Page 364 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪„Î‬‬

‫שאי דרכה להתקדש באב וג בטבעת שלא עצמה‪,‬‬ ‫מכבר ביו ב' דשבועות לסבלונות ומלשונו ששמע‬
‫וג בלי לשו הרי את מקודשת לי ואתתא לאו דינא‬ ‫דא טהוע אי איהר דע טבעת א משמע שלטבעת‬
‫גמירא כדאמרינ כ בקידושי י"ג ע"א‪ ,‬וא"כ‬ ‫אחר נתכוו והוא לא ראה מאומה‪ ,‬ואת"ל שיש‬
‫מהימנת דלא הבינה וכבש"ע סי' כ"ז וב"ש סק"ה‬ ‫במשמעות זה שעל אותו טבעת מתכוו ושמתחלה‬
‫ש ‪ ,‬והכא עכ"פ לא גרעי מחזרה שהרי ]היא[ תוכל‬ ‫לא הי' שלה ממש רק לסבלונות בעלמא ומוהר הדרי‬
‫בביטול שידוכי וג במיתה וגירושי באתרי דנהגי‬
‫לחזור בה קוד שומא‪.‬‬ ‫כמו שהזכירו פאר רו מעלת מנהג אותו מקו‬
‫משא"כ טבעת קידושי קיי"ל )ב"ב קמה‪ ,‬א( לטיבועי‬
‫]‚‡‪[Î"¢· È¯Î Ï ¯ÎÓ ‰ Ú"Ú ˙ÏÂ‬‬ ‫נית בס"פ יש נוחלי ונימא דקידשה בשיווי אותו‬
‫ההפרש מה שאשה רוצה לית בי שיהי' שלה‬
‫‪ „ÂÚÂ‬המהרי"ט בחי' להרי" )קדושי ט‪ ,‬א( הכריע‬ ‫לצמיתות או שתיהדר במיתה וגירושי ‪ ,‬נלע"ד אינה‬
‫מקודשת‪ ,‬דרוב מפרשי שיראי לא צריכי שומא‬
‫דג לרמב" )הל' אישות פ"ז הי"ח( אינה‬ ‫דוקא שיראי אבל מילי אחריני צריכי‪ .‬וא"כ לר"ת‬
‫מקודשת כלל‪ ,‬וכ"כ הב"ח )סי' לא(‪ ,‬וכ נראה הסכמת‬ ‫וסיעתו דאתי למעוטי אב בודאי אינה מקודשת‬
‫ב"ש רס"י ל"א‪ .‬ונהירנא בס' בני אהובה )ש ( מייתי‬ ‫כמ"ש לעיל ולרמב" וסיעתו דאתי למעוטי מה‬
‫ראיה דלדעת מיושב קושית הלח"מ )הל' עבדי פ"ב‬ ‫שאי אשה מחמדתו וכתבנו לעיל דטבעת הוה כמו‬
‫ה"ח( דהרמב" בפ"ב מעבדי הלכה ח' פסק דעבד‬ ‫שיראי מ"מ הא כל עצמה אינה מחמדת אלא‬
‫עברי הנמכר לנכרי אינו נגאל בשוה כס ‪ ,‬ובש"ס‬ ‫להתקשט בה והלא הכא הוא שלה להתקשט כל‬
‫קידושי )ח‪ ,‬א( מוקי ליה בפחות משוה פרוטה דוקא‪.‬‬ ‫ימי' ואי אשה נותנת עיניה במיתה וגירושי וביטול‬
‫וי"ל דלמסקנא דשיראי דוקא לא צריכי שומא‪ ,‬אבל‬
‫מה שאי האשה מתאוה צריכי שומא ואי לא נישו‬ ‫שידוכי שתהיה מחמדת בעבור זה‪.‬‬
‫אינה מקודשת כלל‪ ,‬א"כ תו לא צריכי למימר‬
‫דתבואה וכלי בפחות משוה פרוטה מיירי‪ ,‬אלא‬ ‫‪ ‡ÏÂ‬עוד אלא לפענ"ד למסקנת סת תוס' ט' ע"א‬
‫אפי' בפרוטה נמי לא משו דלא נישו ואינה נקנה‬
‫לגמרי‪ ,‬וא כ מוכח דרמב" ס"ל אינה מקודשת‬ ‫דשיראי לאו דוקא אלא כל מילי לא צריכי'‬
‫לגמרי אלו דברי הגאו מהו' יונת בס' בני אהובה‚‪.‬‬ ‫שומא והיינו שתהנה מה עכשיו אבל הכא שאי‬
‫נות לה אלא טובת הנאה השיווי שלאחר מיתה‬
‫]‪[Ó"Áω ˙È˘Â˜Ï ·Â˘È‬‬ ‫וגירושי' ובודאי האי מילא צריכא שומא אפי'‬
‫לגדולי' חקרי לב מכ"ש דאתת' לא סמכא דעתא‬
‫‪ È ‡Â‬אומר א קושית הלח"מ קשיא‪ ,‬אי תירוצו‬ ‫לכ"ע דהרי לר"ת לעול לא סמכא דעתא א"כ‬

‫מספיק‪ .‬דהרי הרמב" ש מודה דע"ע הנמכר‬ ‫אפושי פלוגתא לא מפשינ ‪.‬‬
‫לישראל נקנה ונגאל אפי' בשוה כס בלי שומא‚*‪,‬‬
‫וע"ע הנמכר לנכרי נמי נקנה בו מיהת רק אינו נגאל‪,‬‬ ‫]·‪[‡Ó¢ Ô¯ÒÁ ˙ÓÁÓ ÔÈ˘Â„˜ ÏÂË‬‬
‫לעני גרעו כס אינו יכול לכו את רבו הנכרי‬
‫להוציאו בע"כ בשוה כס שהרב אינו צרי לה ‪,‬‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬יש לפקפק על הנ"ל לדעת הר" )קדושי‬
‫אבל נקנה הוא אפי' במה שצרי שומא‪ .‬וע"כ‬
‫הרמב" ס"ל דבריתא דת"כ )פרשת בהר פ"ח פי' ד(‬ ‫ז‪ ,‬ב( בהרמב" )הל' אישות פ"ז הי"ח(‬
‫דמייתי כ"מ פליג אבריתא דמייתי ש"ס‪ ,‬דלת"כ‬ ‫דהיכי דצריכי שומא ולא נישו לא נתבטלו‬
‫והירושלמי )קדושי פ"א ה"ב( דשינה עליו הכתוב תרי‬ ‫הקידושי אלא למפרע‪ ,‬אבל עכ"פ מקודשת מ‬
‫זמני כס מקנתו וכס ממכרו לומר כס ולא שוה‬ ‫השומא ואיל ‪ .‬מ"מ נראה היינו א לא חזרה בה עד‬
‫כס ‪ ,‬ודוקא בגרעו דנכרי‪ ,‬והא לא צריכא לומר‬ ‫אחר השומא אז מקודשת מ השומא ואיל ‪ ,‬אבל‬
‫דמיירי בפחות מש"פ‪ ,‬דאפי' בדמי שוי נמי לא אמר‬ ‫הכא עדיי לא נישו כמה שוה השווי הזה שיהי'‬
‫רחמנא לכו לנכרי להוציא עבדו מתחת ידו אלא‬ ‫שלה לחלוטי ‪ ,‬וכבר צווחת וחוזרת בה‪ ,‬ולא עוד‬
‫שאומרת שמעול לא נתכוונה לקידושי כי לא‬
‫הבינה העני שתהי' מקודשת עי"ז וכדבריה נראה‬

‫‚‪Ó"Áω ȯ·„· ‰Ê· Î"˘Ó (ÔÈÏ·ÂÏÓ Ô‰Î‰ ˜Â„ˆ È·¯Ï) ÍÏÓ‰ ¯ˆÂ‡Â ˘"‡ Ì˘ ˙Â˘È‡ 'ω Ó"‰Î¯Ó ,Ì˘ ‡"˜·Â ‡ ,Á ÔÈ˘Â„˜ È" Ù ‰‡¯ .‬‬

‫‪.Ì"·Ó¯‰ ȯ·„·Â‬‬
‫‚*‪.Ì˘  ȷ¯ ˙·Â˘˙· (‡¯˙ ‡„¯ÂÈÙ) ÂË 'ÈÒ ÔÈÓÈ · ˙ÏÁ ˙"¢ 'ÈÚ .‬‬