ï נית בס"פ יש נוחלי ונימא דקידשה בשיווי אותו
ההפרש מה שאשה רוצה לית בי שיהי' שלה
„ÂÚÂהמהרי"ט בחי' להרי" )קדושי ט ,א( הכריע לצמיתות או שתיהדר במיתה וגירושי ,נלע"ד אינה
מקודשת ,דרוב מפרשי שיראי לא צריכי שומא
דג לרמב" )הל' אישות פ"ז הי"ח( אינה דוקא שיראי אבל מילי אחריני צריכי .וא"כ לר"ת
מקודשת כלל ,וכ"כ הב"ח )סי' לא( ,וכ נראה הסכמת וסיעתו דאתי למעוטי אב בודאי אינה מקודשת
ב"ש רס"י ל"א .ונהירנא בס' בני אהובה )ש ( מייתי כמ"ש לעיל ולרמב" וסיעתו דאתי למעוטי מה
ראיה דלדעת מיושב קושית הלח"מ )הל' עבדי פ"ב שאי אשה מחמדתו וכתבנו לעיל דטבעת הוה כמו
ה"ח( דהרמב" בפ"ב מעבדי הלכה ח' פסק דעבד שיראי מ"מ הא כל עצמה אינה מחמדת אלא
עברי הנמכר לנכרי אינו נגאל בשוה כס ,ובש"ס להתקשט בה והלא הכא הוא שלה להתקשט כל
קידושי )ח ,א( מוקי ליה בפחות משוה פרוטה דוקא. ימי' ואי אשה נותנת עיניה במיתה וגירושי וביטול
וי"ל דלמסקנא דשיראי דוקא לא צריכי שומא ,אבל
מה שאי האשה מתאוה צריכי שומא ואי לא נישו שידוכי שתהיה מחמדת בעבור זה.
אינה מקודשת כלל ,א"כ תו לא צריכי למימר
דתבואה וכלי בפחות משוה פרוטה מיירי ,אלא ‡ÏÂעוד אלא לפענ"ד למסקנת סת תוס' ט' ע"א
אפי' בפרוטה נמי לא משו דלא נישו ואינה נקנה
לגמרי ,וא כ מוכח דרמב" ס"ל אינה מקודשת דשיראי לאו דוקא אלא כל מילי לא צריכי'
לגמרי אלו דברי הגאו מהו' יונת בס' בני אהובה‚. שומא והיינו שתהנה מה עכשיו אבל הכא שאי
נות לה אלא טובת הנאה השיווי שלאחר מיתה
][Ó"Áω ˙È˘Â˜Ï ·Â˘È וגירושי' ובודאי האי מילא צריכא שומא אפי'
לגדולי' חקרי לב מכ"ש דאתת' לא סמכא דעתא
È ‡Âאומר א קושית הלח"מ קשיא ,אי תירוצו לכ"ע דהרי לר"ת לעול לא סמכא דעתא א"כ
מספיק .דהרי הרמב" ש מודה דע"ע הנמכר אפושי פלוגתא לא מפשינ .
לישראל נקנה ונגאל אפי' בשוה כס בלי שומא‚*,
וע"ע הנמכר לנכרי נמי נקנה בו מיהת רק אינו נגאל, ]·[‡Ó¢ Ô¯ÒÁ ˙ÓÁÓ ÔÈ˘Â„˜ ÏÂË
לעני גרעו כס אינו יכול לכו את רבו הנכרי
להוציאו בע"כ בשוה כס שהרב אינו צרי לה , ‰¯Â‡ÎÏÂיש לפקפק על הנ"ל לדעת הר" )קדושי
אבל נקנה הוא אפי' במה שצרי שומא .וע"כ
הרמב" ס"ל דבריתא דת"כ )פרשת בהר פ"ח פי' ד( ז ,ב( בהרמב" )הל' אישות פ"ז הי"ח(
דמייתי כ"מ פליג אבריתא דמייתי ש"ס ,דלת"כ דהיכי דצריכי שומא ולא נישו לא נתבטלו
והירושלמי )קדושי פ"א ה"ב( דשינה עליו הכתוב תרי הקידושי אלא למפרע ,אבל עכ"פ מקודשת מ
זמני כס מקנתו וכס ממכרו לומר כס ולא שוה השומא ואיל .מ"מ נראה היינו א לא חזרה בה עד
כס ,ודוקא בגרעו דנכרי ,והא לא צריכא לומר אחר השומא אז מקודשת מ השומא ואיל ,אבל
דמיירי בפחות מש"פ ,דאפי' בדמי שוי נמי לא אמר הכא עדיי לא נישו כמה שוה השווי הזה שיהי'
רחמנא לכו לנכרי להוציא עבדו מתחת ידו אלא שלה לחלוטי ,וכבר צווחת וחוזרת בה ,ולא עוד
שאומרת שמעול לא נתכוונה לקידושי כי לא
הבינה העני שתהי' מקודשת עי"ז וכדבריה נראה
‚Ó"Áω ȯ·„· ‰Ê· Î"˘Ó (ÔÈÏ·ÂÏÓ Ô‰Î‰ ˜Â„ˆ È·¯Ï) ÍÏÓ‰ ¯ˆÂ‡Â ˘"‡ Ì˘ ˙Â˘È‡ 'ω Ó"‰Î¯Ó ,Ì˘ ‡"˜·Â ‡ ,Á ÔÈ˘Â„˜ È" Ù ‰‡¯ .
.Ì"·Ó¯‰ ȯ·„·Â
‚*.Ì˘  ȷ¯ ˙·Â˘˙· (‡¯˙ ‡„¯ÂÈÙ) ÂË 'ÈÒ ÔÈÓÈ · ˙ÏÁ ˙"¢ 'ÈÚ .